למה אנשים חותכים את עצמם?

בשביל תשומת לב.

הם מעדיפים להרגיש כאב פיזי ולא להתמודד עם הכאב הפנימי, שנורא מכאיב להם (כמו דיכאונות וכאלה)

ככה. אל תכנסי לזה

יש כאלה שעושים את זה בשביל תשומת לב ויש כאלה שבאמת עושים את זה מתוך כאב עמוק וסוג של זעקה לעזרה

ככה מתמודדים עם כאב נפשי הם מעדיפים להרגיש כאב פיזי יש כאלה שזה מרגיע אותם יש כאלה שעושים את זה כי הם אוהבים להכאיב לעצמם ויש כאלה שאוהבים דם...
ויש כאלה שצריכים תשומת לב וזו הדרך שלהם להשיג אותה

חלק בגלל שרע להם וחלק מתמכרים לזה

מרגיז אותי שאומרים "בשביל תשומת לב".
יש אנשים עם בעיות נפשיות. תקראו לזה הפרעות, תקראו לזה מחלות, תקראו לזה איך שאתם רוצים,
אבל שורה תחתונה - נפשם לא בריאה.
הם מלאים קשיים, תסכולים, חרדות. מדוכאים, חלקם בודדים, והרגשות מתחילים להיות מטושטשים.
במצב כזה, אנשים שמגיעים לזה שהם חותכים אותם, זה בגלל הסיבה הנ"ל - כדי להרגיש, לטשטש את הכאב הנפשי, להוציא את הכאב החוצה (לבטא כביכול, אבל פיזית).

ואולי בודדים שמנסים לעורר בכך קצת תשומת לב, אבל גם אלה - לא סתם מחפשים תשומת לב, זהו סימן - אני זקוקה לעזרה ולא יודע איך לבקש, או לא רוצה לבקש, או מפחד לבקש, או אין מי שיתן לי - אז אני עושה את זה.

ואגב, אני הייתי חותכת את עצמי, הייתי מאושפזת תקופה, עברתי בגרות לא קלה. אני מדברת לגמרי מניסיון ופותחת כאן מה שאני בעצם הרגשתי...

בהצלחה לכולם.

תשומת לב?
מאייפה הבאת את זה? יש אנשים שחותכים שמסתרים את זה שלא ישאלו אותם שאלות
ויחקרו אותם ופחות צומי וכול המסביב הזה.

מעצבן אותי ששופטים אנשים שחותכים כי חושבים שהם צומי עזבו אותם, אף אחד לא מכיר באמת מה הם מרגישים שהם עוושים את זה.

ולשאלה יש אנשים שחותכים כי זה כואב וזה מעביר להם טיפה את המחשבות, זה כמו סם הרגע כזאת מתמכרים לזה.

אני לא מדברת על ''צומי'' כאילו אבל כל בן אדם שעושה את הדבר המטופש הזה, גם אם הוא יודע את זה וגם אם לא, זועק לעזרה ולמצוקה ולתשומת לב.
זה שהם מסתירים את זה רק מעורר יותר חשד ומעורר יותר עניין. תאמין לי שהם יודעים את זה.

לא יודע.. זה כואב רצח! אוליי כדיי לברוח ממצב שהם לא רוצים לה יתמודד איתו.. או משהו כזה

שואל השאלה:
אני לא מבין תקטע מה זאת אומרת מתמכרים לסה איך אפשר?

כי זה עושה הרגשה טובה כזאת אחריי.. זה פשוט ממכר כמו סיגריות וכאלה..

אני עברתי את זה..
אל תחזור לזה
ואל תחשוב על זה אפילו.
ובקשר לשאלתך זה קורה לאנשים בעיקר שמרגישים לבד ואף אחד לא נמצא בשבילם
או לפחות כך אני חושב..

כי הם חושבים שזה יעזור להם להתנתק מהדיכאון והם עושים את זה פעם או פעמיים ומתמכרים, לא יכולים יותר להפסיק, זה לא באמת עוזר, אולי מרגישים קצת יותר טוב לכמה דקות אבל אז נכנסים לדיכאון יותר עמוק ועדיין ממשיכים לזה ופונים לזה ישר בתור פיתרון ראשון. כשרע זה ישר מה שעושים, ואז מתחרטים אבל כבר לא יכולים לחזור. אין שום סיבה להתחיל עם זה כי באמת שזה לא הפיתרון לכלום.