למה החיים לא יכולים להיות פשוטים למה קשה כל כך להיפתח ולספר מה שבלב?

אולי פשוט תנסי לספר..

שואל השאלה:
זה לא כזה קלל

היי לך,
יש לי עצה בשבילך. תקחי לך דמות דימיונית, שתהיה בדיוק מי שאת רוצה שיהיה לך לאוזן קשבת, ותספרי לה את שעל ליבך.
כל פעם את יכולה, כי היא תמיד שם, ותמיד מקשיבה..
וככה תלמדי לפרוק מהלב, ואולי זה יקל עליך כשתרצי לספר לאדם אמיתי.

ואת לא צריכה לחשוש מלדבר לעצמך, ולדמות דימיונית, כי כל עוד את מבינה שהיא דמיונית זה אפילו מומלץ...

בהצלחה!

לפחות תנסי..

זה קשה בעיקר אם יושב לך על הלב משהו שקרה לך או עשית בעבר שמאוד פגע בך או גרם לך להרגיש רע עם עצמך, וביחוד אם לא ספרת את זה הרבה זמן. אצלי נגיד יש עד היום נושאים שקשורים בעבר שלי שכשאני מנסה לדבר עליהם יוצא לי רק בכי ומלמולים.
נסי לפחות להתחיל לספר (אם את רוצה) לחברה ממש טובה שאת סומכת עליה (אלא אם זה בין האלה שלא ממש עוזרות.), או פשוט להפתח לאדם שאת סומכת עליו או אפילו פשוט מרגישה הבנה כלפיו ושגם הוא מבין אותך, או לפחות הזדהות..