3 תשובות
שמאלני שה כאילו מי שבעד הערבים, בעד לתת להם שטחים וכאלה וימני זה מי שנגד לתת לערבים שטחים...
אנונימי
ימני - בעד הארץ השלמה ונגד הסכם עם הערבים
שמאלני - בעד להחזיר שטחים ולהבין את הערבים, רגיש יותר אל העם הערבי
שמאלני - בעד להחזיר שטחים ולהבין את הערבים, רגיש יותר אל העם הערבי
ימני ושמאלני אלו הם עמדות פוליטיות.
דוגמא לשמאלני: בעד זה שהחרדים למשל יתגייסו לצבא.
דוגמא לימני: לא בעד הערבים, שנאה מסוימת כלפיהם.
כמובן שיש גם עמדה פוליטית שהיא במרכז.
מתוך ויקיפדיה:
דת:
יש בימין המחזיקים באידאולוגיה שמרנית ותומכים בחקיקה דתית במטרה לשמר את צביונה המסורתי של החברה. מנגד, זרמים ליברלים בימין קוראים להפרדה מלאה בין דת ומדינה.
השמאל על פי רוב מגיע מקרב אוכלוסייה חילונית ולכן דוגל בהגדלת ההפרדה בין דת ומדינה או לחלופין, בחקיקה אנטי דתית (1). יש בקרב השמאל התומכים בחקיקה דתית מטעמי זכויות עובדים (2).
לאום:
הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר ומקדש ערכים הקשורים בלאום, כגון אדמת מולדת וכבוד לאומי. בימין הקיצוני ישנה אף לאומנות. בימין קיימת הטענה שמערכת של מדינות לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידאלי.
יחס לצבא:
הימין מתגאה בדרך כלל בצבא ורואה בו כלי לחיזוק הלכידות הלאומית, ואמצעי לליכוד וחישול האזרחים והאומה. הימין רואה בשירות צבאי ערך לאומי ומהלל את אלה המתגייסים לצבא ומשרתים בו.
השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי מתנגד לצבא כמכשיר לאומי ורואה בו ארגון מדכא ואלים. ומאידך, בעבר ובהווה, ראו ארגונים ומדינות, שתפיסות שמאלניות היו אדאולוגיה רשמית אצלן, (כמו גם מדינות הגוש הקומוניסטי בעבר), בשימוש בכוח, באלימות, בצבא העומד לרשות המהפכה ואף באמצעי דיכוי, מכשירים לגיטימיים לתיקון החברה. בדרך כלל, תנועות השתמטות וסרבנות שירות במדינות שאינן מקבלות את עמדות השמאל - מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה.
כלכלה:
בעבר, זוהה הימין עם המשטר הפיאודלי והתנגד למעמדות העירוניים (שזוהו עם "השמאל" של אותם ימים). כיום, דוגל הימין בדרך כלל בצמצום המעורבות הממשלתית בכלכלה ובקפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה, על חשבון מדיניות רווחה הכופה דרכי התנהגות כלכלית על הפרט. הימין מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק.
השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון היוזמה החופשית. השמאל המתון מעדיף מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומדיניות רווחה-חברתית, סוציאליסטית. בשמאל הקיצוני נכללת האידאולוגיה הקומוניסטית, השוללת את הסוציאל-דמוקרטיה. בדרך כלל, מחייב השמאל, במידה רבה או מועטה, התערבות ממשלתית במסחר ובהון הפרטי, מתוך הנחה כי תחרות חופשית מדיי והעצמת בעלי נכסים גדולים תרחיב פערים חברתיים ותביא לפגיעה בשכבות פחות מבוססות.
ימין מתגאה בצבא והשמאל לרוב מגיע מעמדה חילונית.
דוגמא לשמאלני: בעד זה שהחרדים למשל יתגייסו לצבא.
דוגמא לימני: לא בעד הערבים, שנאה מסוימת כלפיהם.
כמובן שיש גם עמדה פוליטית שהיא במרכז.
מתוך ויקיפדיה:
דת:
יש בימין המחזיקים באידאולוגיה שמרנית ותומכים בחקיקה דתית במטרה לשמר את צביונה המסורתי של החברה. מנגד, זרמים ליברלים בימין קוראים להפרדה מלאה בין דת ומדינה.
השמאל על פי רוב מגיע מקרב אוכלוסייה חילונית ולכן דוגל בהגדלת ההפרדה בין דת ומדינה או לחלופין, בחקיקה אנטי דתית (1). יש בקרב השמאל התומכים בחקיקה דתית מטעמי זכויות עובדים (2).
לאום:
הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר ומקדש ערכים הקשורים בלאום, כגון אדמת מולדת וכבוד לאומי. בימין הקיצוני ישנה אף לאומנות. בימין קיימת הטענה שמערכת של מדינות לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידאלי.
יחס לצבא:
הימין מתגאה בדרך כלל בצבא ורואה בו כלי לחיזוק הלכידות הלאומית, ואמצעי לליכוד וחישול האזרחים והאומה. הימין רואה בשירות צבאי ערך לאומי ומהלל את אלה המתגייסים לצבא ומשרתים בו.
השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי מתנגד לצבא כמכשיר לאומי ורואה בו ארגון מדכא ואלים. ומאידך, בעבר ובהווה, ראו ארגונים ומדינות, שתפיסות שמאלניות היו אדאולוגיה רשמית אצלן, (כמו גם מדינות הגוש הקומוניסטי בעבר), בשימוש בכוח, באלימות, בצבא העומד לרשות המהפכה ואף באמצעי דיכוי, מכשירים לגיטימיים לתיקון החברה. בדרך כלל, תנועות השתמטות וסרבנות שירות במדינות שאינן מקבלות את עמדות השמאל - מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה.
כלכלה:
בעבר, זוהה הימין עם המשטר הפיאודלי והתנגד למעמדות העירוניים (שזוהו עם "השמאל" של אותם ימים). כיום, דוגל הימין בדרך כלל בצמצום המעורבות הממשלתית בכלכלה ובקפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה, על חשבון מדיניות רווחה הכופה דרכי התנהגות כלכלית על הפרט. הימין מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק.
השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון היוזמה החופשית. השמאל המתון מעדיף מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומדיניות רווחה-חברתית, סוציאליסטית. בשמאל הקיצוני נכללת האידאולוגיה הקומוניסטית, השוללת את הסוציאל-דמוקרטיה. בדרך כלל, מחייב השמאל, במידה רבה או מועטה, התערבות ממשלתית במסחר ובהון הפרטי, מתוך הנחה כי תחרות חופשית מדיי והעצמת בעלי נכסים גדולים תרחיב פערים חברתיים ותביא לפגיעה בשכבות פחות מבוססות.
ימין מתגאה בצבא והשמאל לרוב מגיע מעמדה חילונית.
באותו הנושא: