3 תשובות
שואל השאלה:
ראי באאוריקה בתגית "כוכבים נופלים".
ראי באאוריקה בתגית "כוכבים נופלים".
מערכת סטיפס
היי ענבר,
קודם כל, "כוכב נופל" נקרא גם "מטאור", מטאורואיד אינו כוכב שנופל, אלא גרגירי חול וסלעים קטנים שמתאדים בהתקהלות במולקולות שבאוויר שבאטמוספרה.
לעתים, קיים מטאורואיד ענק המבקיע לאטמוספרה, שהוא מדומה לכדור אש ולא ניתן לראות אותו באור יום.
המטאורואידים שאנו כבני אדם יכולים לראות זה עד 150 קילומטרים. והמהירות שלהם היא בין 11 ל- 74 קילומטרים בשנייה (זה מהר מאוד), המהירותם של המטאור תלויה בכיוון הפריעה שלהם בכדור הארץ.
לעתים, כאשר ממטאורואיד מגיע לקרקע הוא נקרא "מטאוריט".
בקישור המצורף תוכלי לראות מידע נוסף להרחבה ומידע נוסף:)
קודם כל, "כוכב נופל" נקרא גם "מטאור", מטאורואיד אינו כוכב שנופל, אלא גרגירי חול וסלעים קטנים שמתאדים בהתקהלות במולקולות שבאוויר שבאטמוספרה.
לעתים, קיים מטאורואיד ענק המבקיע לאטמוספרה, שהוא מדומה לכדור אש ולא ניתן לראות אותו באור יום.
המטאורואידים שאנו כבני אדם יכולים לראות זה עד 150 קילומטרים. והמהירות שלהם היא בין 11 ל- 74 קילומטרים בשנייה (זה מהר מאוד), המהירותם של המטאור תלויה בכיוון הפריעה שלהם בכדור הארץ.
לעתים, כאשר ממטאורואיד מגיע לקרקע הוא נקרא "מטאוריט".
בקישור המצורף תוכלי לראות מידע נוסף להרחבה ומידע נוסף:)
כוכבים נופלים הם בעצם מטאורים - אלו לא באמת כוכבים שנופלים מהשמים.
גרגירי האבק שנכנסים לאטמוספירה נשרפים בה מחמת החיכוך ויוצרים את שובל האש המדהים הזה, הקרוי מטאור. (אגב, מטאור, בתרגום מיוונית - תופעה, ובצרפתית - קשת, ברק, סוגים מסוימים של שקיעות).
הופעת הזנב הבהיר נגרמת בגלל החום, שמתפתח בתוך תהליך השריפה של הגוש הקטן, כאשר הוא נכנס לאטמוספרה במהירויות מ-12 עד ל-72 קילומטרים בשניה. החום הזה גורם להתפרקות מולקולות האוויר (תהליך יוניזציה) וגם להתפרקות המולקולות של הגוף עצמו, וכתוצאה מכך אנו רואים את הפס הלוהט שעוקב אחרי המסלול שלו.
עוצמת הבהירות של המטאור ומשך הזמן שהוא גלוי לעין, תלויים בגודל הגוף ובמהירות כניסתו לאטמוספרה. מה שאנחנו רואים כמטאורים רגילים אלה חלקיקים בסדר גודל של עשירית מילימטר, שזנבם נעלם תוך שניות ספורות, הם נשרפים באטמוספרה לחלוטין ולא מגיעים לקרקע.
גרגירי האבק שנכנסים לאטמוספירה נשרפים בה מחמת החיכוך ויוצרים את שובל האש המדהים הזה, הקרוי מטאור. (אגב, מטאור, בתרגום מיוונית - תופעה, ובצרפתית - קשת, ברק, סוגים מסוימים של שקיעות).
הופעת הזנב הבהיר נגרמת בגלל החום, שמתפתח בתוך תהליך השריפה של הגוש הקטן, כאשר הוא נכנס לאטמוספרה במהירויות מ-12 עד ל-72 קילומטרים בשניה. החום הזה גורם להתפרקות מולקולות האוויר (תהליך יוניזציה) וגם להתפרקות המולקולות של הגוף עצמו, וכתוצאה מכך אנו רואים את הפס הלוהט שעוקב אחרי המסלול שלו.
עוצמת הבהירות של המטאור ומשך הזמן שהוא גלוי לעין, תלויים בגודל הגוף ובמהירות כניסתו לאטמוספרה. מה שאנחנו רואים כמטאורים רגילים אלה חלקיקים בסדר גודל של עשירית מילימטר, שזנבם נעלם תוך שניות ספורות, הם נשרפים באטמוספרה לחלוטין ולא מגיעים לקרקע.