פתחתי בלוג על פרו אנה (אנורקסיה)... ורציתי לדעת מה אתם חושבים עליו... אז מה אתם אומרים? - קישור מצורף

שמעי
זה מזה נשמע צומי
בלי להעליב..

היא ממש לא רוצה צומי היא רוצה חוות דעת מאוד יפה בהצלחה

היא רצתה לדעת מה אנחנו חושבים עליו
זה מה שאני חושבת..

יש לך כתיבה ילדותית, אני במקומך לא הייתי פותחת בלוג.
זה חסר פואנטה.

תקשיבי, זה נראה לך כיף להיות שם? חולה בלי יכולת לצאת מהמחלה? להיות רזה כ"כ שהגוף שלך מצמיח שיער על כולו כדי לחמם את עצמו? נראה לך כיף שהשיער נושר מהראש, שהמחזור מפסיק, שבעתיד יהיה לך קושי להביא ילדים לעולם (אם תוכלי בכלל...)? נראה לך מהנה שכל הגוף שלך חולה, צפיפות העצם מתדלדלת וכל נפילה תגרום לשבר? נראה לך כיף לאבד הכל רק בשביל להיות רזה מספיק בפני עצמך? בפני ההפרעה? דבר שלעולם לא תגיעי אליו, כי תמיד יהיה עוד ועוד לרדת... עד המוות?
את יודעת מה אני אומרת? אני אומרת שתפסיקי עם כל זה. מניסיון אישי עם המחלה, זה כ"כ כ"כ לא שווה את זה.
את רוצה למות?
וגם כשכבר תחליטי לצאת... את יודעת איזה קשה זה? זה להילחם בכל שניה, מול ההפרעה שהיא כבר חלק ממך... אז זה מלחמות בתוך הראש, בתוך הנפש, כל הזמן בלי הפסקה. לפני כל ביס את צריכה לריב עם עצמך, וכל המלחמה הזאת, היא בכלל לא פשוטה בלשון המעטה. וזה כ"כ כואב ו...
וזה לא שווה את כל זה.
את לא רוצה להגיע לשם.
אז תפסיקי, תיגשי לאמא ותספרי לה על המחשבות שלך, תצאי מזה. תצאי מזה כל עוד את יכולה.
בבקשה, זה לא שווה את זה. אל תעשי את זה.
אני עשיתי את זה, ואת יודעת מה? שלוש שנים אחרי שהתחלתי ושנה ושמונה חודשים אחרי שהתחלתי להילחם ולנסות לצאת, יש לי רק דבר אחד לומר לך- זה לא שווה את זה.
אל תעשי את זה לעצמך.
בבקשה, לא. זה לא מגיע לאף אחת או אחד, ואת לא שונה.