7 תשובות
כי לשחצנים יש ביטחון ולא אכפת להם מכלום הטובי לב לרוב ביישנים סגורים.
זה העולם ליתר דיוק זה הערסים שמדינה:\
זה העולם ליתר דיוק זה הערסים שמדינה:\
אנונימי
כי ה'חננות' לא צוחקים/יורדים על אנשיםהאחרים ככה שאין מה לחשוב שהם טובים יותר אבל הערסים אלימים פיזית/מילולית ומהם כן מפחידם בסופו של דבר.
יחי ההבדל -,-
יחי ההבדל -,-
אנונימי
הם מתבלטים. שמים לב אליהם ולכן הם נראים יותר דומיננטיים ופשוט יותר בכללי. למזלנו הערס הממוצע יקרא לחנון הממוצע בגיל 30 'בוס'
אבל את האמת, בסוף כולם מעדיפים את הטובי לב והשקטים.
כי האנשים שקראת להם "מקובלים" הם יותר דומיננטיים. ככה זה בעולם שלנו. האלה "החנונים" הם יותר סגורים ומופנמים, לא רוצים יותר מידי תשומת לב. וזה ככה רובהזמן...
למה? זה מורכב.
רוב בני הנוער הם עדיין לא בגיל שהם פיתחו אופי.
רובם עוד חלשים, ומעטים אלו עם הביטחון העצמי האמיתי.
אין מה לעשות, זה גיל כזה שכל העולם משתנה ועוד מנסים להתמצא.
בגיל הזה לא פשוט להיות שלם עם עצמך.
כל אחד בדרך שלו מנסה לשרוד את הגיל הזה ואת המהלומות שבו.
כל אחד בדרך שלו מנסה להיות במרכז העניינים ולהתבלט או להפך.
לכן הם משנים את עצמם, שמים על עצמם מסיכות ומשחקים את ה"חזקים".
אנשים אוהבים להסתובב לצד אנשים חזקים.
למעשה רובם שם חלשים, וכולם משתנים כדי להרשים את השני,
בלי לדעת שהאחר גם הוא השתנה בשבילו.
בטבע החזק שורד. ומה לעשות, עובדתית אנשים יפחדו יותר להתעסק עם ה"חזקים".
הם צריכים את החברים, שזו מעטפת הביטחון שלהם.
ברגע שהם יהיו לבד הם יהיו מאוד שבריריים וחלשים - שוב מעיד על חוסר ביטחון.
כל טובי הלב האלה הם נחשבים חנונים כי הם פשוט לא עומדים בסטנדרטים של החברה.
מי שלא מה"חזקים" מתייגים אותו תחת התגית של חנון.
לאנשים לא תמיד קל להתמצא בחברה, הם חייבים לתייג אנשים כדי שיהיה להם יותר קל.
זו הדרך של בני האדם לנתח כל אדם.
לסיכום, כל אחד צריך להסתובב לצד אדם חזק כי זה מביא יותר ביטחון.
מה שקורה הוא שה"חזקים" מקבלים יותר חברים בעוד ש"טובי הלב" פחות.
"טובי הלב" הם יותר אינטילגנטיים ברוב המקרים (מהפוזאיסטים), וגם הנעורים זה גיל שחולף.
מי שיודע להעריך איכות, בסופו של דבר יבין לצד מי טוב יותר להסתובב.
כמובן שלא נעשית כאן הכללה, צריך להבדיל מי באמת חזק אופי ומי פוזאיסט.
רוב בני הנוער הם עדיין לא בגיל שהם פיתחו אופי.
רובם עוד חלשים, ומעטים אלו עם הביטחון העצמי האמיתי.
אין מה לעשות, זה גיל כזה שכל העולם משתנה ועוד מנסים להתמצא.
בגיל הזה לא פשוט להיות שלם עם עצמך.
כל אחד בדרך שלו מנסה לשרוד את הגיל הזה ואת המהלומות שבו.
כל אחד בדרך שלו מנסה להיות במרכז העניינים ולהתבלט או להפך.
לכן הם משנים את עצמם, שמים על עצמם מסיכות ומשחקים את ה"חזקים".
אנשים אוהבים להסתובב לצד אנשים חזקים.
למעשה רובם שם חלשים, וכולם משתנים כדי להרשים את השני,
בלי לדעת שהאחר גם הוא השתנה בשבילו.
בטבע החזק שורד. ומה לעשות, עובדתית אנשים יפחדו יותר להתעסק עם ה"חזקים".
הם צריכים את החברים, שזו מעטפת הביטחון שלהם.
ברגע שהם יהיו לבד הם יהיו מאוד שבריריים וחלשים - שוב מעיד על חוסר ביטחון.
כל טובי הלב האלה הם נחשבים חנונים כי הם פשוט לא עומדים בסטנדרטים של החברה.
מי שלא מה"חזקים" מתייגים אותו תחת התגית של חנון.
לאנשים לא תמיד קל להתמצא בחברה, הם חייבים לתייג אנשים כדי שיהיה להם יותר קל.
זו הדרך של בני האדם לנתח כל אדם.
לסיכום, כל אחד צריך להסתובב לצד אדם חזק כי זה מביא יותר ביטחון.
מה שקורה הוא שה"חזקים" מקבלים יותר חברים בעוד ש"טובי הלב" פחות.
"טובי הלב" הם יותר אינטילגנטיים ברוב המקרים (מהפוזאיסטים), וגם הנעורים זה גיל שחולף.
מי שיודע להעריך איכות, בסופו של דבר יבין לצד מי טוב יותר להסתובב.
כמובן שלא נעשית כאן הכללה, צריך להבדיל מי באמת חזק אופי ומי פוזאיסט.
כי הם לא מוכנים לקבל "לא" ואם ה"חנונים" היו נלחמים יותר על שלהם גם הם לא היו מקבלים לא! d: