תשובה אחת
ביאליק יוצר אנלוגיה (השוואה) בין התרזה לבין הנערה.
התירזה, הינה עץ בטבע אך ההאנשה מכריחה את הקורא לעשות הקבלה לעולם בני-האדם.
ביאליק מציין שהתירזה יפה ("תירזה יפה ועבותה...") אך לא מציין שהנערה יפה ("ובחדר מול המראה עומדה כל היום הנערה..."), ההעצמה נעשית בשיר על ידי החזרה המדויקת על אותם המשפטים אך החסרת תואר השם "יפה".
בנוסף, התרזה נמצאת על פלג מים זורמים והיא דינאמית בעוד שהנערה סגורה בתוך חדרה והיא סטאטית.
("אביב בא ואביב חלף") כמו כן, גם הנערה וגם התרזה מוטרדות מהזמן שחולף; ככול שהזמן חולף אצל הנערה היא מתבגרת והיא אינה נערה יותר, כי אצל האדם אין מחזוריות, אך, בטבע, אצל התירזה, קיימת מחזוריות, הציפורים יחזרו אל התירזה מדי שנה בשנה.
בשיר, משובצת אלוזיה מספר שמות ("אנחות ליל וימי שימורים") שמטרתה לתאר את מצבה הנפשי הקשה של הנערה בשיר (מהתנ"ך - ליל שימורים = לילה ללא שינה) אך ביאליק הפך את הביטוי "ליל שימורים" ל"ימי שימורים" המתאר שהיא אינה מצליחה לישון "לא ביום ולא בלילה" ודבר זה מקשר את השיר לשיר הבא שלו "לא ביום ולא בלילה" המדבר על אותו נושא של נערה המחפשת חתן, אך בשיר השני (לא ביום ולא בלילה) הנערה פעילה ("לא ביום ולא בלילה / חרש אצא לי אטילה/ לא בהר ולא בבקעה / שיטה עומדה שם עתיקה / והשיטה פותרה חידות / ומגידה היא עתידות / את השיטה אשאל אני / מי ומי יהיה חתני?) בעוד שבשיר זה הינה סטאטית ולא פעילה.

אם תצטרך עוד עזרה, פנה אליי בפרטי.