חברה אני צריכה התייעצות לגבי מישהי, אני ממש אשמח שהאנשים לפחות יסתכלו על השאלה

אז ככה, אנחנו לא מדברות כבר חודש בערך. זה התחיל באותו יום שלא הייתי במצב רוח. ישבנו ביחד, ובגלל שהייתי צריכה קצת שקט אמרתי לה שאני רוצה לשבת לבד. היא התחילה לשאול שאלות, וכשהיה שקט היא הסתכלה עליי במבט חודרני בזמן שאני מנסה לא לבכות כי זה היה ממש בתחילת השיעור ולא רציתי שיראו. הבנתי שהיא לא זזה, אז פשוט עברתי מקום והתיישבתי ליד ידיד שלי כי במקרה נשאר שם מקום פנוי.
יום למחרת כבר הייתי ממש בסדר, והיה משהו בבית הספר. היא התיישבה עם אותו ידיד שישבתי לידו יום קודם, ואני הייתי עם חברות שלי מהשכבה. הבנתי ממנו שכשהם דיברו היא אמרה שאני שוב נעלבתי ממנה, למרות שזה באמת היה משהו חד־פעמי. הוא אמר לה שפשוט לא הייתי במצב רוח באותו יום, כי הוא מכיר אותי ממש טוב. מאז אנחנו לא מדברות והיא מתעלמת ממני, וגם אני התחלתי להתעלם אחרי שראיתי שהיא עושה את זה.
אתם בטח שואלים למה לא ניגשתי אליה וביקשתי סליחה. אני באמת מישהי שמתנצלת כשצריך, אבל קודם כול, גם היא פעם אחת לא הייתה במצב רוח וכשהלכתי איתה היא פשוט אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר. אני, לעומתה, לא עשיתי פוזות: הפסקתי לדבר איתה, ולמחרת שאלתי אם עשיתי לה משהו, למרות שבסוף בכלל לא הייתי קשורה לסיפור שלה. וזה גם לא קרה אצלה רק פעם אחת בכל הפעמים הרגשתי שמשהו לא בסדר, בסוף אני זו שבאתי ושאלתי אם הכול בסדר כשהרגשתי שזה הזמן המתאים.
גם הפעם היא יכלה לבוא אליי למחרת ולשאול אם הכול בסדר ומה קרה אתמול, אבל היא לא באה ולא אמרה כלום. לכן אם אני עכשיו אבוא אליה ואספר לה על הרגשות שלי, זה ירגיש לי מאולץ ולא נוח, במיוחד כשהיא בעצמה לא עושה את זה.
אני גם לא רוצה לחזור להיות חברה שלה כרגע, כי היא באמת עלתה לי על העצבים בזמן האחרון. ואני לא מתעצבנת מדברים קטנים. לדוגמה, כמה ימים לפני שזה קרה סיפרתי לה שאיבחנו אצלי משקל יתר, למרות שלדעתי לא בדקו את זה לעומק ואני גם לא נראית ככה. בשיחה אחרת היא אמרה שהיא ממש שופטת אנשים עם משקל יתר ושהם צריכים לאכול פחות. בנוסף, למרות שהיא בעצמה אוכלת המון מנה חמה, היא אחר כך נכנסה לי לצלחת וניסתה למצוא דברים שאני "אשמה" בהם שבגללם אני נראית ככה.
השאלה היא האם אני עשיתי בשכל וגם האם יש פה משהו שלדעתכם שהייתי צריכה לעשות?