3 תשובות
כי זו הקבוצה שמחליטה איזה חוקים לחוקק ומנסים שלכל דעה יהיה נציג, שלא יצא שלכולם יש אותה דעה והם לא נותנים לאלה עם דעה שונה להביע את עצמם.
א היתה הסכמה כללית לגבי מספר חברי הגוף הנבחר. המינימליסטים גרסו 71 או 80 צירים, בעוד שהמקסימליסטים צידדו ב-160 או 171 נציגים. הראשונים רצו למנוע פיצול מפלגתי ולחסוך בהוצאות, לעומת הנמצאים בעברו השני של המתרס, שסברו כי מספר רב יותר של נציגים יאפשר מתן ביטוי נאות יותר לקשת הדעות בציבור. בממשלה היתה נטיה להציע כפשרה 101 חברים באסיפה המכוננת. בא ד"ר זרח ורהפטיג, יו"ר ועדת החוקה במועצת המדינה הזמנית, והציע "לעגל" ל-120, במספר המשוער של חברי הכנסת הגדולה, דבר שיש בו להעיד על רציפות היסטורית. אף כי הצעה זו התקבלה, הרי לקראת הבחירות לכנסת השנייה היו שניסו להגדיל או לצמצם את מספר חברי הכנסת.
ככה קבעו
באותו הנושא: