תשובה אחת
אז ככה... פרידה זה דבר קשה ונוראי... ואני גם מדברת מניסיון... זאת תקופה קשה. תקופה של קנאה, של באסה, של געגועים... וגם אני ישבתי ככה וכל הזמן חשבתי עליו- כל יום, כל לילה, כל דבר הזכיר לי אותו, ואז אחרי שנתיים חשבתי לעצמי ולא רציתי להיות עצובה יותר. אני ממליצה לך להסתכל על הצד החיובי. בתקופה הזאת את לומדת הרבה על עצמך, על החיים, על מערכות יחסים... על הכל! את מתחזקת... קראתי פעם משפט שאומר "החיים הם כמו רכיבה על אופניים, כדי לשמור על שיווי המשקל, אתה חייב להמשיך לזוז". למרות שזה קשה, את חייבת להמשיך הלאה, להתעלם ממנו ולתת לזמן לעשות את שלו. תצאי, תכירי, תהני... אל תשכחי, כי זה בלתי אפשרי, אבל כן אפשר להתגבר
באותו הנושא: