אתם בעד דו קיום עם הערבים? למה?

לא.
כי זה פשוט לא עובד.
אנחנו לא יכולים להתקיים עם בני ישמעאל כי ידוע "עשיו שונא ליעקב".

לא, כי זה התבוללות

אני בעד דו קיום, אך כרגע זה לא אפשרי מאחר ויש קיצוניים משתי הצדדים שמלהיטים את הצדדים וגורמים למעשי שנאה ואלימות. הערבים נמצאים כאן ואין דרך הומאנית או חוקית לסלק את כולם מהמדינה, צריך לנסות לחיות כאן, אבל אין מה לעשות שחלקם שונאים ומתעבים אותנו מילדות ואף חלקם בוחרים בדרך הטרור.

מ-1948 (ואפילו לפני) לא היה פיתרון לשלום בין היהודים לערבים השונים, אני לא רואה שזה אפשרי היום או בעתיד הקרוב. היו נסיונות ופעולות (מסירת שטחים שמלכתחילה לא הייתה נכונה כמו גוש קטיף, ועדות ושיחות בין ראשי המדינה והרשות ואחרים, הסכמים וכד') וגם אלה לא תרמו לכלום.

בעד אם הם היו מאפשרים את זה..

כמובן שאני בעד דו קיום.
איזו מין שאלה זו? זה כמו לשאול "מה באלכם מלחמה או שלום?".
אני לא יודעת אם אי פעם נצליח להגיע למצב בו העולם שלנו ידגול בדו קיום בו כל בני האדם שווים אחד לשני וחיים ביחד, זו ממש מחשבה אוטופית שספק אם תתגשם, אבל אין ספק שאני בעד.
בשביל שיהיה דו קיום (ואתה פה מדבר על מקרה ספציפי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובכלל לא על כל העולם בכללי) צריך להגיע לפשרה על מנת לחיות ביחד בשלום בלי לפחד ללכת ברחובות.
2 הצדדים של הסכסוך נפגעים. במלחמה אין מנצחים.
ומאוד הייתי רוצה להגיע למצב בו נוכל לחיות ביחד, אבל זה לא יקרה.
אם נסתכל על זה בכלליות, מבחינתי עולם אוטופי זה עולם שלא קיימים בו הבדלי מעמדות, פריבילגיות, ודתות. הדתות פילגו את העולם. וזאת עוד בלי להזכיר מלחמות טריטוריאליות. הרעיון של עולם אוטופי הוא לחיות כולנו ביחד, לקבל אחד את השני, לבוז לשנאת חינם. וכן זה מה שהייתי רוצה.
אך למזלי, אני ריאלית ולצערי לעולם לא נוכל להגשים זאת.

בתור חלום, זה יפה מאוד לחשוב על חיים משותפים לנו לערבים, ולא רק עם הערבים אלא עם כולם, עם כל האנשים שהחברה מסרבת לקבל.
אבל לצערנו הדתות והטריטוריות פילגו בינינו וזה לא יקרה.
בכל אופן זו לא סיבה לשנוא.

תשנאו את האנשים שרוצחים אותנו, את המחבלים, אבל לא את כל הערבים בכללי, אדם שאומר "אני שונא את כל הערבים והלוואי שימותו" הוא מבחינתי אדם שדרך החשיבה שלו דומה לדרך החשיבה של היטלר.

לא

הייתי בעד דו קיום אם זה היה אפשרי.