תשובה אחת
המורדים פלשו לבית האינבלידים על מנת לתפוס כלי נשק והמשיכו בתנופת המרד לעבר הבסטיליה. בזמן ההתקוממות בית הסוהר היה כמעט ריק ושכנו בו 7 אסירים בלבד: ארבעה זייפנים, שני חולי נפש ואציל צרפתי שהואשם בפדופיליה (המרקיז דה סאד הועבר מהמצודה עשרה ימים קודם לכן). המורדים התקיפו את הבסטיליה בעיקר על מנת להשתלט על התחמושת הרבה, שהייתה בה (עתודות אבקת השריפה בלבד הגיעו ל-13,600 ק"ג). חיל המצב מנה כ-100 חיילים ופקידים בלבד וכ-40 תותחים, חלקם בעלי קוטר גדול.
ההמון שהתאסף ליד הבסטיליה דרש את פירוק התותחים ואת העברתה של אבקת השריפה לידיו. שני נציגי ההמון הוזמנו לתוך בית הסוהר על מנת לנהל משא ומתן, אך המשא ומתן התארך מעבר למצופה וההמון דרש להגיע לפתרון מהיר.
בערך ב-13:30 ההמון זרם לתוך החצר הלא מוגנת והשרשראות של הגשר (drawbridge) נחתכו וההמון זרם לתוך בית הסוהר. בעקבות הפריצה לתוך המבצר החיילים וההמון התחילו לירות האחד בשני והניסיונות להשכין הפסקת אש עלו בתוהו.
הירי נמשך וכעבור שעתיים ההמון תוגבר על ידי יחידות מחיל המצב הפריזאי, שהצטרפו למורדים וכלי הנשק מבית האינבלידים. למראה התגבורת, המושל דה לונאי הכריז על הפסקת אש ב-17:00 על מנת למנוע טבח. הוא העביר מכתב עם דרישותיו דרך מרווח קטן בשער, אך הצרים סירבו לקבל את דרישותיו. למרות סירוב הצרים, המושל החליט להיכנע בגלל היתרון המספרי העצום של ההמון. הצרים נכנסו לתוך הבסטיליה כחצי שעה אחרי ההכרזה על הפסקת האש.
כ-100 אנשים נספו במהלך הקרב, מתוכם רק שומר אחד וכל היתר מהצד של הצרים. דה לונאי נגרר החוצה וההמון המשולהב עשה בו לינץ'. אחרי הירצחו, ההמונים כרתו את ראשו והציבו אותו על כלונס על מנת להציגו ברחבי פריז.