9 תשובות
אמא שלי פסיכית.. ולא בגלל גיל ההתבגרות.. היא פסיכית.
אני שמנה ומכוערת
אנונימית
ציונים גרועים במתמטיקה
אני נמוכה
חבר שלי נוסע לחול לשבועיים
אנונימית
לימודים, עצלנות, אמא וחוסר ביטחון עצמי ^_^
^ ^
נראה לי שגיל ההתבגרות הוא בעיה בפני עצמה חח אבל אמ..
לימודים- גם מדכא את החלומות והמטרות, גם קשה ולא הולך לי, מאכזבת הרבה אנשים בדרך, ולא משלבת טוב בין הלימודים לעבודה אז זה מוסיף לי קושי
הורים-לא בקשרים הכי טובים בעולם, לא פתוחה איתם, אז יוצא שאני שומרת לעצמי המון וזה רק מתסבך אותי יותר
כל לילה אני בוכה, לא יודעת למה, אני פשוט לא מאושרת, ובין כל ה"חברות" שיש לי אני מרגישה בודדה ואולי לאחת מהן באמת אכפת ממני ואוהבת אותי ככה כמו שאני גם כשאין לי כלום להציע לה חוץ מאת עצמי (טיפה של נחמה באוקיינוס של אכזבה)
אחות מתה, אח אחד שלי בכלא על סמים, והשני מעשן סמים, אז הכל נהיה לי יותר קשה ומעיק, קשה לעשות דברים פשוטים כשאין לך בסיס טוב..
אלוהים- לא יודעת אם הוא קיים ומה הוא רוצה ממני..
הכל מסתכם בגיל ההתבגרות כי בתכלס? מה רע? יש בית לישון בו, יש הורים, יש לימודים.
עוד חיים של נערה בת 17, חח תודה ששאלת אחותי, מה איתך?
אנונימית
שואל השאלה:
וואו לא ציפיתי לזה.. הכל יהיה טוב בסופו של דבר ולגבי אלוקים הוא קיים והוא איתך אפילו שאת לא חושבת ככה ורואה שהכל בא לרעתך הכל הוא לטובה
ולגביי.. החיים שלי גם לא כאלה דבש אממ מאיפה אני יתחיל
לימודים- מזלזלת ממש אין לי עצבים לזה, בבית ספר אני סוג של לבד רבתי עם החברות היחידות שהיו לי שם ועכשיו אני לבד ונדחפת לילדות ( לא רוצה את זה אבל עדיף מאשר להיות לבד)
עבודה- לא אוהבת את המקום שלי, עובדת ורע לי שם מבחינת החברה ויותר נכון בגלל איזה אחד שם שמציק לי תמיד, ולכולם וזה עושה תחושה רעה ומגעילה בלב
לכל דבר בחיים אני צריכה לחסוך ולהשיג אותו בכוחות עצמי כי ההורים לא עוזרים בכלום וזה קשה, מאוד קשה חסר לי כל כך הרבה דברים ובמעט כסף שלי אני מנסה לאט לאט להשיג כשלכל הבנות יש בשפע
חבר- לא היה לי בחיים לא התנשקתי אני כבר בת 17 ואף פעם לא הייתה לי אהבה אני מרגישה לא שייכת לכולם ובגלל זה אני גם לא מתחברת לבנות כי בתאכלס- זה הנושא העיקרי שכולן מדברות עליו ואני לא חלק מזה. חברות שלי יורדות עלי (אלא מהבית ספר שאני כבר לא מדברת איתם, לא בגלל זה אבל זה מוסיף) וצוחקות עלי שלא היה לי אף פעם ואפילו החברה הכי טובה שלי - היחידה שלי- יש לה חבר. והיא כל הזמן זורקת לי הערות כמו ׳שאני יהיה בת
17 אני יהיה עם חבר!׳ ׳איזה כיף מסכימים לך חבר׳ וכאלה או ׳אוף שתי בנים רוצים אותי׳ וזה כל רע אבל אני שותקת. ברור שאני רוצה את זה אבל זה פשוט לא קורה: (
משפחה- הורים רעים אחיות מציקות אח אלים פשוט רע לי פה, ואני נחשבת במשפחה שלי כילדה השנואה בבית, לא יודעת למה אבל זה פשוט ככה אחותי כל הזמן זורקת משפטים כמו- הלוואי תמותי וכאלה ואני משחקת את עצמי חזקה ומחזירה לה
כל היום אני עם עצמי בחדר מול הטלויזה לא שולחים לי הודעות לא כלום. אני לא מעניינת אף אחד
עוד דבר- אין לי את מי לשתף בכלום במה שקורה לי. קיצור החיים בזבל.
סורי על החפירה אבל את ביקשת❤
אנונימי
זה בסדר אל תרגישי רע חח הכל יהיה טוב בסוף, זה נכון, אם לא טוב לנו כנראה שהסוף עדיין לא הגיע ; )
לגבי האחות שמתה אל תרגישי לא נעים, היא הייתה קטנה עוד לפני שאני ואחים שלי נולדנו אז לא הכרנו אותה, בקושי ההורים שלי.. זה לא כמו שזה נשמע, זה פחות נורא אם בכלל..
ומצטערת לשמוע שככה את מרגישה, מצטערת לומר לך את זה למרות שנראה לי את כבר יודעת בעצמך, חברות הן לא!
משפטים כאלו אומרים ילדות קטנות ולא חברות, זה עוד כמה קטעים מסריחים שבנות עושות אחת לשנייה וחבל: (
לא נעים שאת צריכה להידחף, זה חרא דבר..
אני מאמינה שאחותך אוהבת אותך איכשהו, בדרך שלה..
בסופו של דבר, היא תדבר אלייך ותתנהג אלייך מגעיל אבל לאחרים היא לא תיתן לעשות את זה, אני צודקת? אולי טיפה?
ואני אשמח לדבר איתך, שלחי לי הודעה בפרטי
אנונימית
; )
TY.
אגב זאת אני אז תרגישי חופשי: )
TY.