4 תשובות
יש לו חשבון עם הקב"ה
כלום. ראית פעם מישהו שנדר וקרה לו משהו? לא!
תשובה:
במסכת שבת מובאים דברי חז"ל על חומרת עוון נדרים - רבי אומר בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים. או בעוון נדרים מתה אשתו של אדם" וממשיכה הגמרא: "תנו רבנן בעוון נדרים בנים מתים, דברי ר"א ברבי שמעון רבי יהודה הנשיא אומר – בעוון ביטול תורה (-מתים הבנים)" (שבת לב ב). להלכה נפסק בשו"ע (יורה דעה סימן רג) ובקיצור שו"ע (סימן סז) אל תהי רגיל בנדרים ואפילו לצדקה אין טוב לנדור, אלא: אם יש לו בידו מה שהוא רוצה ליתן - יתן מיד ואם אין לו ימתין עד שיהיה לו ויתן בלי נדר. גם אם אדם נודר כדי שלא יצליח יצר הרע לבלבל אותו ולהניא אותו מל'קיים את המצווה עליו להיזהר ולקיימה במהירות, למרות שכבר בהר סיני נשבע אדם לקיים את כל המצוות שנאמר: "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך", למרות הכל אם אומר שיעשה מצווה שיאמר בלי נדר. האם עדיף לנדור ולקיים את הנדר או שכדאי לא לנדור בכלל, רבי מאיר אומר, טוב אשר לא תידור משתידור ותשלם, טוב מזה ומזה שלא תידור כלל. רבי יהודה לעומת זאת אומר שטוב לנדור ולשלם את הנדר, על זה כותב המלבי"ם שגם לפי רבי מאיר וגם לפי רבי יהודה לכתחילה טוב שלא יכניס אדם עצמו בנדרים שמא לא יקיימם. ההבדל היחיד בין רבי מאיר לרבי יהודה זה במקרה שאדם נדר ושילם את הנדר, לדעת רבי יהודה טוב עשה ולדעת רבי מאיר טוב יותר היה עושה אם לא היה מכניס עצמו לסכנת נדרים. וגם אם נעשה לאדם נס, או שמא אדם נמצא בעת צרה שאז מצווה לנדור, טוב יותר לנדוב ולא לנדור, כלומר: שיפריש לצדקה מיד כמה סכום שרוצה ולא ינדור ויסתכן באי קיום הנדר. סיפור יפה שיעביר את המסר בצורה יפה וטובה. מספרים על חסיד אחד, ירא ה’ וסר מרע, שהיה מבאי ביתו של הסבא משפולי זכותו תגן עלינו אמן, אותו חסיד היה עשיר מופלג, ולא חסר לו מאומה, מלבד צרתו האחת, שלא זכה להיפקד בפרי בטן. בכל פעם היה העשיר מתחנן על נפשו לפני רבו האדמו"ר הקדוש, שיבטיחו להיפקד בבן זכר של קיימא, אך הצדיק דחהו בלך ושוב. במשך חדשים רבים נדחה על ידי רבו עד שהחליט אותו חסיד להיכנס לרבו, לשבת ולהטרידו, עד שיגזור אומר, שתפקד אשתו בפרי בטן. אותו יום היה הסבא משפולי עסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, לבטל גזרה קשה מעל ראשם של בני הקהילה, והנה פתאום מופיע אותו חסיד, ומתחיל להעסיק את הרבי בבקשה פרטית, התחיל הסבא לומר לו, שאין זו שעת הכושר, ועתה הוא עסוק והתחנן לפניו שיניחו ויבוא פעם אחרת. אך החסיד בשלו: "אינני זז עד שהרבי יגזור ויבטיח שאזכה השנה בבן". הדבר עיכב את הרבי וציערו עד מאוד, וכל מה שעשה לא עזר, אלא החסיד הוסיף והכפיל להטריד את הצדיק, הרבי ביקש מהחסיד שילך, ואם לא יעשה כן הוא יתחרט. אך גם לזאת לא שמע החסיד. כראות הסבא משפולי זכותו תגן עלינו אמן, שהחסיד בשלו, אמר לו: "אני נשבע לך, כי לא יהיו לך בנים לעולם". כשמוע החסיד את הדברים האלה נבהל וברח מיד מחצרו של הצדיק, ונאנח, כמי שחרב עליו עולמו. וכבר התייאש מדבר זה והשלים עם המציאות. לימים נסע אותו חסיד לעיר קוריץ לצורך מסחרו, ושמע רבות אודות הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכותו יגן עלינו אמן, ועל היותו בעל רוח הקודש, בעל מופתים, ודבוק בהשם יתברך בכל אבריו וגידיו. שאל החסיד העשיר את בני העיר למצבו הכלכלי של רבי פנחס. וכששמע שמצבו הגשמי ירוד, עני מרוד הוא עד פת לחם. הלך לביתו ואמר לרבנית שתקנה לליל הסדר את כל הדברים על חשבונו. שולחן, כסאות, מפות, מלבושים, בשר, עופות, דגים, יין, פירות וירקות, קמח למצה שמורה ועוד. ובקש בתמורה מהרבנית להתארח בבית הצדיק בליל הסדר. שמחה הרבנית והתחילה להזמין את הדברים, ואילו מן הצד משתומם לו רבי פנחס, מדוע אין אשתו מטרידה אותו השנה על הכסף עבור הוצאות החג? הרבי לא שאל מאומה, והמשיך בעבודת הקודש שלו. בערב פסח רואה רבי פנחס שהבית מאיר, כלי כסף וכלי זהב, שמלות חדשות, רהוט חדש, כלים מבריקים, מיד שאל הוא את הרבנית מהיכן כל הפאר הזה? הצביעה הרבנית על האורח החסיד, ואמרה שהכל בזכותו. נתן לו רבי פנחס יד לשלום וישבו לקדש. התחיל באמירת ההגדה, ולאחר הכוס השני, טרם ניגשו ליטול ידים, שאלו רבי פנחס, מדוע הגיע? ומה חסר לו? סיפר לו אותו חסיד בקול בוכים, את מה שקרה אצל הסבא משפולי זכותו יגן עלינו אמן, ובקשו לבטל את השבועה, כדי שיזכה להיפקד בבן זכר של קיימא. הרהר רבי פנחס רבות בבקשתו של העשיר, ואמר לו: "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע לך, כי עוד השנה הבאה אשתך תלד בן זכר של קיימא". שמח אותו עשיר ונשק את ידיו של הצדיק, ואכן כך היה, לאחר שנה ילדה אשתו בן זכר. הצדיק רבי ישראל מרוז’ין זכותו תגן עלינו, סיפר לחסידיו שבשעה שנשבע רבי פנחס מקוריץ, נעשה רעש גדול בשמים. שני צדיקי עולם נשבעו, שבועתו של מי תתקיים? פסק בית דין של מעלה: מי שלא נשבע אף פעם אפילו באמת, את שבועתו נקבל. חקרו ובדקו וראו שרבי פנחס לא נשבע אף פעם בחייו, ולכן קיימו את שבועתו, לתת לאותו חסיד עשיר בן זכר של קיימא. הדברים מאירים, וכתובים בפסוק בפרשתינו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" פרוש: אדם שהוא לא מחלל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה, כך מקיימים בשמים את דבריו. עלינו להיזהר לשמור את דברינו ולקיימם, ולהיזהר רבות בעוון נדרים ושבועות, משום שאפילו אם מקיימם נקרא "רשע" ולכן הטוב ביותר לומר תמיד "בלי נדר" ולהיזהר לקיים כל הבטחותיו, כמו שנאמר: "מוצא שפתיך תשמור", ובזה נישא טובה וברכה לחיי העולם הבא, אמן מקווה שהועלתי...
במסכת שבת מובאים דברי חז"ל על חומרת עוון נדרים - רבי אומר בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים. או בעוון נדרים מתה אשתו של אדם" וממשיכה הגמרא: "תנו רבנן בעוון נדרים בנים מתים, דברי ר"א ברבי שמעון רבי יהודה הנשיא אומר – בעוון ביטול תורה (-מתים הבנים)" (שבת לב ב). להלכה נפסק בשו"ע (יורה דעה סימן רג) ובקיצור שו"ע (סימן סז) אל תהי רגיל בנדרים ואפילו לצדקה אין טוב לנדור, אלא: אם יש לו בידו מה שהוא רוצה ליתן - יתן מיד ואם אין לו ימתין עד שיהיה לו ויתן בלי נדר. גם אם אדם נודר כדי שלא יצליח יצר הרע לבלבל אותו ולהניא אותו מל'קיים את המצווה עליו להיזהר ולקיימה במהירות, למרות שכבר בהר סיני נשבע אדם לקיים את כל המצוות שנאמר: "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך", למרות הכל אם אומר שיעשה מצווה שיאמר בלי נדר. האם עדיף לנדור ולקיים את הנדר או שכדאי לא לנדור בכלל, רבי מאיר אומר, טוב אשר לא תידור משתידור ותשלם, טוב מזה ומזה שלא תידור כלל. רבי יהודה לעומת זאת אומר שטוב לנדור ולשלם את הנדר, על זה כותב המלבי"ם שגם לפי רבי מאיר וגם לפי רבי יהודה לכתחילה טוב שלא יכניס אדם עצמו בנדרים שמא לא יקיימם. ההבדל היחיד בין רבי מאיר לרבי יהודה זה במקרה שאדם נדר ושילם את הנדר, לדעת רבי יהודה טוב עשה ולדעת רבי מאיר טוב יותר היה עושה אם לא היה מכניס עצמו לסכנת נדרים. וגם אם נעשה לאדם נס, או שמא אדם נמצא בעת צרה שאז מצווה לנדור, טוב יותר לנדוב ולא לנדור, כלומר: שיפריש לצדקה מיד כמה סכום שרוצה ולא ינדור ויסתכן באי קיום הנדר. סיפור יפה שיעביר את המסר בצורה יפה וטובה. מספרים על חסיד אחד, ירא ה’ וסר מרע, שהיה מבאי ביתו של הסבא משפולי זכותו תגן עלינו אמן, אותו חסיד היה עשיר מופלג, ולא חסר לו מאומה, מלבד צרתו האחת, שלא זכה להיפקד בפרי בטן. בכל פעם היה העשיר מתחנן על נפשו לפני רבו האדמו"ר הקדוש, שיבטיחו להיפקד בבן זכר של קיימא, אך הצדיק דחהו בלך ושוב. במשך חדשים רבים נדחה על ידי רבו עד שהחליט אותו חסיד להיכנס לרבו, לשבת ולהטרידו, עד שיגזור אומר, שתפקד אשתו בפרי בטן. אותו יום היה הסבא משפולי עסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, לבטל גזרה קשה מעל ראשם של בני הקהילה, והנה פתאום מופיע אותו חסיד, ומתחיל להעסיק את הרבי בבקשה פרטית, התחיל הסבא לומר לו, שאין זו שעת הכושר, ועתה הוא עסוק והתחנן לפניו שיניחו ויבוא פעם אחרת. אך החסיד בשלו: "אינני זז עד שהרבי יגזור ויבטיח שאזכה השנה בבן". הדבר עיכב את הרבי וציערו עד מאוד, וכל מה שעשה לא עזר, אלא החסיד הוסיף והכפיל להטריד את הצדיק, הרבי ביקש מהחסיד שילך, ואם לא יעשה כן הוא יתחרט. אך גם לזאת לא שמע החסיד. כראות הסבא משפולי זכותו תגן עלינו אמן, שהחסיד בשלו, אמר