תשובה אחת
רבי מאיר
רבי מאיר היה מגדולי תלמידיו של ר' עקיבא. ר' מאיר נמנה בין רבותינו שבדרום שאליהם הגיע ר' עקיבא לאחר פטירת תלמידיו במגיפה.
מסופר על ר' מאיר שלמד תורה אצל ר' עקיבא וגם אצל ר' ישמעאל.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג/א:
"איתמר אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא אינו אלא רבי מאיר ששימש את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא שימוש אשימוש לא קשיא מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא".
הגמרא מונה את שבחן של החכמים.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז/א:
"דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר רבי יהודה חכם לכשירצה רבי טרפון גל של אגוזין".
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד/א:
"אמר רבינא והלא כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה"
הרים-קושיות עצומות שהיו לחכמים בבית המדרש, ומרוב שהקושיות (שאלות) היו להן קשות הן נדמו להם כהרים שכמעט בלתי נתנים לשבירה (פירוק השאלה.. פתרון ע"י פילפולים רבים והגעה למסקנה אחרי טחינת השאלות שיש על ההלכה עד שמגיעים למסקנה).
וטוחנן זה בזה-לא רק שהוא עוקר את ההרים (השאלות הקשות ביותר שהיו במשנה) אלא הוא גם טוחנן זה בזה, כלומר היה כל כך חריף שהיה מפרק כל קושיא לגורמים ויכול להתפלפל מהלכה זו לזו ולקחת את השאלות הכי קשות ולפתור את שניהם בו זמנית ע"י פילפולים. אומרים על ר"מ שלא היה חכם בדורו כמותו. וכשאמר הלכה אף פעם לא הלכו לפיו, משום שלא הבינו איך הוא הגיע להלכה הזו ואף אחד לא הצליח להגיע לסוף דעתו העמוקה ביותר. וכשאמר סברא (כשהסביר איך הוא הגיע לאיזו הלכה) היה אומר על הסברא הזאת 300 משלים. החכמים בדורו שהיו תנאים הוא היה אומר להם הלכה ולא הבינו אותו איך הוא הגיע לזה. אז כדי להקל עליהם בהבנה הוא הביא משל לדבריו וגם את המשל לא הבינו עד שהגיע ל300 משלים על סברא אחת. לא יאמן.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג/ב:
"אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור, ומראה לו פנים. על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.. אמר רבי האי: דמחדדנא מחבראי (נהייתי חריף) דחזיתיה (שראיתי) לרבי מאיר מאחוריה (את גבו (ישב בבית מדרש מאחורי רבי מאיר)) ואילו חזיתיה מקמיה (ואם הייתי רואה אותו מקדימה (את פניו)) הוה מחדדנא טפי (הייתי נהיה יותר חריף!) דכתיב: "והיו עיניך ראות את מוריך" אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה".
רבי האי אמר שהוא קיבל את חוכמתו מזה שהוא רק ראה את גבו של רבי מאיר.
מרוב עוצמת חוכמתו של רבי מאיר החכמים שהיו סביבו נהיינו הרבה יותר חריפים, אפילו רק מלראות אותו.
ותלמידו של ר"מ היה סומכוס. סומכוס היה יודע לטהר לאכילה אפילו חזיר ושרץ ב48 דיני טהרה. וכל דבר שהוא טהור לאכילה למשל על פרה הוא יכול להביא על זה 48 טעמים למה זה טמא. מפה רואים את חריפות תלמידו והרב כל שכן.
כשר' עקיבא היה צריך לבחור מי מתלמידיו יכתוב את המשניות הוא בחר בר' מאיר.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פו/א:
"אמר רבי יוחנן סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא".
המשנה בניגוד לתוספתא כתובה בלשון קצרה. ר' מאיר היה בו את היכולת לכתוב במילים מועטות את חוכמתו העמוקה.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג/ב:
"ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה זהו השילוב המיוחד שבין הסופר לחכם".
לאחר שעת הגזירה הסנהדרין התחלה לתפקד באושא תחת נשיאותו של ר' שמעון בן גמליאל. ר' נתן הבבלי נשא בתפקיד אב בית דין. (תפקידי בית הדין כגון לקבל עדים לקידוש חודש, לדון בין אנשים) ר' מאיר היה בתפקיד ה"חכם". תפקיד החכם היה ל"החזיק " את בית המדרש. כל השאלות נשאלות בפניו והוא צריך לענות עליהם. מתאים לאישיותו של ר' מאיר תפקיד זה. ר' מאיר במקומות רבים העמיד בראש הכל את לימוד התורה ובעיקר את לימוד התורה לשמה. (פ"ו באבות). ר' מאיר את הממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ. אפילו גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. (ב"ק לח:) ר' מאיר העיז לעשות דברים ששאר חכמי דורו לא העיזו. כשיצא אלישע בן אבויה לתרבות רעה כולם פירשו ממנו. אולם ר' מאיר מרוב השתוקקותו לחכמה לא הניח את אלישע והמשיך ללמוד ממנו, וכששאלו האם רבי מאיר לא יכול להדבק במידותיו וללמוד ממנו? הרי זה היה רבו לא מזמן. ועל זה אמרו חכמים רבי תוכו אכל וקליפתו זרק. מרוב עוצמת חריפותו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח/ב:
"דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר רבי יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר". משלות שועלים-משלים חריפים מאוד. למה שועלים? כי שועל במשלים נחשב כחריף. ור"מ משליו היו חריפים כמו השועלים במשלים.
ר' מאיר היה מתמודד עם בעיות בדרכים לא שיגרתיות
מדרש רבה דברים פרשה ה פסקה יד:
"דבר אחר מהו בקש שלום ורדפהו מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו' הלכה אותה אשה לביתה שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר יצאה לה מביתו נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר אמר לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה הודיעו אליהו זכור לטוב היאך היה המעשה מה עשה רבי מאיר הלך וישב לו בבהמ"ד הגדול באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה ועשה עצמו מתפסק אמר מי יודע ללחוש לעין אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחוש רקקה בפניו א"ל אמרי לבעליך הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר א"ל לכי התרצי לבעליך ראה כמה גדול הוא כחו של שלום ד"א א"ר עקיבא תדע לך כמה גדול הוא כחו של שלום שאמר הקב"ה בשעה שאדם מקנא לאשתו השם הקדוש הנכתב בקדושה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה".
ההמשך לסיפור:
בתלמוד ירושלמי יש תוספת על תגובת תלמידיו. תלמוד ירושלמי מסכת סוטה דף ה/א:
"אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכבת בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן".
תלמידי רבי מאיר הזדעזעו ואמרו לר"מ כך מבזים את התורה? יורקים בפני תנא יסוד עולם בפנים?
אמר להם משל של הסוטה.
מה המשל של הסוטה?
אישה סוטה שחושדים בה שעשתה מעשה עם איש ובגדה בבעלה לוקחים אותה לביהמק"ש לכהנים ושם לוקחים כוס מים, ובכוס מים הזאת שמים קלף שרשום בו את שם ה'. וה' אמר שצריך לגרד שמו מהקלף, לתוך המים.
ואם נמצאה האישה הסוטה שבאמת בגדה בבעלה אז היא נהרגת במקום ואם לא יוצאים לה ילדים זכרים וכ'.
אז רבי מאיר אמר לתלמידיו: תראו את הקב"ה! שמוחק את השם הקדוש שלו לתוך כוס עם מים בשביל שלום בית! רק כדי לדעת אם האישה סוטה או לא! ומה הקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק את שמו בשביל שלום בית אז אני לאא?!?!.
ר' מאיר מקבל את כינוי "קדוש" על ידי חבריו ותלמידי תלמידיו. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף יט/ב:
"ר' יוסי בי ר' חלפתא משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע".
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כג/א:
"אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה".
קרדיט לאתר ישיבה שהביאו את המקורות מהתלמוד.
.
רבי מאיר היה מגדולי תלמידיו של ר' עקיבא. ר' מאיר נמנה בין רבותינו שבדרום שאליהם הגיע ר' עקיבא לאחר פטירת תלמידיו במגיפה.
מסופר על ר' מאיר שלמד תורה אצל ר' עקיבא וגם אצל ר' ישמעאל.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג/א:
"איתמר אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא אינו אלא רבי מאיר ששימש את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא שימוש אשימוש לא קשיא מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא".
הגמרא מונה את שבחן של החכמים.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז/א:
"דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר רבי יהודה חכם לכשירצה רבי טרפון גל של אגוזין".
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד/א:
"אמר רבינא והלא כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה"
הרים-קושיות עצומות שהיו לחכמים בבית המדרש, ומרוב שהקושיות (שאלות) היו להן קשות הן נדמו להם כהרים שכמעט בלתי נתנים לשבירה (פירוק השאלה.. פתרון ע"י פילפולים רבים והגעה למסקנה אחרי טחינת השאלות שיש על ההלכה עד שמגיעים למסקנה).
וטוחנן זה בזה-לא רק שהוא עוקר את ההרים (השאלות הקשות ביותר שהיו במשנה) אלא הוא גם טוחנן זה בזה, כלומר היה כל כך חריף שהיה מפרק כל קושיא לגורמים ויכול להתפלפל מהלכה זו לזו ולקחת את השאלות הכי קשות ולפתור את שניהם בו זמנית ע"י פילפולים. אומרים על ר"מ שלא היה חכם בדורו כמותו. וכשאמר הלכה אף פעם לא הלכו לפיו, משום שלא הבינו איך הוא הגיע להלכה הזו ואף אחד לא הצליח להגיע לסוף דעתו העמוקה ביותר. וכשאמר סברא (כשהסביר איך הוא הגיע לאיזו הלכה) היה אומר על הסברא הזאת 300 משלים. החכמים בדורו שהיו תנאים הוא היה אומר להם הלכה ולא הבינו אותו איך הוא הגיע לזה. אז כדי להקל עליהם בהבנה הוא הביא משל לדבריו וגם את המשל לא הבינו עד שהגיע ל300 משלים על סברא אחת. לא יאמן.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג/ב:
"אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור, ומראה לו פנים. על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.. אמר רבי האי: דמחדדנא מחבראי (נהייתי חריף) דחזיתיה (שראיתי) לרבי מאיר מאחוריה (את גבו (ישב בבית מדרש מאחורי רבי מאיר)) ואילו חזיתיה מקמיה (ואם הייתי רואה אותו מקדימה (את פניו)) הוה מחדדנא טפי (הייתי נהיה יותר חריף!) דכתיב: "והיו עיניך ראות את מוריך" אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה".
רבי האי אמר שהוא קיבל את חוכמתו מזה שהוא רק ראה את גבו של רבי מאיר.
מרוב עוצמת חוכמתו של רבי מאיר החכמים שהיו סביבו נהיינו הרבה יותר חריפים, אפילו רק מלראות אותו.
ותלמידו של ר"מ היה סומכוס. סומכוס היה יודע לטהר לאכילה אפילו חזיר ושרץ ב48 דיני טהרה. וכל דבר שהוא טהור לאכילה למשל על פרה הוא יכול להביא על זה 48 טעמים למה זה טמא. מפה רואים את חריפות תלמידו והרב כל שכן.
כשר' עקיבא היה צריך לבחור מי מתלמידיו יכתוב את המשניות הוא בחר בר' מאיר.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פו/א:
"אמר רבי יוחנן סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא".
המשנה בניגוד לתוספתא כתובה בלשון קצרה. ר' מאיר היה בו את היכולת לכתוב במילים מועטות את חוכמתו העמוקה.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג/ב:
"ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה זהו השילוב המיוחד שבין הסופר לחכם".
לאחר שעת הגזירה הסנהדרין התחלה לתפקד באושא תחת נשיאותו של ר' שמעון בן גמליאל. ר' נתן הבבלי נשא בתפקיד אב בית דין. (תפקידי בית הדין כגון לקבל עדים לקידוש חודש, לדון בין אנשים) ר' מאיר היה בתפקיד ה"חכם". תפקיד החכם היה ל"החזיק " את בית המדרש. כל השאלות נשאלות בפניו והוא צריך לענות עליהם. מתאים לאישיותו של ר' מאיר תפקיד זה. ר' מאיר במקומות רבים העמיד בראש הכל את לימוד התורה ובעיקר את לימוד התורה לשמה. (פ"ו באבות). ר' מאיר את הממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ. אפילו גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. (ב"ק לח:) ר' מאיר העיז לעשות דברים ששאר חכמי דורו לא העיזו. כשיצא אלישע בן אבויה לתרבות רעה כולם פירשו ממנו. אולם ר' מאיר מרוב השתוקקותו לחכמה לא הניח את אלישע והמשיך ללמוד ממנו, וכששאלו האם רבי מאיר לא יכול להדבק במידותיו וללמוד ממנו? הרי זה היה רבו לא מזמן. ועל זה אמרו חכמים רבי תוכו אכל וקליפתו זרק. מרוב עוצמת חריפותו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח/ב:
"דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר רבי יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר". משלות שועלים-משלים חריפים מאוד. למה שועלים? כי שועל במשלים נחשב כחריף. ור"מ משליו היו חריפים כמו השועלים במשלים.
ר' מאיר היה מתמודד עם בעיות בדרכים לא שיגרתיות
מדרש רבה דברים פרשה ה פסקה יד:
"דבר אחר מהו בקש שלום ורדפהו מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו' הלכה אותה אשה לביתה שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר יצאה לה מביתו נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר אמר לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה הודיעו אליהו זכור לטוב היאך היה המעשה מה עשה רבי מאיר הלך וישב לו בבהמ"ד הגדול באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה ועשה עצמו מתפסק אמר מי יודע ללחוש לעין אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחוש רקקה בפניו א"ל אמרי לבעליך הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר א"ל לכי התרצי לבעליך ראה כמה גדול הוא כחו של שלום ד"א א"ר עקיבא תדע לך כמה גדול הוא כחו של שלום שאמר הקב"ה בשעה שאדם מקנא לאשתו השם הקדוש הנכתב בקדושה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה".
ההמשך לסיפור:
בתלמוד ירושלמי יש תוספת על תגובת תלמידיו. תלמוד ירושלמי מסכת סוטה דף ה/א:
"אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכבת בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן".
תלמידי רבי מאיר הזדעזעו ואמרו לר"מ כך מבזים את התורה? יורקים בפני תנא יסוד עולם בפנים?
אמר להם משל של הסוטה.
מה המשל של הסוטה?
אישה סוטה שחושדים בה שעשתה מעשה עם איש ובגדה בבעלה לוקחים אותה לביהמק"ש לכהנים ושם לוקחים כוס מים, ובכוס מים הזאת שמים קלף שרשום בו את שם ה'. וה' אמר שצריך לגרד שמו מהקלף, לתוך המים.
ואם נמצאה האישה הסוטה שבאמת בגדה בבעלה אז היא נהרגת במקום ואם לא יוצאים לה ילדים זכרים וכ'.
אז רבי מאיר אמר לתלמידיו: תראו את הקב"ה! שמוחק את השם הקדוש שלו לתוך כוס עם מים בשביל שלום בית! רק כדי לדעת אם האישה סוטה או לא! ומה הקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק את שמו בשביל שלום בית אז אני לאא?!?!.
ר' מאיר מקבל את כינוי "קדוש" על ידי חבריו ותלמידי תלמידיו. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף יט/ב:
"ר' יוסי בי ר' חלפתא משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע".
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כג/א:
"אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה".
קרדיט לאתר ישיבה שהביאו את המקורות מהתלמוד.
.