2 תשובות
הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית, כדי לבסס את טענתו לקיומה של ישות דיאולוגית האחראית, לשיטת האסכולה, לקיום המוכר, בראה אותו בצורתו האופיינית כמערכת טבעית, ושהיא אינה מתערבת (או תתערב אי-פעם) בקיום הזה או בגורל האדם. הדאיזם המודרני לעומת זאת, מתיימר להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים כביכול, וידע, כבסיס לטענה לקיום מניע ראשון, תוך התפלספות תאוסופית ספציפית אל מחוץ לפרדיגמה הנטורליסטית, בעניין מקורה ואופיה של המציאות, ונקיטת עמדה של חוסר וודאות, ולעתים אף חוסר משמעות לגבי הטענה להתערבות מצד גורם ראשוני כזה, במציאות עצמה. אפשר שגורם ראשוני או מקור זה יכונה "אלוהים" (god), אך יש דאיסטים הסולדים מכינוי זה בטענה שהוא מטה או מטעה לחשוב שמדובר באחד מאלוהי הדתות (האברהמיות בפרט), אשר הדאיסטים עצמם, על פי הגדרה רלוונטית, אתאיסטים לקיומם. בניגוד לגרסה הקלאסית שהייתה מוגדרת יחסית, הנחות היסוד האינטגראליות של הדאיזם המודרני גמישות יותר, וייתכנו צורות שונות שלהן במעט. המונח "דאיזם" מתייחס, אלא אם צוין אחרת, לדאיזם מודרני.
שואל השאלה:
חח ניסיתי בויקיפדיה ואני מחפשת מישהו שיסביר לי את זה במילים שלו