למה להיות לא היגייני נהפך ללהיות "בסדר" אם לבן אדם יש מצב נפשי קשה?

השאלה שלך באה ממקום מאד לא מבין, שאתה מתמודד נפשית לא אכפת לך איך אתה מריח לפעמים, ואחד הדברים הכי קשים שצריך לעשות זה להתקלח, זה כמו מישהו יבקש ממך לרוץ מרתון שאת צולעת

כי כשאתה במצב נפשי קשה, הדבר האחרון שאתה חושב עליו זה מה אנשים חושבים עלי, אתה מזניח כל אספקט בחיים שלך כי זה לא נראה לך מועיל בשום צורה.

כשמישהו נמצא במצב נפשי קשה, לא אכפת לו כרגע איך הוא מריח או האם השיער מסודר.
אלה לא דברים שהוא מתרכז בהם כרגע.
הוא חווה משהו וזה לגיטימי שהוא לא יתנהג כמו בשגרה הרגילה שלו.

זה לא מביך אותך לכתוב כאלה שטויות? נשמע שלא, אז גם אותם זה לא מביך. כשבן אדם עובר משברים אמיתיים לפעמים גם הדבר שנראה לאדם בריא הכי מובן מאליו הופך להיות משימה בלתי אפשרית.
מקווה שעזרתי :)

לפעמים זה קשה ואין מוטיבציה בכלל, זה לא שלא רוצים, זה לא מצליחים בלל המצב הנפשי, אני בתור אחת עם דיכאון, אני מנסה ממש להיות היגיינית וכזה, אבל יש תקופות שאני פשוט לא מסוגלת לצאת מהמיטה, ותאמיני לי שזה מגעיל ואני לא רוצה להיות ככה

כשבן אדם דיכאוני מאוד הרגלים יום יומיים הופכים למלחיצים ודורשים הרבה מהבן אדם שכבר יש לו הרבה על הראש אז זה נחשב בסדר כדי שיתפקסו גם יותר על דברים כמו לאכול ולשתות וכו