אני צריכה דוגמאות למשפטים עם תפקיד המרכאות, בדיבור ישיר של מושג וסלנג. יש למישהו? תודה לעונים.

אמא:" מיה הכנת את כל השיעורים?"
מיה: "כן, אמא ", זה דיבור ישיר.

איזה מורה "חופרת", זה סלנג, את את צריכה עוד עזרה אני פה (:

פיסוק של דיבור ישיר

בהבאת דיבור ישיר בין מירכאות מצטרפות שתי מערכות פיסוק: הפיסוק של הטקסט המצוטט והפיסוק של הכותב. ראוי למנוע גיבוב של סימני פיסוק רצופים, ועל כן יש לוותר על סימן פיסוק השייך לאחת המערכות. הנה שתי שיטות הנוהגות בעניין זה:

שיטה א

סימן הפיסוק יבוא לפני המירכאות. למשל:
(1) והוא אמר: "אין דבר. זה בסדר."
(2) הוא פרש זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(3) "האם יכול אלוהים," שאל, "לברוא סלע שיהיה כבד כל כך עד שלא יוכל להרים אותו?"
(4) "מצוין," אמר, "אם כך אין מה לדאוג."
(5) "אני מסכימה," אמרה. "מתי ניסע?" (הנקודה מציינת שהציטוט מורכב משני משפטים נפרדים).
(6) "פרנסה טובה?"
"מכובדת."

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף משפט ראשי, יבוא סימן הפיסוק המתאים מחוץ למירכאות. למשל:
(7) איפה נאמר "אבן מקיר תזעק"?

שיטה ב

כשהציטוט מובא בסוף משפט תבוא הנקודה אחרי המירכאות. למשל:
(8) והוא אמר: "אין דבר, זה בסדר".
אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא תבוא נקודה אחרי המירכאות. למשל:
(9) והוא פרש את זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(10) אני שואלת את השומר: "לאן אני צריכה ללכת?"

כך גם בהבאת ציטוטים בלא משפט ראשי:
(11) "פרנסה טובה?"
"מכובדת".

כשהציטוט מובא בראש משפט יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(12) "מסכן אבא", אמרה לי בצאתנו משער החצר.

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות ולא יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(13) "למה אפשר לצפות?" נד בראשו.

כשהציטוט מפוצל, עשוי הפסיק לתרום לגיוון ההנגנה או לגיוון המשמעות, ועל כן הכותב חופשי לסדר את סימני הפיסוק על פי הגיונו. למשל:
(14) "בסדר", אמר, "עלה. כל העולם כבר ער". (הפסיק מציין הפסק בין הציטוט למשפט הראשי)
(15) "בסדר," אמר," עלה. כל העולם כבר ער". (הפסיק מציין הפסקה ברצף הדיבור בתוך הציטוט)


סלנג:

מירכאות



ממש "בוגר"

"17. מרכאות אינן "אליבי" לשימוש "לא יפה" בשפה או ל"סלנג", אין צורך "להתנצל" על מה שזה עתה "כתבתם". (מתוך כללי הכתיבה הנאה, רוביק רוזנטל)





המירכאות (בכתיב מלא נכתב ביו"ד ונהגה "מֵרְכָאוֹת") הן סימן פיסוק שבא לציין:

1) ציטוט (אולמרט: "נגמר חלום ארץ ישראל השלמה").

2) ציון של דיבור (למה יש לך עיניים גדולות כל כך?" שאלה כיפה אדומה).

3) שמות של אתרי אינטרנט, סרטים, מסעדות וכדומה (אתמול ישבנו ב"ארומה". ראינו פרסומת על בית הקפה הזה ב"הארץ").

4) סלנג (הוא מה שנהוג לכנות "חתיך הורס").

5) התייחסות למונח או למילה ספציפית (במפגש הזה נשמעה פעמים רבות המילה "חמלה").

ויש גם מירכאות שנועדו לציין אירוניה, לגלוג, או לשון סגי נהור.

לדוגמה:

- איזה יופי של "מתנה" הוא ארגן לי.
- הוא כלל לא מעניין אותם, את "טובי הלב" האלה החולפים על פניו כאילו הוא לא קיים.

שימוש מרובה במירכאות לציון אירוניה ולגלוג הוא סימן לכתיבה לא טובה. מירכאות מלגלגות הן אמירה עקיפה, מרומזת של הדברים. כתיבה ישירה היא ברורה יותר והשפעתה גדולה יותר. בדומה לדבריי על סימני הפיסוק, ובעיקר על שלוש נקודות וסימני קריאה - העָצמה צריכה לעלות מהמילים - לא מהסימנים.

כשאני נתקלת בטקסט עמוס במירכאות מהסוג הנ"ל אני רואה כותב מתוסכל, נרגן, כועס מאוד, כמעט צועק. נראה שהוא משתדל בכל מאודו להביע את קובלנתו, את מררתו, והמירכאות שלו כמוהן כחריצת לשון והעוויית הפנים. המילים שלו נראות כסיסמאות המרוחות על שלטים בהפגנת מחאה. המילים המלגלגות מציגות אותו באור נלעג.

במאמר על שימוש מרובה במילים השאולות מהשפה האנגלית כתבתי: "אני רוצה כתיבה ישירה, מדויקת... איני רוצה לחפש מה עומד מאחורי המילים המעורפלות או לעצור את רצף הקריאה בשל סוגריים. אני רוצה לקרוא בעברית ולא לתרגם את המילים הזרות. אני רוצה לקרוא טקסטים של כותב שמביע - לא משחק, כותב שמשקיע מאמץ בחיפוש אחר מילים וניסוחים פשוטים וישירים, שעושה שימוש הוגן במילים - לא בנוסחאות".

אם הכותב רוצה לכתוב דבר מה עליו פשוט לכתוב זאת, לא במאמרים מוסגרים והערות אגב בתוך סוגריים אלא בגוף הטקסט, לא במילים לועזיות שיש להן תחליף טוב בעברית, לא במילים בתוך מירכאות של סגי נהור, לא במילים מודגשת או מקושטות בסימני קריאה או בשלוש נקודות. פשוט לכתוב. ואם הוא מבקש להשתמש בציניות, הוא יכול לכתוב את המילה ללא מירכאות.

הקורא יבין.



מקווה שעזרתי!
באהבה ♥
hodaya66001