מישהו פה שלא משתף את ההורים שלו, במה קורה איתו או מה עובר עליו?

כן אני

אני.

אני

אני..

אפ אני חושבת על משהו כבר המון ימים ויש לי רק מחשבות על זה וזה מטריד אותי אז אני מדברת עם אמא שלי ותוך שנייה החיוך חוזר היא עוזרת לי מאוד כי יש לה נסיון חיים בהצלחה:)

מצד אחד זה כיף לא לשתף יותר..
מצד שני צריך לקחת בחשבון שהלב רגיש ואם לא נפרוק את רגשותינו למישהו אחר לא נרגיש הקלה..
אם תרצו אני כאן..:)

אני..

אני

יאפ אני, אין להם מושג מה עובר עלי אני פשוט שומרת הכול בפנים ומדברת עם עצמי חח

חח אני גם לא ממש מדברת איתה.. אני גם לא יודעת אני שומרת לאצמי.. לרוב

אני..

אני

אני לא אומרת כלום
כי אם אני אומרת משהו מאשפזים אותי (לא בצחוק כבר עשו לי את זה!)
ומאז אני אדם קריר ורע שכל היום יושב בחדר האוסומי שלו
ומידי פעם אני יוצאת לאכול
זהו
אני שונאת את ההורים שלי, אני לא אשתף אותם בכלום כי הם לא עוזרים לי בכלום!

אני... אבל יש דברים שאני משתפת..

חחח חח ממש לא, הראשונים שאני משתפת אותם זה ההורים שלי..