למה היופי החיצוני לרוב לא תואם את היופי הפנימי? יש אנשים יפים עם אופי רע ואנשים מכוערים עם אופי טוב...

בשביל להוכיח ששום דבר לא מושלם (-:

זה לא "לרוב", כנראה שאת פשוט לא פוגשת את האנשים הנכונים, אני מכירה הרבה אנשים יפים עם אופי מדהים עוד יותר (-;

כי אין קשר בן הגוף לנשמה..

כי אין דבר כזה בנאדם מושלם..

אני הוליך אותך לפי נוסחא הגיונית מאוד:
מישהו יפה - מתגאה במראה שלו, משתחצן, גורם לאחרים לקנא = אופי רע.
מישהו "מכוער" - צנועה, יותר מנומס, פחות חצוף, יותר שקט = אופי טוב. אבל זה לא תמיד ככה, יש גם אנשים יפים עם אופי טוב חחח

אם היו אנשים שהם גם יפים וגם טובים, הם היו מלאכים.
אנחנו לא מושלמים, לא באופי ולא ביופי שלנו.
כולנו גם טובים וגם רעים, גם מכוערים וגם יפים, אין טעם להתכחש לזה.

על מה בדיוק המינוסים?

פאק כתבתי "פות חתוף" בטעות חחח סורי התכווני פחות חצוף.

לדעתי, זה לא קיים.
את רואה למשל בנות יפות אבל שהן כלבות בנשמה?
לדעתי, זה מתבטא טוב מאוד בחיצוניות, וגם אם הן 90 60 90 עם עצמות לחיים והפנים הכי מושלמות בעולם, את רואה להן בעיניים שהן פשוט אנשים מגעילים שרק יחפשו לפגוע בך.
וזה מה שמכער אותן חיצונית, ולדעתי זה לא נחשב יפה.
וזה פועל אותו דבר עם אנשים טובים - גם אם הם מכוערים בפני אנשים שטחיים ששופטים רק על פי מראה חיצוני, בעיני אנשים שיודעים להבחין הם נראים כמו שהם - אנשים טובים, ויפים.
אני יכולה לתת לך כמה דוגמאות של אנשים אצלי בבית ספר שזכיתי להכיר,
ובעיני המון אנשים הם מכוערים כי "יש להם מלא אקנה" "הם מלאים" "הם מוזרים" "הפנים שלהם מכוערות", אבל בעיני הם יפים כי הם פשוט אנשים נפלאים, באמת. אנשים טובים בלי שום כוונה לפגוע וזה מה שנותן להם את היופי המיוחד שלהם.