3 תשובות
מחלוקת לשם שמים זוהי מחלוקת שעיקר ענינה בפרטי ההלכה כמו מחלוקת הילל ושמאי
מחלוקת שאינה לשם שמים מחלוקת שעיקר ענינה זה הויכוח כאילו שאין תכלית לזה כמו מחלוקת קורח ועדתו
מחלוקת שאינה לשם שמים מחלוקת שעיקר ענינה זה הויכוח כאילו שאין תכלית לזה כמו מחלוקת קורח ועדתו
היי, מחלוקת לשם שמיים, זה בית שמאי ובית הלל, שניהם התכוונו לשם שמים בלי פניות.
מחלוקת שאינה לשם שמים זה קורח וכל עדתו. שהיה ביניהם פניות.
מחלוקת שאינה לשם שמים זה קורח וכל עדתו. שהיה ביניהם פניות.
מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת שכל התכלית שלה הוא להגיע לחקר האמת, ואמת כידוע יש רק אחת, אבל גם כשמקיימים דיאלוג ופולמוס על העניין האינטרסים האישיים והצרות אופקים לא תהיה פה, למה? כי החולקים מתייחסים אחד לשני כאל בני אדם אל בני אדם, שכל מטרתם להגיע אל נקודת האמת, לשם שמיים, ולא יותר מזה.
בית שמאי ובית הילל היו תנאים קדומים שפתחו ישיבות והרביצו שם תורה בשתי אסכולות שונות, בית שמאי דגלו במידת הדין הם הלכו עם האמת עד הסוף והיו מקפידים על הפרטים יותר מאשר להסתכל על מה שמעבר להם, בית שמאי היו קפדנים הם היו טיפוס רציונאלי קר ומחושב, המוח שלהם היה מנוע שהזיז אותם בחיים, הלב הרגיש כמעט נמחק, כשראש הישיבה שמאי, נתקל באנשים ליצנים או הזויים הוא לא היסס לגרש אותם עם אמת הבניין (פלס בנאים) ממנו התפרנס גם לעבודתו כפועל בניין, למה? כי הוא התמקד בפרטים ואם משהו לא הסתדר לו הוא היה דוגרי במלוא מובן המילה, המוח הקר הניע אותו והוא לא הסכים לפשרות כי המוח שנוא פשרות הוא אוהב ללכת עד הסוף.
לעומתו הילל דגל במידת האהבה והרחמים, הוא היה בעל פרספקטיבה רחבה ואהב לעגל פינות, הלב כל הלב הרגיש והאכפתי המתחשב והזורם, זה שמתעלה מעל הפרטים לטובת ראיית המכלול, היה הכוח שלו בחיים, הוא תיעב את המוח הקר הוא שנא את התקיפות הוא יצא מן הבועה של השמרנות והיה ליבראל אמיתי גם בערב שבת כשבאו להטריד אותו באמצע אמבטיה הוא יצא 3 פעמים כדי לענות על שאלות גאוגרפיות בנחת ובטוב לב ובמאור פנים, למה? כי הליבראליות הממנפת את האדם הפרטי והמעניקה פן נינוח לחיים הייתה מנת חלקו.
פוסקי ההלכה הספרדים מגלמים את הקו של הילל, הם זורמים, חיים את המציאות, מטיבים להתגמש עימה ולא חנוטים בעבר, ענקי הרוח הספרדים הצטיינו בלב רחמן ורגיש שבא לידי ביטוי בפסיקה הלכתית ריאלית ומתחשבת, הם לעולם לא ראו רק את הפרטים כעיקר, ההיפך הראיה הכוללת והפשטנית הייתה ספינת הדגל שלהם בחיים, ולכן ביהדות ההלכה נפסקה כבית הילל ולא כשמאי כי הם היו ענווים ופשוטים, שמאי היה קפדן האגו שלו יצא טיפה מפורפורציות, וגם מבחינה פוליטית או מנהיגותית לא ניתן להנהיג את ההמון עם דקויות ופרמטרים אנשים אוהבים שמבינים אותם ומקלים עליהם ולא מחמירים עליהם את החיים יותר מידי בכל מיני תפיסות מקובעות צרות אופקים ששייכות לדורות עברו. זה רק יכול לנתק אותם במקום לקרב.
