מחר יש לי אודישנים להצגה למישהו יש רעיון למונולוג מרגש לאודישן שלי

אממ יש מונולוג שפעם עבדתי עליו איפה שהוא, את מוזמנת.
הבט אחורה בזעם - ג'והן אוסבורן - ג'ימי
ראית פעם אדם גוסס? כל מי שעוד לא ראה אדם גוסס - סובל ממקרה חמור של בתוליות! במשך שניים עשר חודשים ראיתי את אבי גוסס. הייתי אז בן עשר. הוא חזר מהמלחמה, את מבינה? לא נשאר לו הרבה זמן לחיות, כולם ידעו את זה, אפילו אני ידעתי את זה, אבל את מבינה... אני הייתי היחיד שהיה אכפת לו. המשפחה הייתה נבוכה מכל העניין, נבוכה ונרגזת. מה שנוגע לאמא שלי, הדבר היחידי שהייתה מסוגלת לחשוב עליו הוא שהיא התחברה לאדם שהיה תמיד בצד הלא נכון של המתרס. כולנו חיכינו שהוא ימות... אני הייתי היחיד שהיה אכפת לו. כל פעם שהתיישבתי בקצה המיטה שלו כדי להקשיב לדברים שסיפר לי או שקרא בפני, הייתי צריך להלחם בדמעות שעמדו לפרוץ החוצה. ובסוף שניים עשר חודשים הייתי כבר לוחם וותיק. המאזין היחידי שהיה לכישלון הקודח הזה בדמות אדם הייתי אני, נער קטן ומפוחד. הוא היה מדבר אליי במשך שעות, שופך את כל מה שנותר מחייו לפני ילד קטן, בודד ומבולבל. ילד שהרגיש רק בייאוש, במרירות ובריח המתקתק והמבחיל של אדם גוסס. את מבינה... אני למדתי כבר בגיל צעיר איך זה להיות זועם וחסר אונים, ואני לא מסוגל לשכוח את זה. אני ידעתי יותר על אהבה, בגידה ומוות בגיל עשר, מאשר את תדעי כל ימי חייך. הרכבת יוצאת עוד חצי שעה, את באה איתי, לא? אני... אני צריך אותך.