אני במגמת תאטרון ונתנו לנו משימה לכתוב משהו מהחיים שלנו אז אני כתבתי את זה (בתגובות.) מה אתם אומרים?

שואל השאלה:
עוד מהגן הייתי מאוד שונה לא הייתי כמו כולם והיו ילדים שזה הפריע להם אז הם קיללו אותי, ירדו עלי, צחקו עלי, צעקו עלי והיו גם כמה פעמים שהרביצו לי רק בגלל שהייתי שונה מהם..
לא הבנתי למה הם עושים לי אתזה.. זה שאני שונה לא אומר שאני לא בת אדם זה לא אומר שאין לי רגשות.. לא עשיתי שום דבר רע, רק רציתי להיות חברה שלהם.
ככל שגדלתי הקללות ניהו יותר ויותר קשות הרגשתי שאף אחד לא אוהב אותי שלאף אחד לא אכפת ממני שכולם שונאים אותי הרגשתי בודדה. היה לי ביטחון עצמי ממש נמוך ולא הייתי מדברת הרבה כי כל פעם שהייתי פותחת את הפה היו צועקים עלי.. אז למדתי לשתוק והבנתי שאני לא חשובה.. ועם אני יעלם לאף אחד לא יהיה אכפת..
לא היו לי חברים.. בהפסוקת הייתי לבד.. בכיתה הייתי לבד.. כל הזמן.. לבד
היה לי מאוד מאוד קשה והיו רגעים שחשבתי שאף פעם לא יוהבו אותי ופשוט רציתי ללכת, ללכת ולא לחזור.. אחרי הרבה זמן ככה החלטתי לעשות מעשה ולהפסיק להיות בודדה החלטתי שאני הולכת להכיר אנשים.. הבנתי שאני לא לבד ושיש עוד ילדים כמוני, הבנתי שיש ילדים שאוהבים אותי ולאנשים אכפת ממני באמת אנשים מקשיבים לי הרגשתי שאני חשובה ושיש לי מקום.
עכשיו מצאתי את המקום שלי אני יכולה לשכוח הכל ולהתחיל התחלה חדשה.
עכשיו. אני. שמחה. 

מקסים:)

וואו איזה יפה ♥

מאוד רגיש ומבוטא בצורה כנה. אהבתי. לייק גדול. בהצלחה.

זה ממש יפה (:

שואל השאלה:
הצעות לשיפור?