להילחם או לוותר עליו? טיפה רגש יכולה לעוור לגמרי את ההגיון.. שונאת את עצמי.

אם את נלחמת סתם, תותרי
אם יש סיכוי, תילחמי!
ואל תשנאי את עצמך, בנים לא שווים את זה מאמי (:

תלוי מה הסיפור ומה היה בינכם..
אבל נראלי שאם נלחמת המון ולא הצלחת-זה סימן מהאל. תוותרי עליו.

בטח להילחם, כי אין לנו את הלוקסוס להיכנע..

מה את רוצה באמת?
זה שווה את זה?
את מרגישה שזה הדבר הנכון?
אם כן אז לכי על זה...
ואל תשנאי את עצמך - הדבר הכי אנושי זה לאהוב ובכלל להרגיש...
מי שאין לו אהבה הוא לא אדם אמיתי, ואמרו כבר לפני "לב שבור הוא הלב הכי שלם"...

תשובה נוספת...

אני מניח כי היאוש שתוקף אותך נובע מחמת שאלות הרות גורל, שאת שואלת את עצמך ואין לך עליהן תשובה מספקת...

הספיקות הן המוות של האנושות, כי עד היום לא פגשתי אדם שנהנה ללכת בערפל ובחוסר בהירות שקורים דברים ותמורות מסביבו ואין לו הסבר עליהם,

לא לחינם אמרו חכמי היהדות: "אין שמחה כהתרת הספיקות". כי הבלבול שהחיים גורמים לאדם זה המתכון לעצבות וליאוש, לדיכאון במילה אחת. כי אדם לא אוהב לסבול סתם, הוא דורש הסברים וכשהוא לא מקבל אותם הוא יוצא מדעתו..

לכן קבלי את המשפט המעודד שהגה אותו המוח הגאוני של אלכסנדר דיומא הסופר הצרפתי הגדול, קראי אותו והוא יתן לך כוח ומעט קרן אור בכל האפילה והערפל של הספיקות והבלבול שאופפים אותך כלהקת ערפדים שעלו מן האופל...

"יום יבוא", כך הוא אמר, "ואלוהים יחשוף את סודות העתיד לפני האדם. עד אז תתמצה כל החוכמה האנושית בשתי מילים: ציפייה ותקווה".