2 תשובות
א. הסיפור
הה"ק (הרב הקדוש) מ' שמואל מקאריב ז"ל (זכרונו לברכה) הי' (היה) מילידי עיר חדש אצל קראקא וכששמע שם הר"ר (הרבי ר') אלימלך בא אליו. ואז הי' (היה) חולי רע רמ"ל (רחמנא לצלן) בעולם וכשבא אליו א"ל (אמר לו) יש סרחון נבילה ממך והי' לו תרעומת ע"ז (על זה). וכשישב שם איזו שבועות ושמע זה הדיבור כ"פ (כל פעם) אז התחיל לפשפש במעשיו שיש לו גיאות ושעל זה כיון, והתחיל הרר"מ (הרבי ר' מנדל) לקרבו ובעש"ק (ובערב שבת קודש) בא איש כפרי שיש לו בת ל"ו שנים ואין לו מה לתת לה להשיאה, וכפי הסגולה להשיא בעת חולי רע יתומים ציווה הרר"א (הרבי ר' אלימלך) להביאה והשיאה עם הוואסר טרעגיר שלו בן שלושים ועשה הנישואין. המגיד מקאזניץ ה' תופס כינור והרבי מלובלין ה' הבדחן ובליל ש"ק (שבת קודש) היו כולם על שמחת חתן וכלה והר' שמואל ה' אצל הרר"א (הרבי ר' אלימלך) וא' (ואמר) הרר"א (הרבי ר' אלימלך) להר' שמואל נלך לשמח חתן וכלה, ועמדו מבחוץ ושמעו כי הר' מלובלין אומר גראהם וכולם מרקדים. א' (אמר) הרר"א (הרבי ר' אלימלך) תראה כי אש מלהטת סביבותם, ולקח מטפחת וקינח עיני הר' שמואל וראה כי האש מלהטת סביבותם, וגם הרר"א (הרבי ר' אלימלך) רקד עמם לערך יותר משעה וא' (ואמר) חסד ואמת בגי' (בגימטריא) חתן וכלה. ואח"ז (ואחר זה) א' (אמר) בשכר הרקידות מצווה שרקדנו נזכה עכ"פ (על כל פנים) לכבות גחלת אחת המוכן בגיהנום עבורינו.
(אוהל אלימלך, סימן קנג, עמ' 66)
ב. הקדמה
הסיפור שנבחר מייצג סדרת סיפורים שעניינם המרכזי הוא 'הכנסת כלה'.1
מצוות הכנסת כלה היא אחת המצוות החשובות שבין אדם לחברו: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים... והכנסת כלה...".2
הכנסת כלה היתה מאז ומתמיד נושא מרכזי וטעון הן עבור ההורים והן עבור הקהילה כולה אשר נרתמה לעזור למעוטי יכולת ולהביאם בכבוד לחתונה. לשם כך נועדו קופות מיוחדות וגבאי הקהילות קבעו תקנות שונות כדי לחייב אנשים לתרום למטרה זו. היו נשים מיוחדות, שתפקידן היה לסייע לזוגות ולהורים.3
הוצאות מרובות של עריכת חתונה, בררנות המשפחות לגבי ייחוס החתן והכלה ומשפחותיהם, הצלחתו של החתן בלימוד התורה, מעלתם האישית של החתן והכלה, וכן גזרות קשות של המלכות גרמו לקשיים במציאת בן הזוג. פעמים רבות הדבר גרם להורים מצוקה רבה, ובצר להם פנו אל הצדיקים.
נושא "הכנסת כלה" מופיע בסיפורים חסידיים רבים, והוא מעיד על התערבותם של גדולי החסידות בסיוע למשפחות רבות, שנושא זה הדיר שינה מעיניהם.
אף אל ר' אלימלך מליז'נסק באו הורים, ששטחו בפניו את צרתם זו. התערבותו המידית, כפי שמתוארת בסיפור, מעידה על החשיבות הרבה שייחס ר' אלימלך לקיום מצווה זו.4
הנושא זכה לביטויים ספרותיים במשך הדורות, בשירה, בפרוזה ובעיון כיאה למרכזיותו ולחשיבותו בחיי הפרט ובחיי עם ישראל.5 בקבלה ובחסידות הוא קיבל ממד מיסטי ומטאפיזי אשר בא לידי ביטוי בסיפור שלפנינו.6
ג. מבנה הסיפור: חלוקה למוטיפמות
a. אקספוזיציה (הצגת הגיבור ותקופתו).
b. ר' אלימלך אומר לר' שמואל שסרחון של נבלה נודף ממנו.
c. ר' שמואל מתרעם על כך.
d. במשך שהותו שם הוא שומע משפט זה פעמים רבות.
e. ר' שמואל מתחיל לפשפש במעשיו, ומבין שחטא בגאווה.
f. ר' אלימלך מתחיל לקרבו.
g. איש כפרי מגיע אל ר' אלימלך ומספר על בתו המבוגרת שאין לו במה להשיאה.
h. ר' אלימלך מצווה להביא את נושא המים שלו ומשיאם.
i. המגיד מקאזניץ מנגן בכינור.
j. הרבי מלובלין הוא הבדחן.
k. בליל שבת כולם משתתפים בשמחת חתן וכלה.
l. ר' אלימלך מציע לר' שמואל ללכת לשמח חתן וכלה.
m. בעומדם בחוץ הם שומעים את בדיחות הרבי מלובלין ורואים את כולם רוקדים.
n. ר' אלימלך מפנה את תשומת לבו של ר' שמואל לאש המלהטת סביב הרוקדים.
o. הוא מקנח את עיני ר' שמואל במטפחת.
p. ר' שמואל רואה את האש סביבם.
q. ר' אלימלך רוקד עמם יותר משעה ואומר שחסד ואמת הם בגימטריא חתן וכלה.
r. ר' אלימלך מתפלל שבזכות ריקוד המצווה שרקדו יוכלו לכבות גחלת אחת של גיהנום.
ניתן לחלק את הסיפור לשלושה חלקים.
חלק ראשון: ר' אלימלך וקשריו עם ר' שמואל (מוטיפמהa-f ).
חלק שני: ר' אלימלך וקשריו עם היהודי הכפרי (מוטיפמהg-j ).
חלק שלישי: ר' אלימלך וקשריו עם ר' שמואל (מוטיפמהl-r ).
המערך הסיפורי בנוי משני סיפורים, כשהראשון משמש כמסגרת הפותחת והמסיימת את הסיפור ובו מופיעים שתי דמויות ר' שמואל ור' אלימלך. הסיפור השני ממוקם בגוף הסיפור ובו מופיעים ר' אלימלך, האיש הכפרי, בתו, נושא המים, המגיד מקאזניץ, הר' מלובלין ושאר התלמידים. לפנינו טכניקה של שילוב סיפור בתוך סיפור, שלכאורה אין קשר ביניהן. אולם עיון מעמיק מורה על קשר תימטי ומוסרי עמוק וכי הסיפור הפנימי משמש כגורם מזמן לר' אלימלך להעלאת רמתו הרוחנית-מטאפיזית של ר' שמואל.
ד. הדמויות
חלקן של הדמויות בסיפור הן דמויות ידועות בעולם החסידות, הבאות לאשש את היסוד הריאלי של הסיפור החסידי. הן חושפות הווי חיים שהיה קשור ליחסים בין הצדיק לעדתו. כדברי אלשטיין:
כל הוויית התיאור ניזונה מן המציאות שבה מתהווה הסיפור החסידי, ולא רק שמות הצדיקים קובעים... מעשה הסיפור משמש איפוא אמצעי להבעת ההוויה השלימה של החסידות, שהגשמתה לא רק עניין של תפיסה, אלא גם עניין של התנהגות ושל חוויה.7
ר' שמואל מקאריב
פרטים ביוגרפיים
פרטים ביוגרפיים על ר' שמואל מקאריב מביא מנחם מנדל בודק בספרו סדר הדורות החדש. וכן יצחק אלפסי בספרו החסידות מדור לדור: "ר' שמואל מקארוב היה תלמיד ר' אלימלך ור' יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. מעירו עבר לסוקולוב (גליציה). משנת תקע"ה אדמו"ר בקארוב ובווענגרוב. נפטר בתק"פ."8
הדמות בסיפור
האיפיונים הישירים, בסיפור מציינים את מעמדו החברתי. הוא: "הרב הקדוש" ומילידי עיר חדשה הנמצאת ליד קראקא.9 על ר' אלימלך הוא שמע, ובא אליו, כשעיתוי הביקור קשור "בחולי רע", שהיה בעולם10 (מוטיפמה a). קבלת הפנים, שזכה לה על ידי ר' אלימלך היתה פוגעת ומעליבה. ר' אלימלך אמר לו שסרחון של נבלה נודף ממנו (מוטיפמה b). הביטוי "נבלה" מעלה קונוטציה שלילית כפולה11 ואכן, תגובתו של ר' שמואל למשמע דברים קשים אלו מתבטאת במלים: "והיה לו תרעומת על זה" (מוטיפמה c). יש לציין את כוח הסבל וההתמדה שהיו לר' שמואל, שהמשיך לשבת בבית ר' אלימלך כמה שבועות למרות העלבון, אשר חזר ונשנה מפיו של ר' אלימלך. לא רק שלא עזב אלא שהפנים את הדברים ששמע, פשפש במעשיו, והבין שר' אלימלך מתכוון למידת הגאווה שבו (מוטיפמה e), ושאין אדם יכול לסמוך על ייחוסו ומוצאו.12
ר' שמואל מופיע שוב בחלקו השלישי של הסיפור. בליל שבת הוא הלך עם ר' אלימלך לסעודת המצווה של החתונה, ודווקא שם בשמחת נישואי היהודי הכפרי הפשוט נתגלתה אש מלהטת סביב הרוקדים, אליה הפנה ר' אלימלך את תשומת לבו של ר' שמואל. כדי להיות בטוח שר' שמואל אכן רואה זאת, נטל ר' אלימלך את מטפחתו וקינח-ניגב את עיניו של ר' שמואל.13 רק לאחר הקינוח זכה ר' שמואל להגיע לדרגה רוחנית גבוהה וראה את האש המטאפיזית הסובבת את הרוקדים.
דמות ראשית זו של הסיפור, אף שנראתה בתחילה כעומדת מהצד ואינה שותפה לעלילה הסיפור השני, הפכה לדמות עגולה בגלל המטאמורפוזה הנפשית העמוקה אשר עברה וגרמה לה שינוי מהותי. לכן מובן אפיונה בתואר, 'הרב הקדוש' בראשית הסיפור.
על השינוי באישיותו של ר' שמואל
מקווה שעזרתי לקח לי שעות
הה"ק (הרב הקדוש) מ' שמואל מקאריב ז"ל (זכרונו לברכה) הי' (היה) מילידי עיר חדש אצל קראקא וכששמע שם הר"ר (הרבי ר') אלימלך בא אליו. ואז הי' (היה) חולי רע רמ"ל (רחמנא לצלן) בעולם וכשבא אליו א"ל (אמר לו) יש סרחון נבילה ממך והי' לו תרעומת ע"ז (על זה). וכשישב שם איזו שבועות ושמע זה הדיבור כ"פ (כל פעם) אז התחיל לפשפש במעשיו שיש לו גיאות ושעל זה כיון, והתחיל הרר"מ (הרבי ר' מנדל) לקרבו ובעש"ק (ובערב שבת קודש) בא איש כפרי שיש לו בת ל"ו שנים ואין לו מה לתת לה להשיאה, וכפי הסגולה להשיא בעת חולי רע יתומים ציווה הרר"א (הרבי ר' אלימלך) להביאה והשיאה עם הוואסר טרעגיר שלו בן שלושים ועשה הנישואין. המגיד מקאזניץ ה' תופס כינור והרבי מלובלין ה' הבדחן ובליל ש"ק (שבת קודש) היו כולם על שמחת חתן וכלה והר' שמואל ה' אצל הרר"א (הרבי ר' אלימלך) וא' (ואמר) הרר"א (הרבי ר' אלימלך) להר' שמואל נלך לשמח חתן וכלה, ועמדו מבחוץ ושמעו כי הר' מלובלין אומר גראהם וכולם מרקדים. א' (אמר) הרר"א (הרבי ר' אלימלך) תראה כי אש מלהטת סביבותם, ולקח מטפחת וקינח עיני הר' שמואל וראה כי האש מלהטת סביבותם, וגם הרר"א (הרבי ר' אלימלך) רקד עמם לערך יותר משעה וא' (ואמר) חסד ואמת בגי' (בגימטריא) חתן וכלה. ואח"ז (ואחר זה) א' (אמר) בשכר הרקידות מצווה שרקדנו נזכה עכ"פ (על כל פנים) לכבות גחלת אחת המוכן בגיהנום עבורינו.
(אוהל אלימלך, סימן קנג, עמ' 66)
ב. הקדמה
הסיפור שנבחר מייצג סדרת סיפורים שעניינם המרכזי הוא 'הכנסת כלה'.1
מצוות הכנסת כלה היא אחת המצוות החשובות שבין אדם לחברו: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים... והכנסת כלה...".2
הכנסת כלה היתה מאז ומתמיד נושא מרכזי וטעון הן עבור ההורים והן עבור הקהילה כולה אשר נרתמה לעזור למעוטי יכולת ולהביאם בכבוד לחתונה. לשם כך נועדו קופות מיוחדות וגבאי הקהילות קבעו תקנות שונות כדי לחייב אנשים לתרום למטרה זו. היו נשים מיוחדות, שתפקידן היה לסייע לזוגות ולהורים.3
הוצאות מרובות של עריכת חתונה, בררנות המשפחות לגבי ייחוס החתן והכלה ומשפחותיהם, הצלחתו של החתן בלימוד התורה, מעלתם האישית של החתן והכלה, וכן גזרות קשות של המלכות גרמו לקשיים במציאת בן הזוג. פעמים רבות הדבר גרם להורים מצוקה רבה, ובצר להם פנו אל הצדיקים.
נושא "הכנסת כלה" מופיע בסיפורים חסידיים רבים, והוא מעיד על התערבותם של גדולי החסידות בסיוע למשפחות רבות, שנושא זה הדיר שינה מעיניהם.
אף אל ר' אלימלך מליז'נסק באו הורים, ששטחו בפניו את צרתם זו. התערבותו המידית, כפי שמתוארת בסיפור, מעידה על החשיבות הרבה שייחס ר' אלימלך לקיום מצווה זו.4
הנושא זכה לביטויים ספרותיים במשך הדורות, בשירה, בפרוזה ובעיון כיאה למרכזיותו ולחשיבותו בחיי הפרט ובחיי עם ישראל.5 בקבלה ובחסידות הוא קיבל ממד מיסטי ומטאפיזי אשר בא לידי ביטוי בסיפור שלפנינו.6
ג. מבנה הסיפור: חלוקה למוטיפמות
a. אקספוזיציה (הצגת הגיבור ותקופתו).
b. ר' אלימלך אומר לר' שמואל שסרחון של נבלה נודף ממנו.
c. ר' שמואל מתרעם על כך.
d. במשך שהותו שם הוא שומע משפט זה פעמים רבות.
e. ר' שמואל מתחיל לפשפש במעשיו, ומבין שחטא בגאווה.
f. ר' אלימלך מתחיל לקרבו.
g. איש כפרי מגיע אל ר' אלימלך ומספר על בתו המבוגרת שאין לו במה להשיאה.
h. ר' אלימלך מצווה להביא את נושא המים שלו ומשיאם.
i. המגיד מקאזניץ מנגן בכינור.
j. הרבי מלובלין הוא הבדחן.
k. בליל שבת כולם משתתפים בשמחת חתן וכלה.
l. ר' אלימלך מציע לר' שמואל ללכת לשמח חתן וכלה.
m. בעומדם בחוץ הם שומעים את בדיחות הרבי מלובלין ורואים את כולם רוקדים.
n. ר' אלימלך מפנה את תשומת לבו של ר' שמואל לאש המלהטת סביב הרוקדים.
o. הוא מקנח את עיני ר' שמואל במטפחת.
p. ר' שמואל רואה את האש סביבם.
q. ר' אלימלך רוקד עמם יותר משעה ואומר שחסד ואמת הם בגימטריא חתן וכלה.
r. ר' אלימלך מתפלל שבזכות ריקוד המצווה שרקדו יוכלו לכבות גחלת אחת של גיהנום.
ניתן לחלק את הסיפור לשלושה חלקים.
חלק ראשון: ר' אלימלך וקשריו עם ר' שמואל (מוטיפמהa-f ).
חלק שני: ר' אלימלך וקשריו עם היהודי הכפרי (מוטיפמהg-j ).
חלק שלישי: ר' אלימלך וקשריו עם ר' שמואל (מוטיפמהl-r ).
