מה הדפוס התנהגות שלכם כשאתם פגועים ממישהו-לחשוב דברים רעים על עצמיכם (איזה אדיוט/ית אני וכו') או עליו?

אני לא נפגעת מפגועים!

בהתחלה אני חיה בהכחשה, ואומרת שהוא הדפוק בסיפור, ואז אני מבינה כמה טעות עשיתי ושבוע שלם אני חושבת על זה שאני לא בסדר, כל פעם מחדש ואני לא לומדת מזה._.

זה תלוי כי אני מאוד מאוד כנה עם עצמי
אם אני מרגישה שאני זאת שיצאתי לא בסדר ושזאת אשמתי אז זה יאכל אותי כמה שעות או ימים ובסוף אני אעשה משהו עם זה ואנסה לסגור את זה עם הבן אדם, כאילו לפתוח את מה שאני מרגישה מולו כדי שזה לא יישאר אצלי בבטן
אם זה משהו שהבן אדם סתם אפס האמת אני קצת אהיה מוטרדת מזה בסדר גודל של כמה שעות, אחשוב על זה ואז אבין שהוא לא שווה אותי והוא יכול ללכת להזדיין ואני לא צריכה בן אדם כזה בחיים שלי, ואז בד"כ אני נכנסת למצב רוח ממש טוב חחח אני לא לוקחת על עצמי שטויות של אחרים

תאמת אני תמיד חושבת על מי שפגע שהוא הלא בסדר... אבל יחד עם זאת אני מנסה להשלים תמיד עם אותו בנאדם ואני זאת שמתנצלת גם אם ברור לי שהוא זה שהיה לא בסדר. אני בנאדם שפשוט לא אוהב להיות ברוגז עם אחרים

אני כועסת על כעל העולם ואישתו ואז אני כזה "seriously, dude? you little piece of shit and i hate you" ואז הכל חוזר לשגרה כאילו כלום לא קרה

אני מתעצבנת ולפעמים חושבת שמי שרב איתי מעצבן וכו' ולפעמים גם אני עצמי.. ואז אני חושבת שהכל בסדר.. ובסך הכל זה לא באשמתי ולא באשמתו- בגלל המצב ובגלל שתינו/שנינו...

אני נכנסת לדיכאון ושומעת שירים עצובים וחושבת על המקרה עד שאני משכנעת את עצמי שהוא הדפוק ולא אני