3 תשובות
בפני שלמה הובא מקרה משפטי סבוך, שעל פניו נראה כי אין דרך להוכיח בו בראיות עם מי הצדק, אולם שלמה הצליח לתמרן את הדיון באופן שבו הוברר מתגובותיהן של המתדיינות עצמן מי דוברת אמת ומי משקרת.
שלמה התבקש להכריע בדין בין שתי נשים זונות אשר גרו יחדיו. שתיהן ילדו תינוק בהפרש של שלושה ימים זו מזו. אחד התינוקות נפטר. האישה שנותרה עם התינוק המת, תובעת את התינוק החי מחברתה, בטענה שזו החליפה בין התינוקות בלילה בזמן שהאישה הראשונה ישנה. שתי הנשים טוענות לאמהות על הנותר בחיים.
שלמה מקשיב לסיפור, ומבחין כי בהיעדר עדים, מדובר במילה של האחת כנגד מילתה של האחרת וכי אין יתרון ראייתי לאף אחת. התינוק עשוי להיות בידיים הלא נכונות, אך דיני הראיות אינם מספקים מוצא מן הסבך. כדי להכריע בסוגיה מאלתר שלמה הכרעה מדומה שבעקבותיה תימצא לו הראיה הדרושה. שלמה פוקד להביא בפניו חרב, לגזור את התינוק לשניים ולתת חצי ממנו לכל אישה.
כשהנשים שומעות את הכרעת הדין כביכול, הן מגיבות באופן שונה: אחת הנשים אינה מוכנה לקבל פסיקה כה אכזרית והיא מעדיפה לוותר ולמסור את התינוק לחברתה ובלבד שלא יהרגוהו, ואילו השנייה תומכת בגזירת התינוק - "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו!".
תגובותיהן הספונטניות של הנשים מספקות לשלמה המלך את הראיה החסרה: האם האמיתית הוכיחה את כנותה, בתגובתה המבטאת חמלה על הילד ונכונות לוותר על ההחזקה בו כדי לשמור על חייו; ואילו האישה שנייה הוכיחה שאיננה יכולה להיות אמו של הילד, בכך שהסכימה להריגתו. על סמך ראיה זו נותן שלמה את הכרעת הדין הסופית, ומוסר את התינוק למי שהתגלתה כאמו האמיתית.
שלמה מקשיב לסיפור, ומבחין כי בהיעדר עדים, מדובר במילה של האחת כנגד מילתה של האחרת וכי אין יתרון ראייתי לאף אחת. התינוק עשוי להיות בידיים הלא נכונות, אך דיני הראיות אינם מספקים מוצא מן הסבך. כדי להכריע בסוגיה מאלתר שלמה הכרעה מדומה שבעקבותיה תימצא לו הראיה הדרושה. שלמה פוקד להביא בפניו חרב, לגזור את התינוק לשניים ולתת חצי ממנו לכל אישה.
כשהנשים שומעות את הכרעת הדין כביכול, הן מגיבות באופן שונה: אחת הנשים אינה מוכנה לקבל פסיקה כה אכזרית והיא מעדיפה לוותר ולמסור את התינוק לחברתה ובלבד שלא יהרגוהו, ואילו השנייה תומכת בגזירת התינוק - "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו!".
תגובותיהן הספונטניות של הנשים מספקות לשלמה המלך את הראיה החסרה: האם האמיתית הוכיחה את כנותה, בתגובתה המבטאת חמלה על הילד ונכונות לוותר על ההחזקה בו כדי לשמור על חייו; ואילו האישה שנייה הוכיחה שאיננה יכולה להיות אמו של הילד, בכך שהסכימה להריגתו. על סמך ראיה זו נותן שלמה את הכרעת הדין הסופית, ומוסר את התינוק למי שהתגלתה כאמו האמיתית.
אני לא בטוחה אבל ;
סופר על 2 נשים, חברות שנכנסו להריון ( כל אחד מבעלה כמובן) וגידלו יחד את הבנים שלהם.
האישה הראשונה נרדמה עם בנה וכנראה בלי כוונה שכבה עליו והרגה אותו, אז היא הלכה לחברתה והחליפה בין התינוקות בלי שהיא תשים לב.
האישה השנייה קמה וגילתה שבנה מת אבל היא ידעה להבדיל ולדעת מי הוא בנה (למרות שבזמנו לא יכלו להבדיל בין תינוקות כל כך קטנים ).
היא הלכה לאישה הראשונה והן התווכחו והלכו לבית הדין של שלמה המלך.
שלמה המלך שהיה חכם מאוד גדול נתן להן שתי אפשריות:
או שהוא יחתוך את התינוק החי ל2 וכך לכל אחת יהיה משלה (למרות שהוא ימות)
או שאחת תוותר והתינוק יחייה אצל השנייה.
האישה הראשונה אמרה שיחתוך והאישה השנייה אמרה בבכי שיחיה ואמרה שיביאו אותו לאישה הראשונה.
שלמה המלך הבין שהאישה השנייה היא האימא האמיתית ומסר לה את התינוק בבטחה.
סופר על 2 נשים, חברות שנכנסו להריון ( כל אחד מבעלה כמובן) וגידלו יחד את הבנים שלהם.
האישה הראשונה נרדמה עם בנה וכנראה בלי כוונה שכבה עליו והרגה אותו, אז היא הלכה לחברתה והחליפה בין התינוקות בלי שהיא תשים לב.
האישה השנייה קמה וגילתה שבנה מת אבל היא ידעה להבדיל ולדעת מי הוא בנה (למרות שבזמנו לא יכלו להבדיל בין תינוקות כל כך קטנים ).
היא הלכה לאישה הראשונה והן התווכחו והלכו לבית הדין של שלמה המלך.
שלמה המלך שהיה חכם מאוד גדול נתן להן שתי אפשריות:
או שהוא יחתוך את התינוק החי ל2 וכך לכל אחת יהיה משלה (למרות שהוא ימות)
או שאחת תוותר והתינוק יחייה אצל השנייה.
האישה הראשונה אמרה שיחתוך והאישה השנייה אמרה בבכי שיחיה ואמרה שיביאו אותו לאישה הראשונה.
שלמה המלך הבין שהאישה השנייה היא האימא האמיתית ומסר לה את התינוק בבטחה.
אנונימית
באותו הנושא: