מהם המאפיינים של בדיל כיאילו מולכת מצויינת צבע וכול זה מדוייק!

בדיל
tin
בדיל (sn), מתכת רכה למדי שצבעה לבן-כספי, נוחה לעיבוד ולרידוד.

הבדיל ידוע מאז ימי קדם. הפיניקים הפליגו עד בריטניה כדי להשיגו. הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה זיהה אותו לראשונה כיסוד נפרד. השם המדעי (שממנו לקוח הסמל), stannum, הוא שמו הלטיני של מסג כסף ועופרת שהיה בשימוש שכיח בשעתו. השם העברי מופיע במקרא (במדבר ל"א 22 ועוד), ומקורו בצורך "להבדיל" (לסלק) את המתכת בזיקוק זהב וכסף.

תכונות:
טמפרטורת היתוך: 232°c
טמפרטורת רתיחה: 2260°c
צפיפות: 7.28 גרם לסמ"ק
צבע: אפור מבריק
מוליכות: ב 100°c- מוליך מצוין

לבדיל (מספר 49 מבחינת תפוצה בקרום כדור הארץ) מקורות עתיקים. ארכאולוגים מצאו בדיל בקברים מצריים עתיקים, וידוע כי בימי הרומאים הבדיל הובא לאירופה מאזור קורנוול שבאנגליה. במקורות כתובים עתיקים ביותר, מתוארים כרייה, זיקוק, ועבודה במתכת בדיל. לדוגמא, בתנ"ך, (יחזקאל פרק כז פסוק יב: תרשיש סחרתך מרב כל הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך) מופיע בדיל כאחד משבע המתכות המוכרות כשהאחרים הם: זהב, כסף, נחושת, ברזל, עופרת, פליז. האחרון, פליז, אינו יסוד, אלא סגסוגת של אבץ ונחושת, אך דבר זה לא היה ידוע בימי קדם. באזורים רבים בעולם העתיק, גם ברונזה - סגסוגת של נחושת ובדיל - נחשב ליסוד.

הצורפים ידעו כי ברונזה היא מתכת קשה יותר וקל יותר לצקת אותה לצורות שונות מאשר נחושת טהורה. רובם ידעו כיצד למצוא בדיל, לזקק אותו, וליצור סגסוגת עם נחושת, ליצירת הברונזה. למעשה, תקופה שלמה של קיום האנושות מכונה "עידן הברונזה", בה כלים שונים כולל נשק וכלי בית שונים מברונזה היו בשימוש.

בדיל טהור הוא בדרך כלל רך מדי ליצירת כלים, למרות שצלחות, ספלים וכלי בית אחרים היו נפוצים במאה ה17- באירופה, ומאוחר יותר באמריקה.

מאז סוף עידן הברונזה, השימוש הנפוץ ביותר של בדיל הוא כציפוי לברזל. שכבה דקה של בדיל מונע חמצון כלי הברזל, שבלעדיו היו נהרסים. אפילו היום, בעידן הנייר הפלסטיק ומיכלי אלומיניום, פחיות פלדה מצופות בדיל עדיין נמצאות על מדפי חנויות המכולת. סגסוגת של בדיל עם טיטניום משמשת בתעשיית החלל וגם כמרכיב בחומרי הדברה.

תכונות עיקריות של הבדיל:
- נוח לעיצוב (רך),
- אינו מתחמצן בקלות ולכן עמיד בפני קורוזיה.
- נקודת התכה נמוכה.
- מוליכות חשמלית מצוינת