ועתה נגיע לשורת הסיום, למרות הוויכוח העקרוני בניהם בית שמאי ובית הילל לא נמנעו לשאת נשים כל אחד מן הזרם ההפוך ממנו, זה רק מראה כי כל מחלוקתם הייתה לשם שמים להגיע לחקר האמת בחיים, והיא נבעה מתפיסות עולם שונות, שמרנות וליבראליות, מוח ולב, פרט וכלל, (=במיסטיקה נוספה לזה הגדרה של מידת הדין ומידת הרחמים) אבל מעבר לזה הם כיבדו אחד את השני כבני אדם, ונשאו נשים כאילו הם משפחה אחת גדולה.
בית שמאי ובית הילל היו תנאים קדומים שפתחו ישיבות והרביצו שם תורה בשתי אסכולות שונות, בית שמאי דגלו במידת הדין הם הלכו עם האמת עד הסוף והיו מקפידים על הפרטים יותר מאשר להסתכל על מה שמעבר להם, בית שמאי היו קפדנים הם היו טיפוס רציונאלי קר ומחושב, המוח שלהם היה מנוע שהזיז אותם בחיים, הלב הרגיש כמעט נמחק, כשראש הישיבה שמאי, נתקל באנשים ליצנים או הזויים הוא לא היסס לגרש אותם עם אמת הבניין (פלס בנאים) ממנו התפרנס גם לעבודתו כפועל בניין, למה? כי הוא התמקד בפרטים ואם משהו לא הסתדר לו הוא היה דוגרי במלוא מובן המילה, המוח הקר הניע אותו והוא לא הסכים לפשרות כי המוח שנוא פשרות הוא אוהב ללכת עד הסוף.
לעומתו הילל דגל במידת האהבה והרחמים, הוא היה בעל פרספקטיבה רחבה ואהב לעגל פינות, הלב כל הלב הרגיש והאכפתי המתחשב והזורם, זה שמתעלה מעל הפרטים לטובת ראיית המכלול, היה הכוח שלו בחיים, הוא תיעב את המוח הקר הוא שנא את התקיפות הוא יצא מן הבועה של השמרנות והיה ליבראל אמיתי גם בערב שבת כשבאו להטריד אותו באמצע אמבטיה הוא יצא 3 פעמים כדי לענות על שאלות גאוגרפיות בנחת ובטוב לב ובמאור פנים, למה? כי הליבראליות הממנפת את האדם הפרטי והמעניקה פן נינוח לחיים הייתה מנת חלקו.
פוסקי ההלכה הספרדים מגלמים את הקו של הילל, הם זורמים, חיים את המציאות, מטיבים להתגמש עימה ולא חנוטים בעבר, ענקי הרוח הספרדים הצטיינו בלב רחמן ורגיש שבא לידי ביטוי בפסיקה הלכתית ריאלית ומתחשבת, הם לעולם לא ראו רק את הפרטים כעיקר, ההיפך הראיה הכוללת והפשטנית הייתה ספינת הדגל שלהם בחיים, ולכן ביהדות ההלכה נפסקה כבית הילל ולא כשמאי כי הם היו ענווים ופשוטים, שמאי היה קפדן האגו שלו יצא טיפה מפורפורציות, וגם מבחינה פוליטית או מנהיגותית לא ניתן להנהיג את ההמון עם דקויות ופרמטרים אנשים אוהבים שמבינים אותם ומקלים עליהם ולא מחמירים עליהם את החיים יותר מידי בכל מיני תפיסות מקובעות צרות אופקים ששייכות לדורות עברו. זה רק יכול לנתק אותם במקום לקרב.
ועתה נגיע לשורת הסיום, למרות הוויכוח העקרוני בניהם בית שמאי ובית הילל לא נמנעו לשאת נשים כל אחד מן הזרם ההפוך ממנו, זה רק מראה כי כל מחלוקתם הייתה לשם שמים להגיע לחקר האמת בחיים, והיא נבעה מתפיסות עולם שונות, שמרנות וליבראליות, מוח ולב, פרט וכלל, (=במיסטיקה נוספה לזה הגדרה של מידת הדין ומידת הרחמים) אבל מעבר לזה הם כיבדו אחד את השני כבני אדם, ונשאו נשים כאילו הם משפחה אחת גדולה.
באותו הנושא: