6 תשובות
ברור,
אף אחד, לא משנה מי, אף אחד לא צריך לגרום לך להרגיש רע עם עצמך.
אף אחד, לא משנה מי, אף אחד לא צריך לגרום לך להרגיש רע עם עצמך.
אם יש לך אופציה לעבור לאחת אחרת אז תעברי...
לעזוב אותה לגמרי אני לא חושבת שיתנו לך.
לי למשל הייתה עובדת סוציאלית שממש לא אהבתי וביקשתי לעבור לאחת אחרת, וקיבלתי משהי מדהימה.
את צריכה למצוא משהי שתוכלי לסמוך עליה ו"להתחבר" אליה.
לעזוב אותה לגמרי אני לא חושבת שיתנו לך.
לי למשל הייתה עובדת סוציאלית שממש לא אהבתי וביקשתי לעבור לאחת אחרת, וקיבלתי משהי מדהימה.
את צריכה למצוא משהי שתוכלי לסמוך עליה ו"להתחבר" אליה.
כן, את צריכה עובדת סוציאלית שתגרום לך להיות מרוצה ולהרגיש טוב עם עצמך.
שואל השאלה:
הא גם עושה לי טובה שהיא מדברת איתי והיא ביכלל מקבלת על זה כסף.
הא גם עושה לי טובה שהיא מדברת איתי והיא ביכלל מקבלת על זה כסף.
אנונימית
שואל השאלה:
אני ברעיון של לעזוב לגמרי. אני צריכה פסיכולוג לא עובדת סוציאלית. יש לי כאבים פיזיים בגוף והיא מעבירה את זה כאילו וזה בסדר, לגיטימי. נהיה לי יותר רע, וחוץ מזה ששתי הפגישות האחרונות לא עזרו לי, זה היה פשוט לספר למישהו, אבל בלי החלק של מתן העזרה, התמיכה והעצות מהצד השני. בקיצור יצאתי וזה מעין "תפתרי בעצמך". אבל כואב לי פיזית, קשה לי נפשית - 4 לילות לא ישנתי נורמאלי והשקיות שבעיניים בולטות, בעבר היה לי דיכאון קליני, העצבים שלי מרוטים. אני צריכה עזרה נפשית, ואין אותה. הגוף שלי במצב הישרדותי כל הזמן, כאילו הורמונים שגורמים לך להיות בהיכון כל הזמן מציפים אותו וביגלל זה לא נרדמתי בלילות. מאוד מסובך והיא, לא יודעת על מה היא חושבת, אבל היא לא מתארת לעצמה את רמת הסבל הנפשי והגופני- פשוט לא!.
איך לא נשלחתי לפסיכיאטר לאישפוז, אין לי מושג. לפעמים נדמה לי שהלחץ עומד להכריע אותי ואני עומדת לצאת מהראש שלי ולהשתגע, להפוך ללא שפויה.
אבל אני חושבת שכדאי לי להתחיל להוקיר על כל מה שיש לי:-), כי למשל יש לי ידיד שדואג לי מאוד ותמיד איתי ואני ביכלל לא מצליחה לחוש את האהבה של האחרים. גם אם אוהבים אותי (אפילו אמא), האהבה לא נוגעת בי.
אני ברעיון של לעזוב לגמרי. אני צריכה פסיכולוג לא עובדת סוציאלית. יש לי כאבים פיזיים בגוף והיא מעבירה את זה כאילו וזה בסדר, לגיטימי. נהיה לי יותר רע, וחוץ מזה ששתי הפגישות האחרונות לא עזרו לי, זה היה פשוט לספר למישהו, אבל בלי החלק של מתן העזרה, התמיכה והעצות מהצד השני. בקיצור יצאתי וזה מעין "תפתרי בעצמך". אבל כואב לי פיזית, קשה לי נפשית - 4 לילות לא ישנתי נורמאלי והשקיות שבעיניים בולטות, בעבר היה לי דיכאון קליני, העצבים שלי מרוטים. אני צריכה עזרה נפשית, ואין אותה. הגוף שלי במצב הישרדותי כל הזמן, כאילו הורמונים שגורמים לך להיות בהיכון כל הזמן מציפים אותו וביגלל זה לא נרדמתי בלילות. מאוד מסובך והיא, לא יודעת על מה היא חושבת, אבל היא לא מתארת לעצמה את רמת הסבל הנפשי והגופני- פשוט לא!.
איך לא נשלחתי לפסיכיאטר לאישפוז, אין לי מושג. לפעמים נדמה לי שהלחץ עומד להכריע אותי ואני עומדת לצאת מהראש שלי ולהשתגע, להפוך ללא שפויה.
אבל אני חושבת שכדאי לי להתחיל להוקיר על כל מה שיש לי:-), כי למשל יש לי ידיד שדואג לי מאוד ותמיד איתי ואני ביכלל לא מצליחה לחוש את האהבה של האחרים. גם אם אוהבים אותי (אפילו אמא), האהבה לא נוגעת בי.
אנונימית
לא לעזוב, פשוט לחפש מישהי אחרת d:
באותו הנושא: