אמא שלי בהריון! יום שני, אני ממש אבל ממש לא רוצה אח, אני בת יחידה בת 13 ואני פשוט אברח מהבית אם תוולד לה אחות או אח, אני לא מוכנה, היא לא תהיה חלק מהמשפחה שלי, אני רגילה למרחב הקטן הזה של אמא אבא אני והכלב שלנו, זה מספיק, אני ארגיש כאילו היא חדרה לי לחיים, ואני יודעת שזה החיים של אמא שלי אבל אני ארגיש בדיכאון לכל חיי.. איך לשכנע אותה להפיל?

תתרגלי אחרת,

תפסיקי תשמחי שתהיה לך עוד אחות או אח זה לא כזה נורא אוף שונאת כאלה ילדים

את ממש מגזימה. "דיכאון לכל חייך"?

להפיל?
את רצינית?
את עד כדי כך משוגעת?

אומנם אני לא מתה על תינוקות, אבל להפיל זה להרוג את התינוק. את באמת רוצה לחיות כל החיים עם התחושה שגרמת לאמא שלך להרוג את האח הקטן שלך? זה יסורי מצפון לכל החיים. חוץ מזה, את בטח רגילה לצומי הזה של בת יחידה, אבל אל תדאגי, גם אם יהיה לך אח קטן עדיין תקבלי צומי, רק שלו יתנו יותר כי הוא קטן, אבל עדיין תוכלי לחיות כרגיל. באמת שאין צורך להפיל, גם אני לא אוהבת תינוקות, אבל עדיין אני נגד הפלה לפעמים

מה את רצינית?! אני מתה שיהיה לי אח קטן ויכול להיות שאת סתם חוששת.. ותחשבי על הילדים שלך שהם ייגדלו אז לא יהיה להם דודים?! ההורים שלך יודעים מה הם עושים לא נראלי שתצליחי לשנות להם את הדעה

את צוחקת עלי?! זה הכי כיף אח ואחות. אל תאלצי את אמא שלך, לעשות את זה. זה יעציב אותה.
דבר שני הנה כמה מהרבה היתרונות שיש באחים קטנים..

1. אתם תצאו להרבה יותר טיולים ונופשים.. (להראות לו\לה את הארץ)
2. את יכולה להעביד אותו, שהיה כמו העבד הקטן שלך וזה סופר כיף.
3. את יכולה לשחק איתו, לעבוד על אנשים איתו בטלפון..
4. לטפל בתינוק זה הכי כיף בעולם- הם הכי נחמדים שבעולם את תתאהבי בו יותר מהר ממה שאת חושבת..

שואל השאלה:
הוא לא ימות כי אפילו לא חיי
אמא שלי אמרה שהיא תחשוב אם היא תשאיר את התינוק או לא
אני לא יכולה שיהיה לי אח, אני פשוט אעבור לגור עם סבתא וסבא, והם יגדלו אותו לבד, אני יודעת כבר עכשיו שאני ארגיש שהתינוק יהיה זר בשבילי, כל דבר שאני אעשה אני ארגיש לא בנוח לידו, ואני יודעת שאני אשנא אותו, ואני לא רוצה שזה יפגע בו, אז למה להרוס למישהו את כל המשפחתיות ואהבה כשאפשר פשוט למנוע את זה?

אל תכנסי ל"הפלה זה רצח", אבל אמא שלך רוצה עוד ילד, זה החיים שלה.

שמעת על המושג:"כבד את אביך ואת אימך למען יאריחו ימייך"
אני יודעת שזה קשה לך, אבל אין מה לעשות.. את צריכה להתבייש בעצמך שאת לא שמחה בשביל אמא שלך

אני בת 14 ויש לי אחות קטנה ואני מתה לעוד אחות או אח!

אממ אני מתקנת אותך בחלק שאמרת ש*הוא לא ימות כי הוא לא חי*, את טועה. ברגע שלאמא שלך יש עובר בבטן לא משנה באיזה שלב הוא, אם עושים הפלה הוא עדיין מת. אני ראיתי תמונות של הפלה באינטרנט כי סיקרן אותי לראות מה זה, אבל תאמיני לי שהתחרטתי מהרגע הראשון שראיתי את זה. תינוקות מתים שם, מתפרקים לחלקים, טראומה לכל החיים בקיצור. אל תגרמי לאמא שלך לעשות את זה. אולי לך זה יהיה כיף שאין לך אח או אחות, אבל לאמא שלך תהיה טראומה לכל החיים

שואל השאלה:
לא אני לא שמחה בשבילה, אני לא מספיקה לה? מה היא חושבת שתינוקות זה צעצועים? אחד גדל והוא כבר לא חמוד אז אפשר להחליף אותו?

מה את מפגרת? למה שהיא תהרוג את הילדה או הילד שלה?
את היית הורגת את הילדה שלך רק בגלל שהילדה הראשונה שלך לא רוצה אחות?

זה שטויות ומצטערת אבל את מפגרת לגמרי. זה זכותה המלאה לרצות עוד אחד זה אושר ושמחה ואת צריכה להתבייש שבכלל ביקשת אתזה גועל נפש

אני לא מאמינה שאני אומרת את זה לגבי תינוקות, אבל את מפגרת או משהו? מה הקשר שילדים זה לא צעצוע? פשוט אמא שלך בהריון והיא צריכה להביא עוד ילד, מה זה ''אני לא מספיקה''? קורה שאנשים עם ילדים יחידים מביאים עוד ילד, תתבגרי קצת, מי שתינוקת פה זאת את

את לא אמיתית את לא יודעת בכלל על מה את מדברת צומי זה לא הכול בחיים תגידי תודה שאמא שלך נכנסה להריון יש לי חברה שיהא בת יחידה והיא מתה שיהיה לה עוד אח אבל אמא שלה לא יכולה להכס להריון יותר... תגידי תודה ותשתקי

שואל השאלה:
כשאני אהיה אמא ואם הילדה שלי תגיד לי שהיא רוצה להיות ילדה יחידה אז אני אכבד אותה

שואל השאלה:
להגיד תודה???? על מה?! על זה שהורסים לי את החיים? אם אמא שלי הייתה רוצה עוד תינוק שהייתה עושה את זה כשהייתי קטנה, לא עכשיו

וואי אני הייתי כמוך, שונאת ממש תינוקות, אבל ממש מתעבת, אבל עכשיו אני מתחילה לקחת את עצמי בידיים ולהגיד:''וואלה, מה עבר לי בראש שאמרתי שאני שונאת תינוקות?'' אני לא משתגעת עליהם ממש ממש, אבל אני לפחות אוהבת אותם קצת. ואת האמת? אם אמא שלי הייתה בהריון הייתי משתגעת משמחה, אפילו שיש לי כבר עוד 2 אחים, עדיין זה משמח. ומה הקשר הורסים את החיים? מילא אם הייתה לך טראומה מתינוקות בגלל משהו שקרה פעם אז בסדר, אבל כשאין לך כלום את עוד אומרת את זה? יש אנשים שיש להם טראומה בגלל דברים שקרו והם לא יכולים להסתכל אפילו על תינוקות, אז את בוכה על זה רק כי את רוצה להמשיך להיות ילדה יחידה?

את צריכה לכבד את אמא שלך יותר, ההחלטה אם להביא עוד ילד זה החלטה שלה, ולא שלךץ כל החלטה שלה את צריכה לקבל בכבוד גם אם זה לא מתאים לך, זה לא אומר שהיחס אלייך ישתנה, אהבת אם יכולה להתחלק אפילו ל10 ילדים.

את תתרגלי לזה תאמיני לי וילדים זה מתנה! לא משנה מה את חושבת שתהיה גדולה את לא תאמיני שלא רצית את האח הזה

שואל השאלה:
אני אמרתי לה שאם היא רוצה ילד אז אני הולכת, והיא התחילה לצעוק עלי! שתביא ילד יאללה אבל למה אני צריכה לסבול?! היא יודעת עד כמה אני לא רוצה את זה, והיא מתעלמת ממני, היא לא מכבדת אותי, היא צריכה להבין שהיא אמא, שהיא צריכה קודם לחשוב על הילדה שלה! היא בכוונה יולדת רק בשביל להרוס לי הכול

במקום לענות לשואלת השאלה ולנסות לשכנע אותה, אל תגיבו פה. לא הבנתם שזו פשוט ילדה מפונקת שעוד לא התבגרה? היא ועוד איך תאהב את האח שיהיה לה. אז במקום לשחק במשחקים, כי שואלת השאלה מדברת ממש בילדותיות, פשוט עם הזמן היא תתבגר

את חתיכת מטומטמת! אולי עדיף באמת שתלכי אחרי שיוולד לך האח או האחות את תהיי מאושרת ואת תתרגלי לזה את ילדת צומי מסכנה! גועל נפש פשוט אני קוראת את זה ובאלי להביא לך כאפה. אמא שלך צעקה עליך ובצדק היא יולדת כי היא רוצה עוד ילד בלי קשר אליך בכלל

שואל השאלה:
היא תהרוס את החיים לילד הזה, כי אני לא אתן לא אהבה, זה בטוח, אני לא אעזור לאמא שלי איתו, אני לא רציתי אותתו, למה שאני אסבול בגלל זה?

הצחקת אותי.''להרוס לי הכל'' איזה מצחיקה. יש במציאות בני אדם עם טראומות מתינוקות ואז בוכה לי על תינוק שיוולד לאמא שלך רק כי את מפונקת שלא מסוגלת להיפרד מהצומי הגבוה שהיה לה? תירגעי וקחי את עצמך בידיים. זה אח שלך לעזאזל! את באמת רוצה שאמא שלך תהרוג את אח שלך רק כי את לא מסוגלת שיקחו ממך קצת צומי?! אז כולה יתנו לתינוק קצת יותר צומי כי הוא קטן וכי הוא רק יוולד, למה את צריכה להיות כזאת ילדותית?

שואל השאלה:
אני בחיים לא לא רציתי אח או אחות, בחיים שלי, אני עכשיו לא רוצה, ואני לא ארצה אחר כך

וואי את חייבת להפסיק תשמחי בשבילה את תאהבי את הילד דיי כבר

אתם לא מבינים שלהתווכח איתה לא יעזור? פשוט עם הזמן היא תתבגר ותשכיל קצת

אמא שלך לא צריכה לכבד אותך את צריכה לכבד אותה!
אלו החיים שלה והיא תקבע לעצמה אם היא רוצה עוד ילדים זה החיים שלה לא שלך זה שאת חושבת שאת הולכת לסבול אז את ממש טועה!
יש לי מלא אחים ואני אוהבת את כולם אפילו שאין לי קשר דם כמעט עם כולם אנחנו שמונה אחים ואני מחשיבה את כולם כאל אחים שלי ומתיחסת לכולם במידה שווה! את ממש ילדה מפונקת שחושבת רק על עצמה יש אנשים שמתים שיהיו להם ילדים את צריכה לשמוח שאמא שלך זכתה!

אני מציעה לך, בשיא הרצינות, ללכת לטיפול אצל פסיכולוג. ואני לא אומרת את זה במטרה לפגוע בך או ללעוג לך. הקיצוניות שלך בעניין הזה עלולה להעיד על:
*אי שקט נפשי (זה לא! אומר שאת משוגעת)
*אגוצנטריות ואגואיסטיות פתולוגית

אלה דברים שכדאי שתטפלי בהם, אחרת הסבל הנפשי שלך יגדל ויגדל... באמת כדאי שתטפלי בעניין הזה.

אגב, הרבה ילדים יחידים היו כמוך כשאמא נכנסה להריון (רק לא בצורה כזו קיצונית), ובסוף הם ראו שהאח או האחות שלהם ממש לא כאלה נוראיים, והם רק מרוממים את האווירה המשפחתית החיובית.

התינוק לא אמור להיות זר לך. הוא אח שלך. בשר מבשרך, דם מדמך. אותם גנים, ואתם תהיו משפחה, הוא יאהב אותך ואת תאהבי אותו. את עכשיו חושבת שלא יהיה טוב אבל תאמיני לי שכן.

שואל השאלה:
רק המחשבה על זה שיבוא מישהו זר לבית שלי מגעילה אותי, הוא לא מהמשפחה שלי, הוא זר, אוקיי? הוא סתם ילד זר שפתאום צץ לו והחליט שהוא יכול להתנחל פה
לא אכפת לי מהצומי, יש לי מספיק. אבל אחים הורסים את החיים, לא תהיה לי יותר פרטיות, חופש, אחים זה לא כמו אמא ואבא, הוא לא יהיה חלק מהמשפחה שלי, אני פשוט אנדה אותו מהחיים שלי, והוא ישנא אותי, כי אני אחות חרא, והוא אח חרא, למה להרוס את המשפחה? הכל היה טוב ויפה למה להעמיס חרא?

כמו שאמרתי, ייעוץ פסיכולוגי יעזור לך להתגבר על התחושות המוקצנות האלה. את ממש מגזימה ומקצינה.

שואל השאלה:
אני שמחה שיש לכם אחים שאתם אוהבים, אבל אני פשוט לא כזאת, תא אכפת לי מהתינוק הזה, אם אמא שלי רוצה תינוק אז שתתן לי ללכת, זה כאילו היא כופה עלי להשאר עם הילד הזה

את צריכה פסיכולוג, לא בקטע של לפגוע.

את תיהי גדולה ממנו בכמעט 14 שנים! שכשאת תתחתני ויהיו לך חיים ומשפחה משלך הוא עדיין יהיה ילד קטן את מתביישת מילד בן שנה? שנתים? שלוש או עשר? לא נכון?! אז מאח שלך את תתביישי? וזה לא משנה בן כמה הוא אתם משפחה ואת תראי שאת ממש תתלהבי ממנו שהוא יגיד את השם שלך ושתאכילי אותו.. את תתרגלי לזה שאת לא היחידה בעולם הזה ואת הצומי שלך תצתרכי לחלוק איתו אל תדאגי את לא תמותי מזה

מה הבעיה בעוד אח? תתבגרי כבר.. היא לא כופה עליך כלום והיא לא עושה את זה בכוונה, זה פשוט קורה, את לא יכולה להיות כזאת מפונקת. תפסיקי להיות כזאת ילדה מפונקת. זכותה להביא עוד ילד. זה לא אשמתה ואת לא תהיי אחות רעה אם תנסי לאהוב אותו, זה לא כי הם רוצים להחליף אותך. אלא להוסיף עוד מישהו למשפחה. ככה זה. האהבה שלהם אליך תהיה אותו דבר רק עם עוד מישהו. תלמדי לחלוק. לא תמיד זה אני ואני. בחיי תהי בוגרת, לי נולדה אחות שלישית במשפחה לפני כמה זמן והיא כבר בכיתה יב, ואני לא חשבתי ככה כמוך, נכון היחסים שלנו לא ממש מושלמים אבל הם יחסית בסדר. ולי יש שתי אחויות. דיי להיות צומי. השאלה שלך לא לעניין. תכבדי את ההורים שלך, ותהיי בוגרת. מה את מתנהגת כמו ילדה קטנה? זה קורה. מה ל עשות שהם רוצים להביא עוד ילד? באמת. מספיק עם זה.

שואל השאלה:
אתם לא יכולים לדבר בנורמליות בלי לקלל? עד כמה שאת עצבנים, תבינו שהקללות המטונפות שלכם לא עוזרות בכלום, רק מראה כמה אתם לא בוגרים

אני כבר חשבתי על זה, ואני לא רוצה, זה לא מקסים אותי, ילד קטן לא מקסים אותי, הוא לא הילד שלי, ואני לא רוצה להרוס לו את החיים עם התיעוב שלי כלפיו, כי כל פעם שאני אסתכל עליו אני אחשוב איך הוא הרס לי את החיים והמשפחה

אוי נו באמת, הוא לא הרס לך שום דבר.. ואת לא יכולה לנסות לחלוק או להתמודד עם זה? ואת בעצמך לא בוגרת, תמודדי עם זה, את כן תרצי.. זה כן יקסים אותך, ילדים קטנים כאלה חמודים עם התמימות שלהם, את תהיי יכולה לשחק איתו, להצחיק אותו, לספר לו סיפורים לפני השינה וזה, את הורסת לו את החיים אם התנהגות שלך, אם את לא רוצה להרוס לו את החיים אז תפסיקי לחשוב שזה כאילו עונש.. הוא לא הרס את החיים והמשפחה. את זו שהורסת אותך עם האנוכיות שלך. תפסיקי כבר לחשוב שאת במרכז העולם. יש עוד אנשים ותלמדי לחלוק את ההורים שלך עם הילד ההוא. הוא לא יהרוס לך שום דבר. את רק חושבת ככה.

שואל השאלה:
אתם פשוט לא מבינים.. אל תחשבו שאם לכם זה קל גם לאחרים זה קל

את זו שלא מבינה, זה יהיה קל יותר אם את פשוט תנסי לחלוק את המשפחה שלך עם התינוק ותפסיקי לחשוב שאת במרכז העולם. תעשי טובה. תלמדי לחלוק את המשפחה שלך. זה לא בגלל שהם רוצים להחליף אותך, את סתם מפחדת שהם ישכחו אותך ואז לא יהיה להם זמן כי הם יהיו עסוקים לטפל בתינוק, את מפחדת שאת תהיי לבד והם ישכחו אותך מרוב שהם יהיו עם הילד ויטפלו בו, נכון? את בעצם מפחדת שהם יעזבו אותך וכל זה, אבל את רק חושבת ככה, כל אחד חושב משהו שהורים שלו ישכחו אותו ברגע שיהיו לו עוד אחים או אחיות, אבל זה לא ככה. לומדים לתת לזה הזדמנות וחולקים ומגלים שטועים. הם לא יעזבו אותך, נכון, אז הם יהיו עסוקים בטיפול בתינוק. אבל הם תמיד יהיו איתך לא משנה. את צריכה להבין את זה, הם לא רוצים להחליף אותך, הם עדיין אוהבים אותך, פשוט הם רוצים להוסיף עוד שמחה קטנה למשפחה. זה קורה וצריכים להתמודד עם זה. גם לתינוקות יש רגשות, תני אהבה ותראי משהו יפה, את לא צריכה להיות עם המחשבה הזאת של הם יעזבו אותי ויחליפו אותי, תביני, לא משנה מה, הם עדיין יהיו ההורים שלך, יום יבוא ותראי שהילד או הילדה לא האיום הכי גדול שלך אלא גם חלק ממך, מהדם שלך, את תלמדי לאהוב אותו, לשחק איתו ועוד. את אמורה להבין שזו זכותה שהיא רוצה להוסיף עוד מישהו מיוחד למשפחה. תני לזה זמן ותראי שטעית..

אני מנסה להבין אבל נורא קשה עם כל התגובות.
אז כן, את רגילה למשפחה קטנה, לתשומת הלב מפוקסת עליך, לנוחות שבזה.
את צריכה להכנס לפרופורציות, או לפחות לנסות, היא לא תפיל כי זה לא בשליטתך, אבל את כן יכולה לנסות לדבר איתה על האי-נוחות, ואת יכולה גם לחכות ולבדוק איך תרגישי בנוגע לזה.
מי יודע? אולי בסוף היא תהיה האחות הקטנה והחמודה שלך.

ואיי לא הגזמת?!
איך את לא חושבת על אימא שלך!?
היא הכי מסכנה בסיפור הזה- מה שהיא רוצה זה בת תומכת ועוזרת, ולא בת שמבקשת לבטל את אח שלה.
תקשיבי, אין מה לעשות תתמודדי, וממש הגזמת שאמרת שזה כמו צעצועים. השתגעת?! אולי היא רוצה את זה לטובתך? אולי היא רוצה שלא תהיי לבד!
את ממש יוצאת פה מתחשבת בעצמךך!

מרשמלו צודקת
מה יקרה כשיגיע הזמן של ההורים שלך להפטר מהעולם? את תיהי בודדה!

שואל השאלה:
אולי אני כן רוצה להיות לבד?

לא טוב להיות האדם לבדו, תנסי להתמודד עם זה וחבל על המינוס. כמו שאמרתי ואמרו לך כולם פה, תנסי להתרגל לזה, אחרי הכל את תביני שאת טעית, לדעתי את פוחדת שהם ישכחו אותך ויעזבו אותך מרוב שהם יהיו עסוקים בטיפול בילד. זה קורה לכל אחד המחשבה הזאת של" הם יעזבו אותי והם תמיד יהיו איתו" אל תחשבי ככה, הם עדיין יהיו ההורים שלך, שום דבר לא ישתנה או יהרס, הכל רק במוח שלך. הוא לא יהרוס לך שום דבר, את זו שהורסת לעצמה את הרגעים המיוחדים האלה. אחים ואחיות זה דבר טוב, לפעמים יהיו לך איתם רגעים טובים ולפעמים לא, הם כמו החברים שלך, אבל הם יותר מזה. הם תמיד יהיו שם לצידך ואיתך לכל המצב, זה קשר חזק מדי לשבירה. את זכית בעוד נשמה של ילד או ילדה, אם תתני לזה הזדמנות תגלי שאת טעית במה שטענת וזה לא היה רע כל כך אלא משהו טוב.

דווקא אני ממש מבינה אותך._. גם לי יש אחות קטנה והיא ממש מעצבנת ואני לא סובלת אותה (למרות שבזמן האחרון אנחנו נהיינו ביחסים יותר טובים)
לדעתי את לא צריכה לשכנע אותה להפיל, בכל זאת זה החיים שלה וזאת זכותה המלאה, ותאמיני לי שאני מאוד מבינה אותך ומאיפה זה בא!
ובקשר לשאר התגובות, זה ממש מגעיל אותי איך שאתם עונים לה, יכול להיות שהיא קטנה ומפונקת אבל לא צריך לדבר ככה ולקלל אותה!

תאמיני לי שזה לא כיף ליהיות בודדה בעולם בלי אף אחד שאת יכולה לבקש ממנו עזרה שאת צריכה, בלי אף אחד שאת יודעת שהוא תמיד יהיה שם בשבילך בלי משפחה!
אבל זה יעבור לך תאמיני ואת כל כך תצטערי על זה שחשבת ככה ואת תגידי איזה ילדה מפגרת הייתי!

שואל השאלה:
בניגוד לחוסר הבגרות שלכם, אני לא שמה מינוסים, ואני לא מקללת, אז חבל על האנרגיות שלכם


טוב מאוד האדם לבדו, אני רוצה להיות לבד, אני אוהבת את זה שיש אווירה לא עמוסה מידי, אבא, אמא ילדה ובעל חיים, זהו, מעל זה זה כבר יותר מדי, אני אמות אם זה יקרה, אני לא מגזימה, זה יגעיל אותי שיהיה עוד תינוק, יש לי תחושה לא טובה לגביו, ואמא שלי פשוט מתיימרת להרוס לו ולי את החיים, לא חבל לה עליו? היא יודעת שאני לא אתייחס אליו

אני לא מקללת אותך או פוגעת בך, אבל את לא צריכה להיות לבד או לחשוב ככה, זה לא יגעיל אותך, זה הכול במוח שלך, את פשוט פוחדת שהם ישכחו אותך מרוב שהם יהיו עם הילד, את טועה, אלה רק המחשבות השליליות שלך על הילד, אין לך שום תחושה רעה עליו. את פשוט לא רוצה לחלוק אותם עם הילד ההוא, אימא שלך לא מתיימרת להרוס את החיים. וזה לא חבל שהיא רוצה להביא עוד ילד. אז תנסי להשתנות, בבקשה תנסי לזה צאנס, אל תהיי אנטי, את עוד תהרסי להם את האושר שלהם בגלל שאת לא רוצה עוד ילד. תלמדי, ככה זה בחיים ולא זה תמיד דבר רע כמו שאת חושבת, זה פשוט כי את לא רוצה לחלוק את העולם שלך על מישהו. שיכול להיות כחבר טוב לחיים שלך ולעשות איתו דברים..

זה שאת לא תתייחסי אליו, לא אומר שהזבא והסבתא, וההורים שלו לא יתייחסו אליו. תפסקי להיות שטותית ומפונקת. בשביל עצמך

שואל השאלה:
אני בחיים לא אבקש עזרה מהתינוק הזה, כי אני לא ארגיש אליו קרבה, זה כמו לבקש עצה ממשהו ברחוב,


נקוגירל, איך את הרגשת לפני הלידה ואחרי הלידה? את היית בת יחידה לפני זה? את מרוצה שיש לך עוד אחות??

הבעיה היא אצלך לא אצל אף אחד אחר את חושבת שכולם נגדך ורוצה שתמיד המצלמה תיהיה בפוקוס עליך!
את יודעת מצוין מה הבעיה שלך אבל בכל זאת אני יגיד לך הבעיה שלך היא שאת ילדה ממש ממש רעה ומגעילה שחושבת את עצמה יותר מידי ואת חייבת להוריד את האף שלך ולרדת מהעץ שעלית עליו זה שאת מתכוונת להתייחס מגעיל לתינוק מסכן שעוד לא נולד בכלל ולא עשה לך כלום זה בעיה שכלית ונפשית אצלך!

את כן תרגישי אליו קרובה, זה עוד יקרה יום אחד, בבקשה ממך, תפסיקי לחשוב שאת במרכז העולם ותנסי לחלוק. אף אחד לא רוצה ברעתך או רוצה להרוס לך את החיים, זו חשיבה מוטעית, לא משנה מה יקרה, יהיה בסדר, הוא לא יהרוס לך שום דבר או יעשה משהו שיפגע בך. תני לזה הזדמנות, את לא צריכה להיות כזאת אנטי, אף אחד כולל אימא שלך ואבא שלך אינם רוצים להרוס את החיים שלך, תפסיקי לחשוב ככה, זה קורה שהם רוצים שהם עוד ילד במשפחה. זה קורה, מה לעשות, תנסי להשתנות ולהבין את זה, הוא לא יהרוס לך שום דבר, את זו שהורסת לעצמך את החיים עם הגישה שלך על הילד ועל ההורים שלך. את האדם היחיד שהורס משהו לעצמו ולא מוכן להשתנות או לנסות בכלל. תתבגרי, תלמדי לחלוק את זה עם מישהו, לא תמיד טוב להיות לבד, למי תספרי בדיחות? או תספרי דברים שקרו לך? את מי תשתפי? את לא יודעת מה את מפסידה, מה שאת חושבת שזה רע, יכול להיות גם דבר טוב. הכול רק בראש שלך, תשני את החשיבה שלך.. ואגב לדעתי לא כדאי לחשוב על זה שמתישהו הוא או היא ימותו, אבל בואי תנסי לתת לזה הזדמנות, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל את באמת נשמעת די מפונקת, כל אחד רוצה שיהיה לו את המרחב שלו והפרטיות שלו, אבל גם צריך ללמוד חלוק, את לא יכולה לחשוב שזה יהיה משהו רע אם עוד מישהו יהיה במשפחה. נכון זה לא קל להיות עם עוד מישהו. למעשה אני גם אוהבת להיות די לבד אבל אני מעדיפה להיות בחברה יותר מלבד. לבד זה יותר מפחיד, אין לך למי לספר או לחלוק דברים וכל זה, ביחד זה טוב. זה רק ילד והוא לא יהרוס לך שום דבר בחיים, תנסי לו הזדמנות שנייה. תפסיקי לחשוב שהוא יהרוס לך משהו או שההורים שלך עושים את זה בכוונה, כי הם לא.. יש דברים שהם לא בשליטה שלך ואת לא יכולה לשלוט על הכול בחיים שלך, את רק בת אדם, ולפעמים צריך ללמוד לקבל את זה ולחלוק. את לא יכולה לשנות את זה, אלא להתמודד עם הדבר בבגרות ולנסות להיות אחות טובה, הוא לא יעשה לך שום דבר רע, אלא הוא יגרום לך שמחה ויהיה מישהו קרוב אליך, קשר של אחים זה קשר חזק ויציב. זה לא היה כזה נורא כמו שאת חושבת.

לא טוב האדם לבדו זה לא קשור בשיט למקרה הזה.
אבל את יודעת מה? אחים זה חרא, אני מסכימה, אני עד לא מזמן לא סבלתי את אחותי, תשע שנים לא סבלתי אותה, אחרי משבר כלשהו (שיפוץ בבית שגבה ממני ומאחותי סבל רב) אני ואחותי עכשיו חברות הכי טובות, נכון, תשע שנים של שנאה, וגיהינום צרוף,, בסוף יהיה טוב, ואם לא, אפשר להתנחם במחשבה שמתישהו הוא/היא ימותו.

את לא תתייחסי עליו? אבל זה אח שלך ( או אחות )
תהי רצינית, יהיה לך אח ואת לא תתייחסי אליו כל החיים שלך, את תשנאי אותו כל החיים שלך רק בגלל שרצית להיות בת יחידה ורצית קצת פרטיות? את יודעת אך זה נשמע בכלל?

שואל השאלה:
אני התקשרתי לסבתא שלי והיא אמרה שהיא תדבר עם אמא שלי בנוגע למעבר אליהם.. אמא שלי החליטה שהיא יולדת..

אני רוצה שתביני משהו.. שאת צריכה לקבל את זה. את לא צריכה לגרום לסבתא שלך להשפיע על אימא על הדברים האלה, אם היא יולדת שתלד, תנסי לאהוב את הילד, זה רגע מיוחד שהוא נוגע לך ביד ומחזיק אותה. כאילו הוא יוצר איתך קשר, בכל הילדים שנולדו יש נשמה טהורה, ילדים יכולים להיות ממש חכמים יחסית בגילם. את צריכה ללמוד שהוא אינו להרוס לך שום דבר. אלא רק את זו שהורסת לעצמה את החיים עם החשיבה שלה בזה שאח קטן יהרוס את החיים. זה אינו נכון, תביני את זה. באמת שאין לי שום דבר נגדך, אבל החשיבה שלך אינה נכונה ובוגרת לא משנה באיזה גיל את, הגיע הזמן להתבגר ולהתגבר על זה כמו גדולה ולהראות להורים שלך שאת תנסי להשתנות ולאהוב את התינוק. כי משפחה היא משפחה לא משנה מה יקרה. זה טוב שתהיה עוד נשמה במשפחה.. ואת מבינה שאת לא בסדר, הסיבה שכולם פה או הרוב כועסים עליך וצועקים עליך זה רק בגלל שאת מפונקת ואינך רוצה להשתנות או לתת לזה הזדמנות שנייה. את צריכה להבין שאף אחד פה לא עושה לך את זה בכוונה אלא רק בכוונה שתביני את זה. הסיבה שכולם פה יוצאים עליך כי את לא מבינה שאת טועה. כי את נראית לכולם כמו ילדת שמנת או מפונקת שאינה רוצה להתבגר ולתת לאח שלה הזדמנות שנייה ולנסות להיות אחות טובה.

שקט ילדת שמנת, גם לאנשים שלא נולדו יש זכות לחיות.

ילדת שמנת תתביישי לך

את רוצה להרוג את אח שלך? אני רוצה להרוג אותך.
זאת לא תהיה בעיה נכון? זה רק כמה שניות, אני לא רוצה להיות כל החיים בדכאון.

מצחיקים אותי התגובות המתנשאות של אנשים פה: "את לא מבינה", "תתבגרי" וכל הבולשיט שאתם מנסים להוציא את עצמכם חכמים, מבינים או וואטאבר.

תהיו מספיק חכמים, ותקלטו פעם אחת את מה שהיא אמרה: היא לא מחפשת צומי, היא לא צריכה צומי, היא לא מפחדת מהצומי שייגנב לה. לעזאזל, זה אתם מכניסים דברים שלא קשורים בשיט. היא לא ילדה בת 4 שזקוקה לצומי נואשות ובוכה על זה. היא פאקינג מתבגרת שזקוקה לשקט שלה, למרחב הפרטי שלה.
היא דואגת לפרטיות שלה, וזה חשוב לה. היא בטח בן אדם שלא אוהב יותר מדי שפולשים למרחב הפרטי שלו. בן אדם חדש למשפחה זה פלישה אחת ענקית למקום שאני הכי מרגישה בטוחה בו.

אני מבינה בדיוק איך היא מרגישה, חוץ מהקטע של "להפיל". לא הייתי אומרת לאמא שלי מה לעשות, פשוט לא הייתי מתחברת לעובדה שמישהו נדחף לי לחיים ככה. זה מעצבן. אני לא מחבבת חברה של אנשים כשזה מגיע לבית. בחוץ, בכיף. בבית, שזה המרחב שלי, זה פשוט סיוט.

ולה יש בעיות? תבדקו את עצמכם קודם כל.
מצחיק לי שאנשים בסטיפס תמיד בוכים על התנשאות, אבל כשזה מגיע להתנשאות במילים, ובדרך עקיפה, כולם נזכרים להיות בעד ולשחק אותה "חכמים" יותר מאחרים.

הקטע שלכם עם "ילדי שמנת" הוא נורא.
אתם פשוט דוחים, אני גם ילדת שמנת, זה דבר רע? לא! זה אומר שההורים שלי עמלו קשה בשביל לתת לי חיים טובים מאוד ולחיות בצורה הטובה ביותר.

לא תמיד, זה לא בולשיט, אין לה מה לעשות וילדים זה לא סבל. כמו שאת אמרת, נכון שכל אחד צריך פרטיות אבל צריך גם ללמוד לחלוק, הם לא נטפלים לאף אחד, הם פשוט רוצים להיות איתך כי הם אוהבים אותך גם אם הם די מעצבנים, צריך להתרגל, גם אז, צריך להתרגל לחלוק את הדברים, את יכולה לבקש פרטיות ברגע שהוא ירצה להיות איתך, זה לא כזה סיוט, אין מה לעשות, תמיד יהיו אנשים שיהיו במרחב שלך. זאת לא אשמתם. ואני בטוחה שבתוכך את לא חושבת ככה. גם אליך שואלת השאלה, אני לא באתי לצאת עליך, או לפגוע, כל אחד צריך פרטיות נכון, אבל גם צריך לחלוק, נכון שכולם פה די פגעו בך, טוב יחסית לזה שמה שאמרת על הילד זה די פגע בהם. מכיון שאת לא היית מוכנה לנסות להבין, יהיה לך פרטיות ומרחב. אין שום דבר ברע. אם כולם פגעו בך בגלל זה אז אני מבקשת סליחה, אף אחד לא מושלם וגם אי אפשר לשלוט על הכול בחיים, אי אפשר, כי אין את שלט השליטה שיכול לעשות את זה, החיים הם כאלה, לא משנה מה יקרה או יהיה, תביני שהם לא אשמים בזה. מצטערת אם כולם פגעו בך, אבל זה משהו שאת צריכה ללמוד.. לפעמים מילים קשות יכולות לחדור ללב ולגרום לאדם להבין גם אם זה בא מכנות וזה די מכאיב. אף אחד פה לא נגדך או לרעתך, פשוט רוצים שתביני שזה לא כל כך נורא. יש גם דברים טובים בזה..

כן זה דבר רע, אתם בדרך כלל חיים בבועה.

אני גם סוג של ילד שמנת אבל סליחה?! יש גבול! מה זה הדבר הזה להפיל ילד?! מה היא חושבת שילד זה חיית מחמד שהורגים ילד זה דבר טוב זה שמחה!

איזה בועה? אנחנו לא מודעים לכל הדברים הנוראיים והקשים? אנחנו מודעים ומודים על כך שאנחנו לא סובלים.

אתם מודעים לזה אולי דרך התקשורת המעוותת. אבל אתם כן חיים בבועה.

תקשיבי אני בת 16 וכשהייתי קטנה ההורים שלי התגרשו כל החיים שלי חייתי בידיעה שההורים שלי גרושים ופעם בשבוע שבועיים אבא שלי היה לוקח אותי. הייתי בת יחידה ןכל הזמן הייתי רואה את הילדים שהיו איתי בגן ובבית ספר עם אחים קטנים או גדולים ופשוט קינאתי בהם קנאה נוראית. וכשאני אומרת קינאתי אני מתכוונת שפשוט הייתי בוכה שלהם יש ולי אין. אפילו כשהייתי יושבת עם אמא מול הטלוויזיה והייתי רואה פרסומת של האגיס שהיו בה תינוקות הייתי בוכה לאמא שלי שאני רוצה אח או אחות. רק כשהייתי בת 13 נולד לי אח מצד האבא ואחות מצד האמא שתביני אני 13 שנים חייתי בהרגשת בדידות למרות שלא החסירו ממני כלום! כשנולדו לי שני האחים שלי הייתי הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות ואני כל יום מודה שיש לי אותם. תאמיני לי אל תשכנעי את אמא שלך להפיל כי את תגרמי צער גם לה גם לאבא שלך וגם באיזה שהוא מקום גם לך. אולי עכשיו נראה לך שאת לא רוצה ושאת תשנאי אותו. נכון אמנם תינוק באמת דורש תשומת לב אבל זה באמת שווה את זה. זה לא שאת כמו צעצוע שנמאס ממך אז רוצים חדש פשוט ההורים שלך רוצים עוד ילדים ואני חושבת שגם את באיזה שהוא מצב תוכלי ליהנות מזה. תסמכי עלי בתור אחת שהייתה לפני ואחרי המצב הזה. תאמיני לי שהתחושת קנאה כלפי התינוק תיעלם לך עם הזמן, באמת!

ילד אולי זה קצת מעצבן לפעמים וזה וילד זה הורס תוכניות לפעמים אבל גם ילד זה השמחה הכי גדולה שיש לדעתי אז תחשבו מה שבא לכם.

אתה לא מודע כנראה לכמה הבועה לא קיימת.
ואתה אדוני, חצוף.

אנונימי, אנו לא חיים בבועה. אתה לא יודע כלום והיא צודקת^ אין שום דבר רע בתינוק, עם כל הקושי בזה יהיה גם דבר טוב. לפעמים בחיים צריך ללמוד לקבל את הדברים כמו שהם, אי אפשר לשלוט על הכול בחיים. צריך לזרום. הם לא תיכננו להחליף אותך או לעשות את זה בכוונה. אני מבינה שאת רוצה את המרחב שלך, גם אני די רוצה להיות לבד רוב הפעמים, ואני די לא מרגישה בנוח שיש אנשים שלא עוזבים אותי אבל אני גם לומדת להתרגל לזה. יותר טוב לי להיות עם האנשים ולפעמים גם לבד. יום אחד את תביני שזה לא היה רע כמו שחשבת שזה, ותגלי דברים חדשים. תנסי לתת לזה הזדמנות שנייה, אין לי שום דבר נגדך, פשוט שתביני שהורים שלך לא רוצים לעשות לך שום דבר רע בכוונה, הם פשוט רצו עוד ילד, זה קורה לכל אחד. וכל אחד צריך להתרגל לזה.

אז מאיפה את מודעת לזה אם לא מהתקשורת?

ולכל אלה שאמרו שזה נשמע פאתטי שבן אדם לא ירצה\יאהב מישהו בגלל שלקחו ממנו "פרטיות" ושזה נשמע מהצד דפוק.

תענו לי על שאלה אחת: זה טוב שמרחיקים בן אדם מחברה? שמנדים אותו? בן אדם שרוצה חברים, שרוצה להרגיש שייך, וההורים שלו יקחו ממנו את חיי החברה, והוא ישנא את ההורים שלו על זה, ואת הילדים בסביבה. איך היית מגיבה למקרה כזה? "אויי מסכן.. אני מרחמת עליו, לוקחים ממנו חיי חברה. איזה מסכן הוא. אני אהיה יפת נפש ואתמוך בו כי אני כזאת נשמה טובה"

עכשיו, צאו מהבועה שלכם שרק אנשים שמנדים אותם הם "סובלים", גם אנשים שדוחפים להם אנשים הם סובלים. זה שאתם לא מכירים בעובדה הזאת הופך אותכם לפאתטיים

כל אחד סובל ממשהו, שואלת השאלה, אני מבטיחה לך שאם תנסי לתת לזה הזדמנות שנייה, ותנסי מכל הלב שלך להיות אחות טובה ולהשתנות, את תביני שאולי זה לא היה כל כך רע. אנשים אינם עושים את זה בכוונה שהם באים לך בחיים. תלוי איך מנסים להתרגל לזה. יום יבוא ואת תראי שזה לא היה נורא. החיים יכולים להשתנות ולהפתיע אותך לטובה, אם תתני לזה הזדמנות שנייה. ואנונימי, אף אחד פה לא חי בבועה, אולי זה רק אתה שחי בבועה ולא אנחנו. אני מבינה כנראה שאת לא רוצה עוד ילד מבחינת פרטיות ופוחדת שאת תהיי צריכה להיות איתו אבל זה לא יהיה כל כך נורא, כמו שאת חושבת שזה יהיה. אני באמת מנסה לגרום לך להבין. כל אחד רוצה את הפרטיות שלו אבל לפעמים עדיף להכניס עוד אנשים לחיים שלך. יהיה משהו טוב אם תנסי להשתנות קצת.

lol אני מסתכלת על כל התגובות פה וכל מה שאני רואה זה רק צביעות

בסדר, אז אף אחד לא מושלם באמת, אי אפשר לצפות או לחשוב ש אנשים שאם רואים את השאלה יקבלו את זה יפה, היא אמרה שהיא לא רוצה תינוק בגלל הפרטיות שלה וכל זה, אז ניסו לגרום להבין את זה שהיא טועה. אולי לך זו צביעות, אני דווקא נסיתי להיות די נחמדה. נכון התגובות שלי לא משהו, אבל נודה במשהו, צריך ללמוד לחלוק עם אחרים. לא תמיד אפשר לשלוט על הכול, החיים כמו נהר, הם תמיד זורמים וזורמים ואי אפשר לעצור אותם. תמיד ישנם הפתעות טובות או רעות בחיים, צריך ללמוד לקבל את זה, אז נכון שהיא רוצה פרטיות ושקט נפשי, כל אחד רוצה לפעמים להיות לבד, אבל שתנסה להבין שאח קטן לא משהו רע. יהיה לה פרטיות שהוא יגדל ויהיה בן 12 או 15. אנשים יכולים להשתנות אם הם רוצים. הכול עניין של חשיבה. עוד ילד עוד שמחה ועוד נשמה חדשה. הם לא עושים שום דבר רע בכוונה לפגוע בה, הם פשוט רוצים עוד נשמה במשפחה. זה הרצון שלהם ואי אפשר לשנות את מה שקרה כבר. אלא להבין אותם ולתמוך בהם, אם תנסי להסביר להם את זה בעדינות שבצורה שלא תפגע בהם ושתגרום להם להבין שאת רוצה או מפחדת שלא תהיה פרטיות וכל זה אז אולי הם ינסו לעזור לך, לא להפיל אלא ינסו לגרום לך להבין שזה לא כל כך רע כמו שחשבת והכול יהיה כמו קודם רק שונה. תני לזמן לעשות את שלו.

שקט ילדה מתנשאת.

שואל השאלה:
אומייגאד, קיסס ביצ'ס את כל כך מבינה אותי! אין לי שום דרך טובה להסביר את מה שאת כבר הסברת.. אני באמת לא צריכה צומי, וגם אם כן, מה רע בזה? ולהיות מפונקת? זה רע? לא..

כן זה רע.

נכון מאוד! אני מתנשאת. אבל אני לא יפת נפש כמוכם שמסתירה את העובדה הזאת.
חמודה שלי, להגיד למישהי שהיא "לא בוגרת" ו"לא חכמה" ולדבר אליה בהתנשאות, כאילו היא לקויה ולא מבינה, זה גם נקרא להתנשא.
פשוט... בואי נגיד ככה, לי לעומתכם יש מודעות עצמית.

אני לא אמרתי את זה בכלל. אמרתי בכלל שקט ילדת שמנת.
ותפסיקי לשפוט כל דבר שזז.

אמנם זה לא רע להיות מפונקת אבל גם צריך ללמוד לקבל את זה שהחיים הם כאלה. אנונימי, תרגיע, אין שום דבר רע בלהיות מפונקת, אבל לא תמיד שצריך שיפנקו אותך כל הזמן, לפעמים צריך להתבגר קצת, אני לא יפת נפש, פשוט אני אדם שחושב שצריך לתת הזדמנות שנייה, גם היא לא הייתה בסדר שהיא אמרה שאימא שלה מנסה לעשות לה בכוונה או שהוא יהרוס לה את החיים. אולי זו לא אשמתה, אבל היא נשמעת כמו ילדה שלא מוכנה לקבל את המצב כמו שהוא, גם לי יש מודעת עצמית, היא יכולה להשתנות ולתת לזה עוד הזדמנות שנייה לפחות.

להגיד למישהו "ילד שמנת" ולהרגיש טוב עם עצמך, כי אתה כאילו לא "ילד שמנת" או פחות "ילד שמנת" ממה שהוא, זה גם להתנשאות. נכון שאת מרגישה שאת יותר טובה ממנה כי את לא "ילדת שמנת"?

ואני מאוד מאוד מחבבת אירוניה.
"אל תשפטי"? זה לא בדיוק מה שאת עושה לשואלת השאלה?
100 אחוז מהאנשים שבוכים על שפיטה, הם אלה ששופטים בעצמם. משפט לחיים (:
אל תבכה על מה שאנשים אחרים עושים, כשאתה בעצמך עושה אותו לאחרים.

שואל השאלה:
קיסס, יש לך אחים?

אני לא שופטת אותה, היא זו ששופטת את הילד לפני שהוא נולד בכלל, אם התכוונת לאנונימי, אז טוב לא היה צריך לקרוא ככה, היא פשוט נשמעת כמו נערה כזאת, היא עושה את אותו הדבר לילד לפני שהוא בכלל נולד, זה גם אירוניה, היא נשמעת לכולם כמו אחת כזאת, וגם אופן שבו היא אמרה את זה, די הוכיח את זה, אם היא לא הייתה רוצה שיחשבו עליה או שישפטו אותה, אז שתנסה להבין או לשנות את האופי שלה שבו היא מתנהגת כלפי הילד שעוד לא נולד. זה לא נועד לפגוע או לשפוט אותה, פשוט היא נשמעת ככה שהיא אמרה שאימא שלה רוצה להרוס לה את החיים בכוונה או שהילד הזה יהרוס לה את החיים ועוד כמה דברים שהיא אמרה. אם היא הייתה מבטאת בצורה טובה יותר ומבלי להתלונן על הילד וכל זה, אולי היינו מנסים להבין אותה, זה הכול עניין של ביטוי.

כן, את האמת שיש לי 2 אחים גדולים... אני בניתוק רגשי מאוד גבוה איתם. אנחנו גרים באותו בית, אבל אנחנו לא מכירים אחד את השני

השאלה הזאת מעצבנת אותי, מה את רוצה שאני אבוא לקראתה שהיא רוצה להרוג בן אדם? סתמי תפה כבר

זה לא טוב לנתק קשרים, אני ראיתי כתבה על משפחה שניתקה קשרים מאבא שלהם בגלל עניין כלשהו, זה לא תמיד טוב לנתק קשר משפחתי על משהו כזה או אחר, אולי תנסי לחזק את זה, ניתוק קשרים זה דבר די רע. בלי לפגוע אבל באמת. לפעמים יש מקרים לא טובים במשפחה של ניתוק קשרים וזה מוביל לבדידות ועצבות גדולה.

אף פעם, אבל אף פעם אל תקראי להפלה רצח. יש אי שם ילדה שסובלת מהיריון לא רצוי, אונס, זה שהיא קוראת את התגובה שלך לא גורם לאף אחד להרגיש טוב יותר. אוקיי?

הילדת שמנת הזאת בטח חיה יותר טוב מכל אחד כאן.
סובלת?

טוב יש משהו במה שאת אומרת לגבי הפלה. אבל הילד לא צריך לסבול את זה, מגיע לו גם חיים חדשים. יש דברים שהם שנויים במחלוקת. אני מקווה שיום אחד תביני את זה.. שתדעי לך, שואלת השאלה, שלא באתי בכוונה רעה לפגוע בך או להתנשא מעליך, אולי בגלל האופן שבו אמרת את זה, גרם לכל אחד פה להתעצבן עליך, את צריכה להיות זהירה במה שאת אומרת. בכל מקרה נסיתי רק להסביר לך שזה לא דבר רע שיהיה עוד אח. נכון אמנם לא תהיה לך פרטיות, אין מה לעשות, חכי עד שהוא יגדל ויהיה בן 17 וילמד ויהיו לו חברים משלו. אז תהיה לך פרטיות. החיים לא תמיד קלים, לא תמיד פינוק זה טוב, לפעמים צריך להתרגל למצבים חדשים כי אין מה לעשות, יהיה מה שיהיה, הכול יהיה כמו שהיה אז, יהיה לך חדר משלך או שהוא יהיה איתך או ההורים שלך, זה תלוי אבל תראי שזה לא היה כל כך רע כמו שחשבת שזה. באמת..

מי דיבר עליה? דיברתי גם בכללי -,- אולי במקום להיתקע על מקרה מסויים, ולהסתכל רק על זה, ולהעביר ביקורת, תשימי לב לעובדה שיש הרבה בנות שיכולות להיקשר לתגובה שלך איכשהו? זה שאת מעבירה ביקורת על נושא מסויים, לא אומר שיש בנות שעושות תהפרדה

ומאיפה לך לדעת שהיא ילדת שמנת? חייאת. את אפילו לא מכירה אותה

שואל השאלה:
הפלה זה רצח בדיוק כמו שאוננות גברית זה רצח, בדיוק כמו שמחזור זה רצח

בטח שזה רצח! זה לרצוח תינוק שאפילו לא נולד
את רוצה לרצוח את אח שלך לטובת הפינוק שלך?

את מגזימה..
את צריכה לשמוח שיהיה לך אח\אחות,
יהיה לך עם מי להיות, לשחק, את תרגישי הרבה פחות לבד.
את ממש לא תרגישי דיכאון לכל חייך, את תתרגלי אליו\אליה ותלמדי גם לאהוב אותו\אותה.

את לא צריכה להגזים, את צריכה להתנהג בבגרות וממש לא לברוח מהבית, אל תעשי לאמא שלך קשה.

עלאק להפיל.. למה שהיא תפיל את התינוק שלה כי זה לא נאה לבת המפונקת שלה?
תפסיקי לחשוב רק על עצמך, ותתבגרי. את כבר ילדה גדולה.
אם היית ילדה קטנה, מילא.. זה טבעי שילדים קטנים מקנאים ושונאים את האחים שנולדים כי הם תופסים להם את התשומת לב. אבל את פאקינג בת 13 אז תתנהגי ככה!
את היית רוצה שיפילו אותך בלידה וימנעו ממך לחיות?

תאמיני לי שאני בטוחה שהדעה שלך תשתנה כשהוא יוולד.

מחזור זה לא רצח, לא אמרתי שהיא ילדת שמנת, זה מישהו אחר אמר, מחזור זה לא רצח, זה פשוט תגובה פיזית שאישה מקבלת כל חודש. זה משהו אחר, תנסי לזה הזדמנות, תשני על זה. אולי היום את חושבת ככה אבל אולי מתישהו זה ישתנה, אל תעשי להורים שלך קשה כמו שהיא אמרה מעלי. זה רק יקשה עליהם. תביני אותם. תנסי להיות כנה איתם ולספר להם את מה שאת עוברת.

שואל השאלה:
אי אפשר לרצוח משהו שלא קיבל חיים

אפשר.

שואל השאלה:
אודליה, מחזור זה לא רצח וגם הפלה זה לא רצח וגם אוננות זה לא רצח אוקיי? אי אפשר לרצוח משהו שאין בו רוח חיים

זה כמו להגיד שאוננות זה רצח כי יוצאים זרעים שיכלו להיות תינוקות
או שמחזור זה רצח כי מתות ביציות

מי שואל אותך בכלל?
זאת לא בחירה שלך זו בחירה של אמא שלך ואם אכפת לך מאמא שלך אז תסתמי ותפסיקי להיות ילדת צומי ותגדלי, את לא ילדה קטנה את בת 13 ואת מתנהגת כמו בת 5. לפי איך שאת מתנהדגת לא יזיק לך אח או אחות שתלמדי מה זה לחלוק ולא להיות ילדה אגואיסטית שחושבת רק על מה שנוח לה
אם את אוהבת את אמא שלך ואכפת לך ממנה באמת תני לה לנהל את החיים של עצמה ולמה גם נראה לך שתוכלי לשכנע אותה להפיל?

הפלה זה משהו אחר. יכול להיות שיש לילד הזה עוד נשמה וזה. אל תשכנעי אותה להפיל את התינוק. את לא יודעת מה הכאב של זה, לאבד ילד, היא תהיה בדיכאון מזה שהיא הפילה אותו, הפלה זה תמיד גורם לדיכאון, וכאב גדול, היא תהיה בדכיאון ותבכה כל הזמן על הילד שהיה יכול להיות. זה כאב גדול, אל תעשי את זה להם. פשוט תנסי להבין אותם, הגיע הזמן לגדול, לא תמיד מדובר גם בך ובדברים שלך וזה, אלא גם על אחרים ורצונות שלהם בחיים, את לא יכולה לשלוט עליהם או לומר להם לא לעשות את זה. את לא יכולה, נכון שא רוצה שמרחב ושקט נפשי, אבל לא תמיד הדברים קורים לפי שאנו רוצים. אין מה לעשות. לפעמים צריך להבין את זה.

תקשיבי, אני יודעת איך את מרגישה. הייתי שם (אם כי אני לא התחרפנתי כל כך, לא חשבתי אפילו על הפלה). הסימנים היו שם מראש, ידעתי שזה מגיע, ועדיין כעסתי, בכיתי, צעקתי, ומרדתי בכולם. אחותי הייתה אפילו במצב יותר גרוע ממני, היא לא הסכימה לצאת מהחדר שלה, לא רצתה לדבר עם אף אחד ורק ישבה ובכתה במשך שעות. בסופו של דבר כדי לעודד אותה לקחנו אותה ללונה פארק כי שום דבר אחר לא עזר.
אצלי זה אפילו לא היה אח שני. זה היה הילד החמישי, וחשבתי גם ככה שארבעה אחים זה מלא ושאין שקט בבית. ואת יודעת מה אני חושבת עכשיו? שהילדון המתוק הזה, הפעוט המקסים והסקרן עם העיניים הגדולות ותלתלי הזהב, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
כמה שאת שונאת את האח\ות לעתיד הזה\זאת עכשיו, את תראי שבקרוב את תרגישי כמוני.

