2 תשובות
התשובה פשוטה מאד - ללכת ללמוד!
קריאת תווים מומלץ ללמוד בגיל כמה שיותר צעיר, כי הדבר דומה ללמידת שפה חדשה.
את/ה יכול לשבת בבית עם ספרים, אינטרנט וכל חומר עזר אפשרי.
בכדי לקרוא תווים טוב:
1 - למידת התאוריה של התווים והבנת "השפה"
2 - אימונים רבים ככל האפשר (כל יום)
קריאת תווים מומלץ ללמוד בגיל כמה שיותר צעיר, כי הדבר דומה ללמידת שפה חדשה.
את/ה יכול לשבת בבית עם ספרים, אינטרנט וכל חומר עזר אפשרי.
בכדי לקרוא תווים טוב:
1 - למידת התאוריה של התווים והבנת "השפה"
2 - אימונים רבים ככל האפשר (כל יום)
בהמשך לתשובה של דודי תמיר שדיבר מניסיון של שנים רבות
צריך להבין שכמו שתינוק מתחיל לבנות משפטים רק בגיל שלוש, ובגיל ארבע אתה יכול לנהל איתו שיחה לכל דבר. כך תווים זאת שפה לכל דבר, לוקח זמן עד שמנגנים מקריאה ולא מזיכרון, ועדיף שיהיה מישהו שיפקח על התהליך - מורה, לא בהכרח מורה לגיטרה. אם השאיפה היא לתווים, אולי עדיף לקחת מורה מכלי שאין בו טאבים כלי נשיפה או כלי קשת
קיימת תוכנת הגיטר פרו שמשלבת את שני העולמות טאבים ותווים, ניתן להוריד מהרשת תירגולים בנושא התווים. מורה שיהיה נוכח בחדר באותו רגע ויוכל לכתוב תבניות ריטמיות שחוזרות על עצמם מעולם התווים, כדי שהאוזן תכיר את הסאונד הריתמי ומה שנותר זה להתאים את האיצבועים בגיטרה לתווים הנידרשים. הבסיס הוא מאד קריטי, ואם אין תמיכה בחדר של מישהו שקורא תווים, עלולה להיות נטישה של הנושא, וחבל, כי לבד לגמרי עם אינטרנט בלבד, קשה לי להאמין שאפשר להצליח, לפחות לא בשלבים ההתחלתיים.
צריך להבין שכמו שתינוק מתחיל לבנות משפטים רק בגיל שלוש, ובגיל ארבע אתה יכול לנהל איתו שיחה לכל דבר. כך תווים זאת שפה לכל דבר, לוקח זמן עד שמנגנים מקריאה ולא מזיכרון, ועדיף שיהיה מישהו שיפקח על התהליך - מורה, לא בהכרח מורה לגיטרה. אם השאיפה היא לתווים, אולי עדיף לקחת מורה מכלי שאין בו טאבים כלי נשיפה או כלי קשת
קיימת תוכנת הגיטר פרו שמשלבת את שני העולמות טאבים ותווים, ניתן להוריד מהרשת תירגולים בנושא התווים. מורה שיהיה נוכח בחדר באותו רגע ויוכל לכתוב תבניות ריטמיות שחוזרות על עצמם מעולם התווים, כדי שהאוזן תכיר את הסאונד הריתמי ומה שנותר זה להתאים את האיצבועים בגיטרה לתווים הנידרשים. הבסיס הוא מאד קריטי, ואם אין תמיכה בחדר של מישהו שקורא תווים, עלולה להיות נטישה של הנושא, וחבל, כי לבד לגמרי עם אינטרנט בלבד, קשה לי להאמין שאפשר להצליח, לפחות לא בשלבים ההתחלתיים.