מה לדעתכם המשפט הזה מסביר:"כשהאדם מדליק נר מנר, הנר דולק וחברו חסר", תודה לעונים!

אם זה קשור להלכות של חנוכה אז אני יכולה לעזור,
אז ככה:
יש נרות ושמש, שמש-הנר ה"אמצעי" והגבוהה-הוא משמש להדליק את הנרות והוא בלבד
נרות-שאר הנרות..
אז אסור להשתמש בנרות זאת אומרת, שאסור להעביר אש מנר לנר אלה רק השמש יכול להעביר אש, הוא מדליק את כל הנרות,
כנראה הביאו לך כאן סיבה לזה, שכשאת מדליקה מנר לנר אז אותו נר שהדלק עכשיו דולק-כנראה אורו נחשב לנר חנוכה והנר שממנו הדלקת לא נחשב
מקווה שזה הפיתרון

המשפט הולך ככה: "אדם המדליק נר מנר, נרו מאיר וחברו אינו חסר". (במדבר רבה, פרשה י"ג ד"ה).
אני חושבת שזה אומר שכאשר אדם נותן, הוא לא מוריד מעצמו שום דבר, כמו שאם נדליק נר אחד בנר אחר, לנר הראשון לא יהיה חסר אור, הוא ימשיך להאיר בדיוק אותו דבר.
ואילו החבר נהנה מזה וכעת יש לו את מה שלא היה לו (זה לא חייב להיות משהו מוחשי, זה יכול להיות שגרמת לו לשמוח ולפני זה לא היתה בו שמחה..). כעת, גם הנר של החבר דולק, הוא כבר לא 'חסר' כי יש לו את האור שננת לו.
אני לא יודעת אם זה נכון, אבל זה מה שאני חושבת

?..?..?..?..?..?..?..??..?..?..?..?..?..?..?..?..?..?..

אני חושב זה בעיקר נאמר על לימוד תורה.

"רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי.
הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת"
(משנה אבות ב ח)

הכוונה לפי דעתי הבזוי, הקטן והשפל באדם היא שכשאתה לומד תורה, אם תלמד אותה לאחרים, לא יקרה מצב שתשכח את התורה, אלא פשוט תפיץ אותה.

כמו שאם מעבירים מאש לאש, מקור האש הראשון לא כבה, אלא פשוט מפיץ את האור.

כמדומני שהמשפט נהגה כך:
"כשהאדם מדליק נר מנר!, הנר דולק וחברו חסר?"

המשפט המדהים הבא יסביר זאת...

"אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר"

כלומר כמה שתאהב זה לא יוריד לך מהכוחות, כי כמה שתיתן ותיתן תעניק מסביב לשעון תמיד ישאר לך יותר.

כבר אריסטו נגע בנקודה הפנימית הזאת וגם חכמי היהדות המשילו על זה את הקטע הלקוח מעולם החי: "יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק."

המשפט בעצם אומר שאתה יכול לעזור לחבר שלך, לו יהייה טוב, ולך לא יחסר.
אתה תרגיש טוב עם עצמך שעזרת לחברך הוא יהנה ולא לא יחסר. (:
מקווה שעזרתי

אני לא בטוחה אבל אני חושבת שזה אומר שהאדם שמדליק את הנר מדליק נר נשמה לזכרו של חברו.