שואלת השאלה, את יכולה להסביר מה בידיוק זה יהרוס לך? תפרטי, תגידי מה את חושבת שזה יהרוס לך, אני לא מבינה למה את מקבלת את זה כל כך קשה, בבקשה תסבירי לי.

"אנונימית זאתי"

מה את חושבת על מישהו שמנדים אותו מהחברה ולוקחים לו את חיי החברה? ושהוא רוצה להכיר חברים? מה את חושבת על האנשים שגרמו לו את זה?

את יכולה לקחת את השאלה בהפוך, ולהבין את המצב הפוך?
הורס אותי כל פעם מחדש התגובות שלכם. זה שלימדו אותכם שבן אדם זה יצור חברותי, שלא אוהב שמנדים אותו, שאוהב חיי חברה, שצריך להיות שיתוף בין כולם, לא אומר שכולם מתאימים לאידיאל הזה. בגלל זה כל כך קשה לכם להבין, כי החברה לימדה אותכם שבני אדם זקוקים לחברה, ולאנשים! יש אנשים שזקוקים לכמות מצומצמת מאוד של אנשים!

וכל אלה שאומרים: "אל תהי אגואיסטית, תשתפי אותו ותחלקי איתו דברים"

הייתם אומרים למישהו:
"אל תהיה אגואיסט, תמשיך להיות מנודה מהחברה! אנשים לא זקוקים לחברה שלך!"

כנראה שלא.
בחיי, בני אדם באמת יודעים רק להיות צבועים!

אבל היא לא הגזימה קצת עם התגובה שלה? מאיפה בידיוק הזכות להגיד לאמא שלה להפיל את התינוק שלה? והוא עוד אח שלה. אם הם היו מאמצים מישהו, אז הייתי באמת מבינה, הם לא אותו סוג דם, הוא בא מהורים שונים. אבל הוא אח* שלה, היא לא יכולה להתייחס אליו ככה, זה מה שהאנשים פה מנסים להגיד לה, שלמרות שהיא תרגיש ככה, אין לה זכות להתייחס אליו, הוא יהיה אח שלה, שותף שלה לחיים, דם מדמה, בגלל זה כולם פה מתפלאים.

וכן יש פה הרבה צבועים.

ואוו ואוו. תרגעו אנשים. תראו מה היתפתח פה!
טוב דבר ראשון הפלה זה דבר בסדר גמור. כול אישב יכולה להחליט מה לעשות עם הגוף שלה איך וכמה שהיא רוצה אוקיי. ולא משנה מאיזה סיבה! מה עם היא נאנסה אסור לה להפיל!? או שיש בעיה עם התינוק!?!? אתם לא יכולים לשפוט אז שקט. הפלה זה לא רצח ביחוד כי האובר לא ממש מתפתח מוחית לרוב כשעושים הפלה אז שקט.
2. טוב סורי מיס לולני ציילד. ההורים שלך מלבד שהם ההורים שלך הם זוג לכול דבר. עם הם רוצים עוד ילד בזוגיות שלהם זה החלטה שלהם ממש לא מקומך לקבוע להם. את תרגישי דיכאון כול חייך? רציני!? רק בגלל זה!? דיכאון זה תופעה נפוצה שיכולה להיות מכמה סיבות כמו הורמונליות או חלק נפשיות. אולי תתבאסי מאחות קטנה אבל לדיכאון לא תכנסי

את האמת, שבקטע הזה אני גם לא הכי מסכימה עם שואלת השאלה, כי להחצין את זה זה כבר משהו אחר. להרגיש ככה זה בסדר, אבל כשמחצינים זה יכול מאוד לפגוע... ולתת לילד תחושה שהוא לא רצוי והכל.
ורוב האנשים לא יצאו נגד העובדה שהיא רוצה להפיל, אלא קראו לה אגואיסטית בגלל מה שהיא מרגישה. פשוט לקחו 2 דברים שונים, ועירבו ביניהם.

שואל השאלה:
אני זקוקה לפרטיות, אני יכולה לעשות דברים שאף אחד לא ישפוט אותי על זה, כי ההורים לא שופטים אותך על משהו שאתה עושה.. אבל אח שלי הוא לא כמו הורה, לא יהיה לא אפכת ממני כמו להורים שלי כי הוא לא מכיר אותי, קשה לי להפתח לזרים, אני תמיד אצטרך לעשות דברים בדרך לא נוחה, כמו שאני עושה כשאני מתארחת אצל חברות שלי או כשהן ישנות אצלי, אני סובלת! ואני אסבול פי אלף כשזה יהיה מישהו שישאר בבית לתמיד, לא יהיה לי פרטיות, לא חופש, הקשר שלי עם ההורים ידלדל, כי זה כבר לא יהיה שהם אוהבים אותי, זה יהיה שהם אוהבים עוד מישהו אחר, ואז זה כבר ירגיש לי לא טוב ולא חמים בבית, אני אוהבת את ההורים שלי ואני זקוקה לתמיכה ולאהבה שלהם יותר מכל דבר אחר, כי הם כל מה שיש לי, ואם יבוא מישהו חדש, אז הם כבר לא יהיו שלי..

קודם כל אני מבהירה לך (שואלת השאלה) שאני לא חלק מהדיון שמתנהל פה והמטרה שלי היא לעזור לך.

אמרת שאת אוהבת את האווירה של האידיליה המשפחתית. את חושבת שזו תהיה אווירה שונה עם תינוק? אתם תישארו אותה משפחה, עם אותם הורים - שעדיין אוהבים אותך, ואני בטוחה שהם ימשיכו לדאוג ולאהוב אותך וששום דבר לא יחסר לך! חוץ מזה, תינוקות לא כאלה מעצבנים. אני מודה שילדים קטנים כן, בסביבות גיל 6-9, אבל תחשבי על התמונה הגדולה - שהאח או האחות שלך יגיע\תגיע לגיל הזה, את כבר תהיי בוגרת מעל גיל 19-20, ואת כבר תוכלי לחיות את החיים שלך. את עכשיו אומרת שאת רוצה לעזוב את הבית, אבל אם תעזבי את תתגעגעי להורים שלך.
אני אומרת לך לנסות. ואם את חווה קשיים רגשיים את יכולה לפנות לפסיכולוג שיעזור לך להתגבר על התחושות המוקצנות שמכאיבות לך, ואולי גם להתעייץ עם חברות! את לא אמורה לחיות בסבל, ותמיד שווה לנסות!

את לא מגדת עתידות, את לא יכולה לדעת אם תשנאי את האח או לא, ואם האווירה המשפחתית תשתנה או לא. אני יודעת ששינויים בחיים זה לא דבר רע, אבל תהיי פתוחה לחיים חדשים, ואם את באמת אוהבת את המשפחה שלך, את ההורים - תנסי להבין את אמא שלך, שרוצה תינוק חדש, שיגרום לה להיות מאושרת (בנוסף אלייך, שאת האושר הכי גדול שלה), זה לא דבר שלילי. אתם תמשיכו להיות משפחה. את יכולה להיות מהתינוק בדיסטנס בהתחלה, אבל את תאהבי אותו (אני די בטוחה בכך), ואם לא - זה לא סוף העולם.

לדעתי בריחה היא הדבר הכי נוראי. לעזוב את המשפחה בגלל תינוק זה מוגזם. אל תברחי מהמציאות, תתמודדי איתה, כי היא בכלל לא כזו נוראה, וגם אם בהתחלה יהיה קשה רגשית, את תוכלי תמיד להתמודד עם הדברים האלה. המצב לא אבוד, את בטח עכשיו בסערת רגשות, היא בקרוב תשקוט ואת תקחי את הדברים בפרופורציות, כמו שצריך.

יש לי שתי אחיות ואני לא מרגיש חוסר פרטיות ומה זה "להיפתח לאנשים חדשים"? זה פאקינג אח שלך עד שהוא יגיע לגיל שלך את כבר לא תהיה בבית בכלל
חוץ מזה אם את אומרת שהם לא בבית הרבה אז מה זה משנה עוד אח?
ועוד אח קטן שלא באמת יכול ללכת או משהו כזה סוגרים דלת ויש לך פרטיות ממילא ההורים יהיו עסוקים עם התינוק... אם כבר זו התקופה עם הכי הרבה פרטיות שתהיה לך

שואל השאלה:
יש לנו בית שלוש חדרים, סלון ושני חדרי שינה, ההורים שלי בחדר אחד ואני בחדר אחד, ומי תדפק עם התינוק? אני

אוקיי, אני יכולה להבין אותך. אני מבינה את החרדה שלך.
אבל יש דברים שגם את צריכה להבין, אח שלך, הוא לא זר. הוא אח שלך. והוא יהיה אח שלך הקטן. אח שלך, לא ייקח לך את הפרטיות, אם ההורים שלך לא לקחו לך, למה שאח שלך כן? מאיפה את יכולה לדעת שלאח שלך לא יהיה אכפת כמו להורים שלך? לא אצל כל אחד יש הורים שבאמת אכפת להם. לי למשל יש אחות, ואכפת לה ממני יותר בהשוואה לאבא שלי. וגם, איך זה בידיוק קשור לחופש? אח שלך יגביל אותך לצאת למקומות? למה?
את לא רוצה שהקשר שלך עם ההורים שלך ידלדל? אז אל תתרחקי מהם. הרי אכפת לך מאמא שלך לא? איך את יכולה לחשוב על להגיד לה להפיל את אח שלך? את התינוק שלה? יש לך מושג איזה קשר יש בין אמא לבין הבן שלה? למה את ישר חושבת שלילי? תינוק הוא "מתנה". למה את חושבת שתיגעלי ממנו? לא שמת לב שכל העניין הזה סובב רק סביבך וסביב הנוחות שלך? ניסית בכלל לחשוב על ההורים שלך? לא רק עליך?

לא נכון
הורים מעדיפים תינוק אצלם בחדר מאשר בחדר אחר בטח ובטח כשזה יפריע לך לישון ולימודים וזה..

ואני חושבת שההורים שלך יישנו עם התינוק בחדר, ולא את "תידפקי" איתו בחדר.
למה את חושבת כל כך שלילי?

שואל השאלה:
ואיך הם יעשו "אהבה" כשיש תינוק בחדר?

הם לא חייבים לעשות אהבה כשיש תינוק..-.
ויש דרכים.
ברוב המקרים התינוק נמצא בחדר ההורים.

הם כבר לא יכולים לעשות "אהבה" בלי שום קשר לנוכחות של התינוק.
את באמת חושבת שאמא שלך תוכל להיכנס שוב להריון אחרי שהייתה בהיריון? גם מבחינה גופנית אסור לה לעשות את זה מיד אחרי הלידה, ואני בטוחה שהגוף שלה יכאב מידי.
את יודעת בכלל משהו על הריון?

שואל השאלה:
עם קונדום -_- אחרי כמה זמן אחרי ההריון אז הם ימשיכו לעשות אהבה בלילות, ואיך הם יעשו את זה בנוכחות התינוק? הם לא, כי הוא יהיה בחדר שלי

עם קונדום או בלי קונדום, אמא שלך כבר לא יכולה לעשות את זה אחרי ההריון, מקסימום אחרי שנה שנתיים, אבל תאמיני לי שהלידה מספיק כואבת כדי שאמא שלך לא תרצה לעשות את זה בזמן הקרוב, וגם לפי ההמלצות הרופאים, עדיף שלא תעשה את זה מיד אחרי הלידה.
ואני לא חושבת שהם יעשו את זה כל לילה, אני חושבת שמספיק להם עם שניים, מקסימום תדברי איתה אחרי הלידה, ושתבין אותך וזה.

אוקי, קודם כל תרגיעי, כן יהיה לו אכפת ממך, לאח שלך כן יהיה אכפת ממך, כמו שלאחיות שלי אכפת ממני אבל בצורה די מרגיזה, למרות שיש להם כוונה טובה לעזור לי, שנית, תנסי להכיר אותו מקרוב, תנסי לתת לו הזדמנות להכיר אותך, אז הגיע הזמן שתנסי להיפתח לאנשים, זה לא יהיה בצורה לא נוחה, ולגבי החברות, זה לא אמור להיות ככה, את רק מרגישה ככה. את לא תסבלי מזה, יהיה לך פרטיות וגם חופש, לעיתים קרובות, הקשר שלך איתם לא ידרדר, כמו שאמרתי לך, הם עדיין יאהבו אותך, בכל מקרה, זה לא ישתנה, גם ההורים שלי עדיין אוהבים אותי אחרי שנולדה אחותי הקטנה והם עדיין ממשיכים לאהוב, כן זה יהיה, הם בכל זאת ימשיכו לאהוב אותך. זה לא ישתנה בכלל, זה לא כמו שאת חושבת, הם עדיין יאהבו אותך וגם עדיין זה יהיה לך בית חם ואוהב. זה לא ישתנה, ההורים שלך עדיין ימשיכו לאהוב אותך ולתמוך בך, פשוט לגדל תינוק זה עבודה קשה. תני להם הזדמנות, כמו שאמרתי לך, את פשוט מפחדת שהם לא יהיו איתך מרוב שהם יהיו עם התינוק שנולד. הם עדיין יהיו ההורים שלך, ואין שום קשר ל"אהבה" הגיע הזמן שתנסי להשתנות קצת וללמוד דברים חדשים, את לא תסבלי מזה. זה לא היה כל כך רע..

וואו אני פשוט קוראת את כל התגובות של שואלת השאלה ובא לי לבכות מהרוע שלך.
זה בן אדם חי אפילו שהוא עוד לא נולד זה בשר מבשרך! יש לו קשר דמי חזק עליך. זה פאקינג אח שלך! איכס איזה אגואיסטית, אז לא תקבלי קצת צומי.
את יודעת כמה ילדים מתים לאח או אחות קטנים? זה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש!
הוא יעריץ אותך!, ירצה להיות כמוך לשחק איתך.
ורק העובדה שאת רוצה שאמא שלך תהרוג את הדבר הקטן הזה שאמור להיות אח שלך מעציב אותי. פשוט בושה את פשוט צריכה להתבייש בעצמך.
נ. ב- שימי את עצמך במקומו ותראי איך זה מרגיש שהאחות הגדולה שלך שצריכה להיות בן אדם מאוד קרוב עליך רוצה שהוא ימות.. אני רוצה לראות איך תסתכלי לה/לו בעיניים אחרי שהוא יוולד ( בתקווה שלא תתנהגי מפגר ותשכנעי אותה בכל זאת)

מה שההורים רוצים צריך לקרות, תתמודדי.

וואי תקשיבי יש כאלה שהיו מתים לאח או אחות ואת רוצה להרוג אותו עוד בבטן?!?! זה ממש מפגר תסלחי לי

שואל השאלה:
וואי יש פה כל כך הרבה אנשים מגעילים, קשה לשמור דעות רעות בבטן הא? אם לא נעים לכם עם מה שכתבתי זו בעיה שלכם, תתעלמו ותלכו לשתות שוקו.
עזבו אותי כוסעמק

מגעילה מי שרותה להרוג את אח שלה
איכס

שואל השאלה:
הוא לא חי, הוא לא נושם, אין לו לב דופק, אין לו פריקינג דופק, אין לו שכל, אין לו ורידים, אין לו עורקים, אין לו דם, אין לו שלפוחית ואין לו ריאות. הוא לא מת, הוא לא חי, הוא אפילו לא הוא, זה סתם עובר, קחו דברים בפרופורציה

את זו שצריכה להתבגר, הוא האח שלך, אלה לא דעות רעות, אמרתי לך שההורים שלך עדיין יאהבו אותך בכל מקרה וזה לא ישתנה בכלל. האח שלך כן יאהב אותך וההורים שלך כן יהיו איתך, זה לא היה משהו רע אם יהיה לך תינוק במשפחה, אבל כן יהיה לו שהוא יוולד. העובר הזה עתיד להיות ילד. את צריכה להבין שאמרת על הילד זה גרם לכולם לכעוס עליך. לא יקרה שום דבר רע אם הוא יהיה במשפחה שלך. תביני את זה

שואל השאלה:
בשבילי הוא לא יהיה בשר מבשרי או דם ומדמי, הוא יהיה סתם אחד שבא לגור בבית שלי לכל החיים, אני לא אוכל להםתח אליו, לשתף אותו בעיו, או לייעץ לו, כי אני ארגיש מרוחקת ממנו, הוא לא יהיה קרוב משפחה שלי, הוא לא רצוי, אפילו אבא שלי התנגד בהתחלה לרעיון אבל אמא שלי משום מה ממש רוצה ללדד את הילד הזה, ואני יודעת שאנחנו תמיד נהיה רחוקים, לא יהיה ביננו קשר משפחתי חוץ מאשר אותם ההורים

את צריכה להפסיק לחשוב ככה עליו, הוא כן יהיה בשר מבשרך, הוא לא יהיה סתם אחד שבא להיות בבית שלך, אלא האח שלך, שתוכלי לעשות איתו דברים, את כן יכולה להיפתח אליו, לשתף אותו או לייעץ לו, אם תנסי להתקרב אליו ולהכיר אותו בצורה טובה יותר, וגם לנסות להיות אחות טובה אז את כן יכולה להיפתח אליו, הוא כן יהיה קרוב משפחה שלך וגם כן רצוי, אתם לא תהיו רחוקים וכן יהיה בינכם קשר משפחתי, את צריכה לתת לזה הזדמנות, את צריכה לתמוך באימא שלך, אל תהיי כזאת קשה אליו, אם תפסיקי לחשוב ככה ותחחילי להשתנות ולנסות להכיר אותו אז תגלי שאת טעית, הוא יהיה הקרוב משפחה שלך וגם קרוב אליך, את לא יכולה להלחם בזה או לברוח מזה, תמודדי ותפסיקי להגיד דברים כאלה עליו. מאיפה לך שזה באמת יהיה ככה? את בכלל ניסית להתקרב אליו? להכיר אותו? תעשי טובה, אל תחשבי עליו ככה, הוא כן יהיה בשר מבשרך כי הוא יהיה בכל הזאת האח שלך, הוא לא יהיה סתם אחד שבא לגור אצלך אלא אחיך היקר שאותו את אוהבת מכל אחד, את כן יכולה להיפתח אליו הבעיה היא בך, את לא מנסה אפילו, את רק מפחדת שהקשר שלך בין ההורים לא יהיה אותו דבר כמו אז, כן תוכלי לשתף אותו, גם אם הוא לא יודע לדבר, הוא מקשיב, וגם לייעץ לו, אם תפסיקי לחשוב ככה ותנסי להתקרב אליו לפחות, אז לא תהיי מרוחקת ממנו, הוא יהיה הקרוב משפחה שלך בכל מקרה, אז אין טעם לברוח מזה, הוא כן יהיה רצוי, לא משנה מה תעשי בסופו של דבר את תאהבי אותו ברגע שתראי אותו מחייך אליך חיוך מתוק וחמים של שמחה ואהבה. זה החיוך הכי תמים וחמוד שיש, אתם לא תהיו תמיד רחוקים וכן יהיה בינכם קשר משפחתי, את כן יכולה להיות פתוחה אליו, הבעיה לא הילד או ההורים שלך, אלא את, את חוסמת מעצמך את השמחה. לא יהיה לי אותו קשר כמו שהיה אז, אם זה לא היה ברור, את מפחדת שכל תשומת הלב תופנה אליו במקום אליך ואז את תהיי לבד ואף אחד לא ישים לב אליך כי כולם יהיו עסוקים בו, אז למה את נגד. את צריכה להבין שלא הולכים להחליף אותך, ההורים שלך עדיין יאהבו אותך וגם אח החדש שלך יאהב אותך, את תהיי המודל שלו, הגיבורה שלו. הוא יאהב אותך. תנסי לתת לו הזדמנות שנייה בכל זאת, אל תהיי כזאת עקשנית, תוותרי..

'' אני לא יכולה שיהיה לי אח''
את יודעת בדרך כלל אני מתעלמת מפוסטים כאלה, או שעונה משהו חכם.
אבל.
את חתיכת ילדה מפונקת, כלבה ומפגרת.!
יש לי שלושה אחים ושניים מהם קטנים, ואני כל כך שמחה שה' הביא אותם לעולם!
אני גדולה ממך בכמה שנים אבל אף פעם לא הייתי טיפשה כל כך בגיל 13.
אלוהים! לאן העולם הזה מתדרדר?

אני פשוט הבנתי שהיא מפחדת שההורים יאהבו אותו במקום אותה. לא נוח לה לא להיות במרכז שכולם עם הילד. זה קורה לפעמים לכל אחד אבל לא בצורה כזאת, את אמרת הרבה דברים אבל את לא נתת לזה הזדמנות, זה לא יהיה כמו שאת חושבת בכלל. אין שום בעיה בילד, מתרגלים לזה, את פשוט מפחדת שההורים שלך לא יאהבו אותך כמו שהם אהבו אותך קודם, פוחדת שהם יהיו עסוקים רק בו ויטפלו רק בו ולא בך. את פוחדת שהם יעזבו אותך.. זה פשוט אבל תביני, הטיפול בתינוק זה דבר שמצריך עזרה. הם גם טיפלו בך שהיית תינוקות אז וזה לא היה קל לטפל בך בכלל אז, עכשיו הם יהיו צריכים עזרה ואת האחות הבכורה שלו, אז לפחות לכי ותראי להם שאת יכולה להתנהג בבגרות, הוא כן יהיה קרוב משפחה שלך, אין לך ממה לפחד או לחשוש מזה, יהיה מה שיהיה. חיים עם משיש, את לא תולכי לשנות או לברוח מזה, תנסי לתת לו הזדמנות שנייה ולהכיר אותו, אולי זה לא כל כך נורא שיהיה לך עוד אח? את תהיי יכולה לקחת אותו לטיולים, משחקים וזה, גם עם תריבו אחד עם השנייה תמיד תהיו האח והאחות הכי טובים שיש. אין שום דבר שיש עוד אח או אחות, אני כבר עם שתי אחיות והיחס שלנו זה בסדר יחסי, יש מריבות ויש בעיות אצל כל משפחה זה ככה, אבל אנו מדברות וצוחקות ביחד ועושות כמה דברים ביחד. אחים יכולים גם להגן עליך ולשמור עליך מאנשים שרוצים לפגוע בך. אם תתני לילד אהבה ואמונה וחום, הוא יגדל להיות נער בריא וחזק והוא יעריץ אותך ויאהב אותך, תני לו אהבה, תנסי להיות אדם טוב יותר גם אחות טובה יותר, זה הזמן להיפתח ולהשתנות.

משחקת לי אותה דרמה קווין.. חמודה פיפי ולישון אוקיי? אוקיי
פיכסס

שואל השאלה:
אנונימי ו"היפה הזאת" זדיינו לי מהשאלה אני שמה x על הדעה שלכם אז ביי ביי



אני לא רק מפחדת שהקשר שלי עם ההורים ייהרס, שיחללו לי את הפרטיות, שיהרסו לי את הביטחון להיות בבית לכל החיים, אני גם מפחדת שאני בחיים לא אוכל להיות בקשר טוב ופתוח עם הילד הזה, אני לא יכולה להפתח לאנשים חדשים, זה לא קשה לי אני פשוט לא מסוגלת, אני בקושי נפתחתי רק לכמה חברות ממש טובות שלי מכיתה א' וההורים שלי כמובן, אני בכיתה ז ואני לא באמת נותנת לאנשים להכיר אותי, אני מפחדת מדי, זו הפרטיות הנפשית שלי. הקשר שלי עם אח לא יהיה קשר כמו של ההורים שלי, הוא יהיה בשבילי כמו שכן או אח של חברה אבל אני אף פעם לא ארגיש שהוא חלק מהמשפחה שלי או חלק ממני, אם אני אוהב אותו אז אוהב אותו רק בתור ילד ולא יותר מזה, לא תהיה ביננו משפחתיות, לא חבל?

תקשיבי רגע, את כן יכולה להיות בקשר פתוח עם הילד, פשוט תנסי. את יכולה להיות פתוחה לאנשים חדשים, זה עניין של עבודה עצמית, את מסוגלת, את רק בת 13, את עוד צעירה, תני לזה זמן, אז הגיע הזמן לתת להם להכיר אותך טוב, את לא צריכה לפחד, הקשר שלך איתו כן היה כמו שלך ההורים שלך, את כן תרגישי שהוא חלק מה משפחה שלך או חלק ממך, את תאהבי אותו בתור אחיך, תהיה ביננכם משפחיות, את רק צריכה לנסות, יש מלא דרכים להיפתח לאנשים, את לא צריכה לפחד מזה, תנסי להשתנות. לא יקרה דבר רע אם מישהו יכנס לחיים שלך, והוא גם יהיה האח שלך ואת גם תאהבי אותו, את לא צריכה לפחד מזה, תתגברי על הפחד שלך, הפחד שלך מונע ממך להיפתח. אם תתני לזה זמן ותתני לו הרבה אהבה וחום את תרגישי שהוא כן יהיה מ המשפחה שלך, רק תנסי. את כן תהיי בקשר טוב, כמו שאמרתי לך, את בכלל מנסה. מאיפה לך שלא? ניסת? לכי עכשיו ותחליטי שאת רוצה לנסות להכיר אותו, בואו נראה אותך, הפעם לא לפחד מזה, להתגבר על הפחדים שלך, ולהיות אחות טובה באמת, מה שאמרת לא יקרה, את סתם מפחדת, הכול בראש שלך, לכי עכשיו ותנסי להכיר אותו ברגע שהוא יוולד. הוא אח שלך ואת צריכה להיות איתו, מספיק לפחד ולתת לפחד לשלוט בך, ולחשוב עליו דברים כאלה, אף אחד לא יקח ממך שום דבר, ההורים שלך גם ההורים שלך, אותה אהבה שהם נתנו לך תהיה גם שלו, הם יאהבו אותך ביחד. ויעזרו לכם. תלמדי להתרגל למצב. זהו, את לא יכולה לברוח מזה. במקום לחשוב מחשבות של פחד ושלילות, תנסי להשתנות. לטובתך, מה שחבל שאת אפילו לא חושבת או מנסה לעשות, נכון אז את פוחדת שלא יהיה ביכנם קשר עמוק, השאלה האם חשבת לנסות בכלל להכיר אותו? או שסתם קפצת למסקנות לא נכונות? לכל אחד קשה להיפתח לאנשים חדשים, אבל הגיע הזמן להשתנות ולפרוח. את לא יכולה לשנות את המצב. זה לא יהיה נורא כמו שחשבת. פשוט יהיה לך את מי לשתף בזמן שהורים שלך יהיו עסוקים בעבודות בית או בעבודה וזה, שהוא יהיה בערך בגילך, תולכו ללכת לקולנוע, או לטייל או לבריכה ביחד. תספרו בדיחות, תעשו הכול ביחד. אני אומרת לך מעכשיו להתחיל לשנות בך משהו ולהתחיל להיות אדם פתוח, פשוט תנסי להיות לאט לאט פתוחה, תראי שזה לא כל כך רע כמו שחשבת שזה יהיה..

את מנסה להרוג את אחיך/אחותך הקטנ/ה, תפסיקי להיות פוזה ותכבדי את זה שאמא שלך בהיריון.

את מדברת כאילו את מגדת עתידות. את לא. את בסך הכל חווה סערת רגשות, ואת עושה פיל מעכבר. גם אני, כשאני חווה סערת רגשות או דיכאון, אני מדברת כאילו העולם הולך להיחרב מחר ויוצאת בהצהרות של דרמה קווין כמו "כשאני אמות ואעלם מהעולם הזה תשכחו ממני ואל תבקרו את הקבר שלי". אבל בסוף זה נרגע. כדאי שתקחי לך כמה זמן כדי להירגע. קצת פרופורציות. את בסך הכל בת 13, מן הסתם שהשקפת העולם שלך היא ילדותית ואגוצנטרית כיאה לגילך ואף אחד לא מאשים אותך. יום יבוא ותתבגרי, עם השנים, בהגיעך לגיל בוגר יותר, ואת עוד *תצחקי* על עצמך שחשבת ככה, ותביני שטעית ובגדול, ושהדעות שלך היו מגוחכות.
בכל מקרה, אני במקומך הייתי נמנעת מלכתוב בסטיפס כשאת נסערת, כי הדברים שאת אומרת מוקצנים יתר על המידה.

מה יקרה כשההורים שלך כבר לא יהיו כאן? כשתשארי רק את והכלב?
אחים זה דבר נפלא! ברור שהם יכולים לעצבן לפעמים ולקחת את התשומת הלב של ההורים אבל לגדול יחד עם עוד אדם, אדם שיאהב אותך וידאג לך ללא תנאים, שתמיד תמיד כשתרצי עזרה או כל דבר אחר יהיה שם בשבילך, שיחזק אותך ברגעים הקשים ושאת יודעת שהוא לא סתם אדם זר, הוא דם שלך, משפחה שלך, זה לא כייף?
יש לי חברה שהיא בת יחידה ואת יודעת איך היא עצובה בגלל זה? היא מוכנה לעשות הכל בשביל אח או אחות!
אני בטוחה שבעוד כמה שנים את תבני שמשפחה זה הכל ואחים זה חיים.

סליחה? הוא סתם יגור בבית שלך? את היית רוצה שההורים שלך ירגישו כאילו את סתם טפיל בבית שלהם? את היית רוצה שאם יהיה לך אח גדול הוא ירגיש שאת מיותרת והיה בעד להפיל אותך? את חתיכת ילדה צפונבונית אגואיסטית ורעה.

תגידי את לא מתביישת?
את קוראת לאח שלך אדם זר? 0_0

גם אני הייתי ככה.. יום יבוא ולא תיזכרי מזה להיות בת יחידה.. אח קטן זה הדבר הכי כיפי שיש

אני יגיד לך למה את אומרת את זה,
את אפילו לא יודעת מה זה להיות אחות גדולה.
את יודעת כמה חברות שלי אמרו לי שאמא שלהם סיפרה להם שהיא בהריון הם אמרו התינוק הזה ידפוק לי את החיים וזה ועובדה היום הם אומרות לי משהו אחר שהאחים שלהם זה הדבר הכי טוב שהיה להם בחיים.
אז במקום להגיד "התינוק הזה ידפוק לי את החיים" תבדקי כי את לא יודעת מה זה.
וגם אמא שלך לא רוצה שתהיה לבד אחרי שהם חאס וחלילה הלכו היא רוצה שהיה לך מישהו שהיה איתך.
סבתא שלי פעם סיפרה לי סיפור כשאחותי הגדולה הייתה בת חודשיים דוד שלי נפטר ואמא שלי היה מאוד קשה שעכשיו היא ילדה יחידה.
ורק בגלל זה היא החליטה שהיא רוצה להביא 4
אז במקום להתבכיין תתבגרי ותעזרי לאמא שלך זה לא שיש לך עוד 10 אחים.
אמא שלך רוצה שהיה לך רק טוב.
זה גם הרחם של אמא שלך את לא תגידי לה שאת לא רוצה עוד אח והיא תפיל זה הרחם שלה ואין לך שום זכות להגיד משהו לגבי זה.
כתהיה גדולה תעשי מה שבאלך ותעשי כמה ילדים שבא לך,
אבל את לא תגידי לאמא שלך להפיל את התינוק שלה הוא יהיה הבן שלה בדיוק כמו שאת הבת שלה.

וואו, עברו שנתיים! איך את עכשיו? יש לך אח? אחות? מה קורה?

כן מעניין לדעת מה קורה

אז, עברו 3 שנים, ברחת מהבית? את חיה ברחוב?

מה קרה בסוף?

כן מה קרה! התינוק כבר בן 3בערך אם לא שכנעת את אמא שלך לעשות הפלה! רק שתדעי שכשאמא שלי הייתה בהיריון איתי אחותי הייתה בת 12 והיא בהתחלה לא רצתה את זה אבל עכשיו אנחנו הבנאדם האהוב אחת על השנייה! מקווה שזה הסתדר