חוסר אמפתיה לאנשים - אני לא מסוגלת לגלות אמפתיה כלפי אנשים (מגיל 8-9 בערך בד"כ), איך פותרים את זה?

תמיד אפשר לשנות טבע והרגל.. אופי האדם אפשר לעצב על ידי רצון חזק ואמיתי!
בהצלחה לך

היי. חיים חסרי אמפתיה הם לא קלים. אני חושב שזה מאוד חיובי שהחלטת שהמצב צריך להשתנות- זה אומר שיש תקווה. הרבה אנשים אנטי-סוציאליים, שלא מזדהים עם בני אדם לא מראים שום עניין בלהפתח לאחרים.
אני מניח שלדבר עם זה- אם זה במסגרת בין-אישית (נניח, איתי, אם תרצי, או עם כל אדם אחר) או במסגרת טיפולית (תוכלי לראות פסיכולוג/ית או פסיכאטר/ית שלחלוטין יעזרו למצב שלך- שילוב של תרופות וטיפול בהחלט יכול להיות אפקטיבי).
אני מאמין גם בטיפול בעזרת אמנות. תוכלי לנסות להאזין ליותר מוזיקה, לקרוא ספרים.. אולי מחשבות של אנשים אחרים יגרמו לך להבין שיש הזדהות. תוכלי גם לנסות להביע את עצמך יותר, אולי זה יעזור. אולי תציירי יותר.
מקווה שתרגישי טוב.

ולמי כן?

עצם זה שאת מודעת לכך, זה כבר חצי ריפוי ויש סיכוי שתשתני. סימן שאת מכירה בבעייה. זה אופי אולי שירשת מהורייך.. אולי נכווית מאנשים ולכן את כך.. אולי את טיפוס עצוב ומדוכא- הכל יכול להשפיע על חוסר אמפתיה. אם רוצים להשתנות- אפשרי, אך עם עבודה עצמית רבה ולהיות עקבית. קודם את צריכה להיות רגועה מבפנים, וכל מה שמרגישים מבפנים מראים את זה כלפי חוץ. החיצוניות היא המראה של הפנימיות. תחייכי אפילו מלאכותי לאנשים ותמשיכי ותהיי עקבית ואחר זה יעבור לטבעי. תעני בעדינות ובקול רך, תחייכי, תפרגני, תחמיאי אבל עם התמדה - עם הזמן זה יהיה טבוע אצליך בדם. הרגלים קבועים- עוזר. אם תהיי אמפטית לאנשים - אנשים ירצו להיות בחברתך, יהיה לך קל מבחינה חברתית, וגם במציאת מקומות עבודה, ועם יחסים בין אנשים בכלל. אמפטיה- הוא כרטיס כניסה לכל מקום. חוסר אמפטיה - מרחיקה אנשים. אני למשל בורחת קילומטרים מאנשים לא אמפטים וקרים. הם פשוט דוחים אותי!.

תתחילי מעצמך.
גלי אמפתיה כלפי עצמך. היי יותר פתוחה. הקשיבי לכל רגש שעולה בתוכך. ואל תברחי מרגשות של כאב, עצב... קבלי את הכול. כאב כמו שמחה.
שבי כל יום כמה דקות בשקט ותראי מה קורה בתוכך.
כך הרגישות שלך כלפי עצמך תגבר, ואז גם יהיה יותר קל לך עם אחרים.