לו: "אני נשבע לך, כי לא יהיו לך בנים לעולם". כשמוע החסיד את הדברים האלה נבהל וברח מיד מחצרו של הצדיק, ונאנח, כמי שחרב עליו עולמו. וכבר התייאש מדבר זה והשלים עם המציאות. לימים נסע אותו חסיד לעיר קוריץ לצורך מסחרו, ושמע רבות אודות הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכותו יגן עלינו אמן, ועל היותו בעל רוח הקודש, בעל מופתים, ודבוק בהשם יתברך בכל אבריו וגידיו. שאל החסיד העשיר את בני העיר למצבו הכלכלי של רבי פנחס. וכששמע שמצבו הגשמי ירוד, עני מרוד הוא עד פת לחם. הלך לביתו ואמר לרבנית שתקנה לליל הסדר את כל הדברים על חשבונו. שולחן, כסאות, מפות, מלבושים, בשר, עופות, דגים, יין, פירות וירקות, קמח למצה שמורה ועוד. ובקש בתמורה מהרבנית להתארח בבית הצדיק בליל הסדר. שמחה הרבנית והתחילה להזמין את הדברים, ואילו מן הצד משתומם לו רבי פנחס, מדוע אין אשתו מטרידה אותו השנה על הכסף עבור הוצאות החג? הרבי לא שאל מאומה, והמשיך בעבודת הקודש שלו. בערב פסח רואה רבי פנחס שהבית מאיר, כלי כסף וכלי זהב, שמלות חדשות, רהוט חדש, כלים מבריקים, מיד שאל הוא את הרבנית מהיכן כל הפאר הזה? הצביעה הרבנית על האורח החסיד, ואמרה שהכל בזכותו. נתן לו רבי פנחס יד לשלום וישבו לקדש. התחיל באמירת ההגדה, ולאחר הכוס השני, טרם ניגשו ליטול ידים, שאלו רבי פנחס, מדוע הגיע? ומה חסר לו? סיפר לו אותו חסיד בקול בוכים, את מה שקרה אצל הסבא משפולי זכותו יגן עלינו אמן, ובקשו לבטל את השבועה, כדי שיזכה להיפקד בבן זכר של קיימא. הרהר רבי פנחס רבות בבקשתו של העשיר, ואמר לו: "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע לך, כי עוד השנה הבאה אשתך תלד בן זכר של קיימא". שמח אותו עשיר ונשק את ידיו של הצדיק, ואכן כך היה, לאחר שנה ילדה אשתו בן זכר. הצדיק רבי ישראל מרוז’ין זכותו תגן עלינו, סיפר לחסידיו שבשעה שנשבע רבי פנחס מקוריץ, נעשה רעש גדול בשמים. שני צדיקי עולם נשבעו, שבועתו של מי תתקיים? פסק בית דין של מעלה: מי שלא נשבע אף פעם אפילו באמת, את שבועתו נקבל. חקרו ובדקו וראו שרבי פנחס לא נשבע אף פעם בחייו, ולכן קיימו את שבועתו, לתת לאותו חסיד עשיר בן זכר של קיימא. הדברים מאירים, וכתובים בפסוק בפרשתינו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" פרוש: אדם שהוא לא מחלל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה, כך מקיימים בשמים את דבריו. עלינו להיזהר לשמור את דברינו ולקיימם, ולהיזהר רבות בעוון נדרים ושבועות, משום שאפילו אם מקיימם נקרא "רשע" ולכן הטוב ביותר לומר תמיד "בלי נדר" ולהיזהר לקיים כל הבטחותיו, כמו שנאמר: "מוצא שפתיך תשמור", ובזה נישא טובה וברכה לחיי העולם הבא, אמן מקווה שהועלתי...
נראתה לאחרונה.
יהיו לו פחות נקודות בשמיים.
באותו הנושא: