70 תשובות
שבוע בלי חשמל
לקחה לי את הפלאפון ליום
חודש בלי מחשב וטלוויזיה וטלפון ובנוסף יצאות עם חברות למקום רחוק
שבוע בלי חברות
שלקחו לי את המטען של האייפון חחח
ההורים שלי לא נותנים לנו עונשים.. זה ממש לא חינוכי
אנונימית
ההורים שלי לא מאמינים בעונשים
האמת בחיים לא קיבלתי עונש..
שנה בלי מחשב.
לא לסוע לחול
בלי מחשב, טלויזיה ובלי לצאת לבלות שבועיים
הכי קשה לא היה
בלי דמי כיס (מאה לשבוע) שבועיים..
תגידו תודה על העונשים הקלים האלה...
אבא שלי השאיר אותי כמה שעות בלילה מחוץ לבית..: ( (
אנונימיתתת
לקחו לי תפלאפון
ולא לצאת מהחדר
לא לצאת מהבית כל החודש האחרון של החופש הגדול.
ממש כמו אסירה בכלא
אף פעם לא קיבלתי עונש
שבוע בלי מחשב
בלי אינטרנט בבית ועכשיו רוצים לנתק גם לי את האינטרנט מהאייפון..
אנונימית
שהם ביטלו לי ללכת לאנשהו שתיכננתי כבר הרבה זמן..
אבל תכלס זה עונש יחסית קטן (למרות שאני התפוצצתי בבכי בחדר שלי) לעומת עונש של אנשים שאני מכירה, חברה של חברה שלי הלכה לשבוע אצל חברים שלה ובזמן הזה היא עשתה קעקועים על כל היד, ונכנסה להריון (היא גם עישנה ושתתה וכל זה) וההורים שלה גילו על זה והעיפו אותה מהבית.. היא באה ממשפחה דתיה אפשר להגיד אפילו חרדית אבל היא לא כזה מאמינה והם ממש לא קיבלו את זה במיוחד את ההריון בלי נישואים וזה, והם ישבו עליה שבעה..
עכשיו לפי מה שידוע לי היא גרה עם האבא של הילד
אנונימית
אממ
לא זכור לי על שום עונש מגיל גן (אז זה היה לעמוד בפינה)
עכשיו לרוב עם יש ריבים או כאלו עצם השתיקה הופכת לעונש.
ובכללי חוץ מויכוחים אין בדיוק סיבות לתת לי עונשים ככה ש..
זה לא העונש הכי קשה, אבל מכל העונשים שקבלתי זה היה העונ' הכי קשה, אבא שלי נתן לי מכות עם חגורה וכל הגוף שלי היה בסימנים כחולים, זה היה בגלל ששברתי צלחת.. אבל עכשיו אני גדולה וניתקתי איתו כל קשר.
אנונימית
נתנו לי מכות ושברו לי דברים -,-
אנונימית
לנקות את הבית ;-; זה היה נורא
לקחו לי את העדשות לשלוש ימים
ופעם אחת לקחו את הפלאפון לפאקינג יומיים אבל שרדתי את זה בזכות הטלוויזיה חחח
אנונימית
חצי שנה בלי המחשב
אנונימית
שנה בלי מחשב.
שבוע בלי מחשב, ובכללי אבא שלי הוא סוג של עונש בעצמו
לא נותנים לי בדרך כלל עונשים וזה
אבל אם כן אז או לא לצאת מהבית ואו לקחת את הטלפון.
מעדיפה להישאר בבית עם הטלפון.
זה לא היה אמור להיות עונש אבל פעם אמא שלי הביכה אותי מול הילדה שאהבתי (העונש הכי גדול שיש)
אנונימי
נשמע מפונק, אמא שלי לקחה לי את הפלאפון לכמה שעות.
לקחו לי את האייפוני.: (
אנונימית
כשקיבלתי ציונים גרועים או שלא רציתי לעשות שיעורי בית ההורים הרביצו לי ונתנו לי מכות באזור הראש והפרצוף..
ואז הם לא נתנו לי להיות במחשב ונתנו לי מלא ריתוקים ורק לחרוש על שיעורים שמין הסתם זה בכלל לא הזיז אז הם נכנעו ויותר לא נתנו לי עונשים.
גם אני לא מאמינה בעונשים זה סתם דופק את הילד, למה ילד צריך לחיות בפחד מההורים שלו, ולחיות בפחד שמענישים אותו ועם אתה לא עודה משהו במקום מתחילים להביא לך מכות..

עכשיו בגללם אני לא מבקשת מהם עזרה אף פעם או שעושה שיעורי בית במטבח כי יש לי טראומה מכל הדברים האלו..
שואל השאלה:
אמא שלי לא מרשה לי להפגש עם בן זוג שלי כבר שבועיים בגלל שלא הגעתי הביתה בזמן כי הייתי איתו
אנונימית
שבועיים בלי חברים, חודש בלי מחשב..
זה היה מזמן
שבוע בלי טלוויזיה ואני סבלתי
ההורים שלי לא מאמינים בעונשים...
כשהייתי בת 17.5, הכרתי מישהו (חבר ראשון סוג של)
הוא היה בן 26, ולכן לא סיפרתי להם איזה 3 חודשים..
ולאחר מכן מפני שהיה לי קשה לספר להם רשמתי מכתב
___
אבא שלי הרביץ לי מכות של החיים,
לקחו לי את הפלאפון ל4 חודשים,
לא החלפתי איתם מילה
אבא שלי רצה להרביץ לבחור אבל לא אמרתי מי הוא וכו'..
הייתי אז בסוף יב והם הרסו לי את החיים ואת כל הבגרויות וזה..
לא הייתי אוכלת כלום ימים שלמים ואני עם סכרת.
רציתי ממש להתאבד..-
והיו עוד מלא ריבים ועונשים..
אבל זה היה משהו שנמשך הרבה זמן ולכן היה לי ממש קשה. כי זה לא שעשיתי משהו גרוע.
אני בחורה לפני גיל 18.
זה נורמטיבי שארצה חבר. כמובן שמבחינת גילו הם כעסו על הפער. אבל לא רק עלזה.
עד היום אין לי חבר, ואני מתביישת לדבר איתם בכלל על הדברים האלה כי אני מפחדת שזה לא יהיה כמו שהיה..
לכן נשבעתי לעצמי ששנה הבאה כאשר אתחיל ללמוד ואעבור למגורים. זה הדבר הראשון שאחפש-חבר.
אנונימית
הם אומרים בלי טלפון שבועיים ונותנים לי אחרי יום וגם לא להיפגש עם חברות שבוע ואז יום אחרי הם נותנים לי
אז זה לא ממש עונשים.
ושהם כועסים עלי הם צועקים עלי וזה חופר.
השנה שלא סידרתי את החדר שלי (הוא לא היה כזה מבולגן)
והייתי בתוקפת מבחנים עם ערך גדול לציון שלי
אז אמא שלי הרביצה שלי ממש חזק ובעטה בי ואז דיממתי ממש חזק
וקיבלתי נקע באף.
כל זה בגלל שלא סידרתי את החדר: (
אנונימית
אם הייתי מתחצפת אליהם (זה בלי שליטה.) הם היו סוטרים לי, צובטים אותי ורוקדים לי על המוסר (אני מאוד רגישה) בעזרת נאומים וחפירות במיוחד אבא שלי..
כשאחותי הייתה קטנה היו לה שקדים והם לא ידעו על זה (כמובן שזה כבר טופל) אמא שלי היתה מכריחה אותה לאכול ואם היא הייתה מסרבת היא היתה משאירה אותה בבלוק שלנו מחוץ לדירה.
אנונימית
העונש האחרון היה לפני איזה שש שנים חחח יש לי הורים מדהימים העונש הכי "רע" שנתנו י היה שבוע בלי מחשב.. ואני ממש מאמינה שגם זה היה לטובתי <3
אנונימית
אף פעם לא קיבלתי עונש
לא יצאתי בשנה שעברה לשום מפעל תנועתי במשך חצי שנה..
עונשים מובילים למרידות בגיל מאוחר יותר...
בחיים לא הענישו אותי, כי ההורים שלי חושבים קדימה, אני עושה טעות? קצת צעקות פה ושם ואז אני לומדת לא לחזור עליה שוב.
גם אני ככה.
שאני עושה טעות כועסים עלי קצת וזה מסתדר ואני לומדת לפעם הבאה..
לדעתי הורים לא צריכים לתת עונשים לילדים שלהם
צריך פשוט להראות להם שזה לא בסדר.
בדרך כלל זה תמיד היה לנתק את האינטרנט בבית ולקחת לי את הכרטיסיה מהממיר (לנתק את הטלויזיה בקיצור), אבל זה היה שהייתי קטנה יותר.
היום הם אומרים לי שהם מאוכזבים ממני ולא מדברים איתי חוץ מזה, וזה הרבה יותר גרוע, כמה פעמים הם הזכירו שאני מאוד מאכזבת אותם. גם ככה שתי האחיות שלי תלמידות מצטיינות וכבר למדו באוניברסיטה ועובדות בעבודות טובות ותמיד הרגשתי מיותרת (בעיקר מהעובדה שנולדתי בטעות כשאחותי הכי קרובה לגיל שלי הייתה בת 16).

אז זה, שהם לא מדברים איתי רק מדי פעם אומרים כמה אני מאכזבת אותם. זה פוגע הרבה יותר מלקחת לי את הטלווזיה.
שבוע בלי טלפון
אמא שלי הוציאה לי לאיזה חצי שנה את הכרטיס מהטלוויזיה בחדר..
באמצע היא החזירה אבל רק לאיזה שבוע שבועיים חחח
היא החזירה לי סוף סוף ביום לפני שלושה ימים בערך חח
אבל בכללי ההורים שלי לא נותנים לי הרבה עונשים, וגם אם כן הרוב זה בשביל להפוך אותי לאדם טוב יותר חחח
אנונימית
בדיוק כרגע זה קרה. אבא שלי תלש לי את הדלת מהמקום ולא מסכים להחזיר לי אותה עד להודעה חדשה. ואני צריכה את הדלת שלי, את הפרטיות שלי.
שברו לי את הבאנג זכוכית מאמסטרדם!
כשהייתי קטן אז מכות על התחת עם חגורה
לא קיבלתי עונשים.. אמא שלי נגד עונשים. ומודה לאל שיש לי אותה לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה! מודל לחיקוי שלי!
אמא שלי גרשה אותי מהבית בגלל שהברזתי מבית ספר והמורה התקשרה אליה
אנונימית
שבוע בלי פלאפון.
לא בטוחה אם הכי קשה אבל הוא כן היה קשה בשבילי בגיל הזה. בערך בסוף יסודי או תחילת חטיבה לא זוכרת מתי היה לוקח לי מלא זמן לסדר את החדר ותמיד היו מלא בגדים על הכיסא.. אמא שלי ביקשה ממני כמה פעמים אבל כל פעם פשוט שכחתי או משהו. יום אחד אני רואה שכל הבגדים נעלמו והיא אמרה לי שהיא תרמה אותם
אנונימית
אמא שלי זרקה את כל הדברים שלי מהחדר (זה כולל ספרים, ציוד בית ספרי, תמונות ממש חשובות ואת כל המבחנים שלי) לפח השכונתי.
בגלל שלא סידרתי פעם אחת את החדר.
והייתי צריכה לחסוך שנתיים כסף כדי לקנות את הדברים (יש דברים שאי אפשר להחזיר: ( ).
אנונימית
לזאת שמעליי, לזרוק ספרים ותמונות?

מצטער אבל שלך לא הכי שפויה
שהייתי קטנה (גיל 5 כזה) היו נועלים אותי בחדר בחושך, נועלים אותי מחוץ לבית.
אני היחידה ששמה לב לבן בתמונה של השאלה ונחנקה מצחוק?
די נו תיראו
לקחו לי את הערק לשבוע!
לאנונימית שכתבה
"לכן נשבעתי לעצמי ששנה הבאה כאשר אתחיל ללמוד ואעבור למגורים. זה הדבר הראשון שאחפש-חבר."
אומרים הרבה בסרטים וסדרות שהבנות שקלות להשגה הן הבנות עם "daddy issues"
עכשיו לפני שאני ממשיך. אני לא אומר שאת קלה להשגה. אני רוצה להזהיר אותך לא להפוך לכזו.
הגישה של "אני אמצא חבר כדי להתנקם באבא שלי" לא בריאה לך. ולא תעשה לך שום טוב.
אל תחפשי חבר. הוא יבוא לבד. ואם את בכל זאת מחפשת. תדאגי שלא לחפש אותו מהסיבה הלא נכונה.
הכל פה נאמר מדאגה.
המשך יום נעים.
להצליף לי בתחת
אנונימי
אמא שלי שמה אותי על המדרגות של הבית יושב כמה שעות בלי לדבר בכלל >.<
אני אפילו לא זוכר למה חחח..
למה מינוס למה?
בעיקרון מכות..
אבל הכי קשה היה לי כשניתקו אותי מהחברה ושלחו אותי למוסד כי המשכתי להיפגש עם החבר שלי למרות שהם הכריחו אותי להיפרד ממנו..
אנונימית
אבא שלי הביא לי פלקים בטוסיק על מכנסים אבל זה היה לפני ארבע שנים ניראלי היום אני בן שתים עשרה
ההורים שלי לא יכולים להעניש אותי... אם אבא שלי מנסה אני עושה לו טרור. הוא ניסה כבר כמה פעמים וניכנע אחרי יום כל פעם מחדש.
אנונימי
זה היה שהייתי בן 15 (היום אני בן 17)
שכחתי כמה פעמים להוריד את המים באסלה אז ההורים שלי החליטו שאסור לי להשתמש בשרותים, הם קנו לי טיטולים במידה שלי והייתי צריך להיות איתם 24/7 במשך חמישה ימים רצוף, היום אני כבר לא שוכח להוריד את המים...
אנונימי
ספר קצת על התחושות, זה מגניב ליהיות עם טיטול בגיל 15להסתובב איתו בלימודים ולחרבן בו איך זה הלך, ספר לנו...