5 תשובות
נולדתי
הייתי באזכרה של אחד החיילים הבודדים שנהרגו בצוק איתן לפני כמה ימים.. אז זה היה ממש עצוב:/
בסדרה האקדמיה לריקוד היה את סמי שעלה לגמר של תחרות הפרי דה פונטיין (האולימפיאדה הבינלאומית של הריקוד) וכמה שעות לפני הגמר הוא נהרג בתאונת דרכים. כל החברים שלו בכו הרבה ועשו לכבודו טקס בים עם שירים שהוא אהב ורשימת דברים שהוא רצה להספיק לעשות, שבמקום הראשון היה להכיר קבוצת חברים שהוא יכיר כל החיים, והוא השיג את זה. בגמר ביקשו מחבר שלו להחליף אותו כי הוא הגיע מקום אחריו בתחרות הלאומית. בסולו שלו כל החברים של סמי עלו לבמה ורקדו את הריקוד שהוא היה אמור לרקוד וברקע היו תמונות של כל החברים ביחד. עצוב.
סבא שלי נפתר.
תמיד הייתי בודד. אף פעם לא אהבו אותי. תמיד האשימו אותי בכמה שאני מגעיל וצבוע ודפוק וכמה לא מגיע לי כלום. אולי הם צודקים שלא מגיע לי חברה. כל פעם מתיידדים איתי אנשים ואני מתחבר ואז הם פוגעים בי. מנתקים קשר... והם אומרים ומאשימים אותי בניתוק קשר. מה מה כבר עשיתי?
חצי שנה הייתי בתוך כל החרא הזה ומישהו שם לב שאני עצוב. או בדיכאון. או לפחות טיפה? לא לא שמו לב אליי כמו תמיד. חצי שנה אני שמעתי כמה אני מגעיל.
כל החיים החשחבו אותי כחנון הזה שלא צריכים אותו. הוא יסתדר בלי כלום. אבל נחשו מה? לא!
שנתיים לראות את השיחות הקטנות האלה שאני מתכתב:
-היי רוצה לבוא אליי?
-כן למה לא?
-סבבה בוא ב4
*חמש דקות ל4*
-אני לא יכול לבוא יש לי חתונה ביי.
ככה כל הזמן.
רציתי להתאבד אבל מישהי עצרה אותי וכמובן ששיחקה לי בלב כי התאהבתי בה.
גם כאן פה באתר הסתום הזה התחברתי לאנשים וכמובן שאני לא בסדר והם ניתקו קשר. ברור אף פעם אני לא טוב. אני עזרתי לאותו בן אדם שיכנעתי אותו לא למות לא להתאבד ואז מה התודה שלו? ניתוק קשר.
אבל עזבו אני סתם בכיין כי זה סתם שטויות. לא? אז החרימו אותי בכיתה ב' ולא אהבו אותי בכיתה ד' ורבתי מלא בכיתה ה' ו'. ובכיתה ז' שברו לי את הלב 3 פעמים. והחבר הכי טוב שלי ניתק איתי קשר. והשנה שברו לי את הלב ושיחקו בי ודרכו עלי והייתי בודד והייתי בדיכאון ואף אחד לא שם לב וכמעט התאבדתי ולאף אחד לא היה ממש אכפת. אז מה? סתם שטויות...
חצי שנה הייתי בתוך כל החרא הזה ומישהו שם לב שאני עצוב. או בדיכאון. או לפחות טיפה? לא לא שמו לב אליי כמו תמיד. חצי שנה אני שמעתי כמה אני מגעיל.
כל החיים החשחבו אותי כחנון הזה שלא צריכים אותו. הוא יסתדר בלי כלום. אבל נחשו מה? לא!
שנתיים לראות את השיחות הקטנות האלה שאני מתכתב:
-היי רוצה לבוא אליי?
-כן למה לא?
-סבבה בוא ב4
*חמש דקות ל4*
-אני לא יכול לבוא יש לי חתונה ביי.
ככה כל הזמן.
רציתי להתאבד אבל מישהי עצרה אותי וכמובן ששיחקה לי בלב כי התאהבתי בה.
גם כאן פה באתר הסתום הזה התחברתי לאנשים וכמובן שאני לא בסדר והם ניתקו קשר. ברור אף פעם אני לא טוב. אני עזרתי לאותו בן אדם שיכנעתי אותו לא למות לא להתאבד ואז מה התודה שלו? ניתוק קשר.
אבל עזבו אני סתם בכיין כי זה סתם שטויות. לא? אז החרימו אותי בכיתה ב' ולא אהבו אותי בכיתה ד' ורבתי מלא בכיתה ה' ו'. ובכיתה ז' שברו לי את הלב 3 פעמים. והחבר הכי טוב שלי ניתק איתי קשר. והשנה שברו לי את הלב ושיחקו בי ודרכו עלי והייתי בודד והייתי בדיכאון ואף אחד לא שם לב וכמעט התאבדתי ולאף אחד לא היה ממש אכפת. אז מה? סתם שטויות...