המערך הסיפורי בנוי משני סיפורים, כשהראשון משמש כמסגרת הפותחת והמסיימת את הסיפור ובו מופיעים שתי דמויות ר' שמואל ור' אלימלך. הסיפור השני ממוקם בגוף הסיפור ובו מופיעים ר' אלימלך, האיש הכפרי, בתו, נושא המים, המגיד מקאזניץ, הר' מלובלין ושאר התלמידים. לפנינו טכניקה של שילוב סיפור בתוך סיפור, שלכאורה אין קשר ביניהן. אולם עיון מעמיק מורה על קשר תימטי ומוסרי עמוק וכי הסיפור הפנימי משמש כגורם מזמן לר' אלימלך להעלאת רמתו הרוחנית-מטאפיזית של ר' שמואל.
ד. הדמויות
חלקן של הדמויות בסיפור הן דמויות ידועות בעולם החסידות, הבאות לאשש את היסוד הריאלי של הסיפור החסידי. הן חושפות הווי חיים שהיה קשור ליחסים בין הצדיק לעדתו. כדברי אלשטיין:
כל הוויית התיאור ניזונה מן המציאות שבה מתהווה הסיפור החסידי, ולא רק שמות הצדיקים קובעים... מעשה הסיפור משמש איפוא אמצעי להבעת ההוויה השלימה של החסידות, שהגשמתה לא רק עניין של תפיסה, אלא גם עניין של התנהגות ושל חוויה.7
ר' שמואל מקאריב
פרטים ביוגרפיים
פרטים ביוגרפיים על ר' שמואל מקאריב מביא מנחם מנדל בודק בספרו סדר הדורות החדש. וכן יצחק אלפסי בספרו החסידות מדור לדור: "ר' שמואל מקארוב היה תלמיד ר' אלימלך ור' יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. מעירו עבר לסוקולוב (גליציה). משנת תקע"ה אדמו"ר בקארוב ובווענגרוב. נפטר בתק"פ."8
הדמות בסיפור
האיפיונים הישירים, בסיפור מציינים את מעמדו החברתי. הוא: "הרב הקדוש" ומילידי עיר חדשה הנמצאת ליד קראקא.9 על ר' אלימלך הוא שמע, ובא אליו, כשעיתוי הביקור קשור "בחולי רע", שהיה בעולם10 (מוטיפמה a). קבלת הפנים, שזכה לה על ידי ר' אלימלך היתה פוגעת ומעליבה. ר' אלימלך אמר לו שסרחון של נבלה נודף ממנו (מוטיפמה b). הביטוי "נבלה" מעלה קונוטציה שלילית כפולה11 ואכן, תגובתו של ר' שמואל למשמע דברים קשים אלו מתבטאת במלים: "והיה לו תרעומת על זה" (מוטיפמה c). יש לציין את כוח הסבל וההתמדה שהיו לר' שמואל, שהמשיך לשבת בבית ר' אלימלך כמה שבועות למרות העלבון, אשר חזר ונשנה מפיו של ר' אלימלך. לא רק שלא עזב אלא שהפנים את הדברים ששמע, פשפש במעשיו, והבין שר' אלימלך מתכוון למידת הגאווה שבו (מוטיפמה e), ושאין אדם יכול לסמוך על ייחוסו ומוצאו.12
ר' שמואל מופיע שוב בחלקו השלישי של הסיפור. בליל שבת הוא הלך עם ר' אלימלך לסעודת המצווה של החתונה, ודווקא שם בשמחת נישואי היהודי הכפרי הפשוט נתגלתה אש מלהטת סביב הרוקדים, אליה הפנה ר' אלימלך את תשומת לבו של ר' שמואל. כדי להיות בטוח שר' שמואל אכן רואה זאת, נטל ר' אלימלך את מטפחתו וקינח-ניגב את עיניו של ר' שמואל.13 רק לאחר הקינוח זכה ר' שמואל להגיע לדרגה רוחנית גבוהה וראה את האש המטאפיזית הסובבת את הרוקדים.
דמות ראשית זו של הסיפור, אף שנראתה בתחילה כעומדת מהצד ואינה שותפה לעלילה הסיפור השני, הפכה לדמות עגולה בגלל המטאמורפוזה הנפשית העמוקה אשר עברה וגרמה לה שינוי מהותי. לכן מובן אפיונה בתואר, 'הרב הקדוש' בראשית הסיפור.
על השינוי באישיותו של ר' שמואל
מקווה שעזרתי לקח לי שעות
ואו איזה השקעה מגיע לך פרח לפחות
באותו הנושא: