מה ההבדל בין וינג צ'ון ויטנאמי לוינג צון סיני?

אני מכיר רק wing chung סיני שזו שיטה נהדרת להגנה עצמית עבור נשים
אפילו מי שפיתחה אותי הייתה אישה קטנה בעלת מימדים קטנים בעלת אותו השם (כמו שם השיטה)
השיטה עובדת על תנועות מטווח קצר שסוגרים ליריב את טווח התנועה (בניגוד לשיטות מסוימות של קראטה שעובדים על כוח מול כוח) פה השיטה יותר חכמה ואת לומדת "להוציא את היריב משיווי משקל"
אני חושב שכיום השיטה הזאת הכי נכונה לנשים ללמוד (כמו גם קרב -מגע) שזה הגנה עצמית תכלס בלי בולשיט
בימינו זה דבר הכרחי לנשים ללמוד אומנות לחימה

אהבתי... יישר כוח

הפנתי את השאלה למורה שלי מאסטר איגור זקשנסקי (נציג רשמי של התאחדות אומנויות הלחימה בויאטנם), ולהלן התשובה שלו:

אין דבר כזה ווינג צ'ון ויאטנמי או ווינג צ'ון סיני. ווינג צ'ון יש אחד והוא במקור מסין.
בשנת 1936 לוחם הווינג צ'ון נגואן טה קונג (שהיה מדור המורים של ייפ מן) היגר מסין לויאטנם, ושם החל ללמד את שיטת הווינג צ'ון שהוא פיתח, וכך נוצר מה שנקרא "הזרם הויאטנמי" של הווינג צ'ון.

טה קונג עסק באבטחת שיירות ושימש גם כשומר ראש. בזמן מלחמת האזרחים בסין זו הייתה עבודה מסוכנת מאוד. הוא נלחם עם שודדים ועם יחידות צבא. כתוצאה מעבודתו הווינג צ'ון שלו הלך לכיוון יותר ויותר תכליתי, מאחר ולהפסיד בקרב פירושו היה מוות

ההבדל העיקרי בין שני הזרמים הוא באופי העבודה.
הזרם הויאטנמי, לעומת הסיני, מתורגל בצורה רכה.
רוב האנשים מתבלבלים ומקשרים בין עבודה רכה למחסור בעוצמה.
הרעיון בעבודה רכה הוא חקר הגוף בצורה כזו שלומדים להגיע לעוצמה ממקור פנימי ולאו דווקא ממקור חיצוני (שרירים תנופה וכו'), כך שבסופו של דבר, מכה טובה אחת בסגנון יכולה לעשות מה ש10 מכות חיצוניות לא יצליחו, ולכן השיטה נחשבת "יותר קשוחה".