יש לכם זכרונות שהייתם רוצים לשכוח? מוזמנים לספר..

את כיתה ה

הבסטי שלי...
ניתקנו קשר ולא מדברות: (

התכתבתי עם מישהו שאהבתי וסיפרתי לו שיש לי בלוג (כבר אין לי) ורשמתי עליו בבלוג

דוד שהתאבד
דודה שנפטרה מסרטן
אבא מרביץ לאמא
אבא מרביץ לי
התעללות בבית ספר
ניצול

ראיתי את חבר שלי מתנשק עם החברה הכי טובה שלי

חיוך של ג'וקר אם את רוצה לדבר עם מישנו את מוזמנת לכתוב לי בפרטי

אני בן קודם כל ותודה אני מעריך את הכוונה אבל אני כבר השלמתי עם זה הכל בסדר תודה בכל מקרה

גף דה קילר...
הוא לא נותן לי לישון
מאדאפקרר

לשכוח לא.. אבל חבל שזה קרה ואני מצטערת על הכל

לא. כל מה שקרה לי בעבר גרם לי להיות האדם שאני עכשיו ^^

כל כך הרבה.. איפה להתחיל u_u

עברתי הרבה חרא, אבל עדין, שום דבר. כי אז לא הייתי יודעת מה שאני יודעת היום.
חוץ מהפעם הזאת שנגמר האוכל. העולם יכול להראות רק טוב יותר בלי הזיכרון הזה.

עם כל מה שעברתי טוב ורע, לא רוצה לשכוח.. שאני עצמי יידע מאיפה ואיך אני הגעתי למה שהגעתי היום!

הבגידה שבגדו בי חח

החלקתי במדרגות של הבריכה -_-

אני רוצה לשכוח את כל הזיכרונות שהיו לי עם החברה הכי טובה שלי. היא ממש פגעה בי אחרי שלוש וחצי שנים של חברות ואני רוצה לשכוח אותה.
וגם אני רוצה לשכוח את כל הפעמים שיצא לי לראות סרטונים של התעללת בחיות:\

את האונס...

שכמעט טבעתי למוות פעמיים..

חד וחלק. את האקסית. היא השתנתה ביום אחד והחליטה לבגוד... הלוואי שלא הייתי זוכר את הילדה המקסימה והטובה שהיא הייתה פעם...

הטרדות מיניות ואונס...

הדבקתי צדף שהסתיר את הפופיק לכיתה וכולם צחקו עלי.

רשמתי על השולחן בכיתה "שהבנות ימותו" וילד הראה את זה לבנות בכיתה וכל הכיתה עשתה עלי חרם.

בטעות הפלצתי ליד חברה.

שכמעט תבעתי בים ולמזלי מישהו הציל אותי אבל אני לא הכי זוכרת את זה כי נראה לי שהתעלפתי o_o

כמה ילדים, דברים ממש רעים שקרו שלא בא לי לדבר, ופדיחות

ההטרדה המינית שהייתה לי.

חיוך של ליצן מטורף

אני יכול לכתוב ספר עם מה שעברתי...

כל האלפי פדיחות שלי:)

פרדי קרוייגר

את ההתעללות ביסודי
את כל הבגידות שעברתי
את הבולמיה הקשה שהייתה לי

את הרגע שהכרתי את זה שתהאהבתי בו השנה.
הוא כל כך שיחק בי ואני לא מצליחה להוציא אותו מהמחשבה שלי.

כן יש רגעים שרוצים לשכוח אבל עדיף פשוט לזכור את מה שרוצים שישמר

לשכוח את כל הבריונות חהאנשים החארות שהיו שם כל הזמן..
לשכוח את כל הרגעים מהאנשיםשגרמו לי לפגוע בעצמי לחשוב שאני לא שווה כלום..

התעללות ביסודי
הסתבכות עם משטרה
בעיות בבית
קרובת משפחה מתה מסרטן
יש כל כך הרבה שהייתי רוצה לשכוח, או
כל כך הרבה דברים שלא הייתי רוצה לזכור.
אבל אני יודעת שדברים רעים הם תקופה זמנית,
ובעוד כמה שנים, שאני אזכר בדברים שנפגעתי
מהם כל כך, אני גם אזכר מה הם לימדו אותי, ואיך
דבר דבר מכל הדברים שכל כך פגעו בי הפכו אותי
לבן אדם שאני היום. החכמה בחיים זה לדעת לבנות
חומה מאבנים שנזרקות עליך. קשיים הם חלק מהחיים.
אני יכולה להגיד שעם כמה שיש דברים שאני יודעת
שלא משנה כמה זמן יעבור אף פעם לא באמת אני יחלים
מהם, אני מאחלת לעצמי לעבור כל כך הרבה קשיים בחיים,
וכל קושי וקושי שאני אתקל בו, אני יילמד לקושי הבא.
זאת החכמה בחיים. כילדה בת 12 זה כל מה שאני יכולה להגיד
על השאלה שלך..

היום שאיבחנו אצלי היפרטרואידיזם. היום שבו התחילה הבריונות בכיתה ג. היום שבו התחילו הבעיות אכילה. הימים שבהם חתכתי.. דהרגשתי של יכולתי יותר.. שלא הייתי שוה מספיק. היום שבו הרסו לי את החיים, שהרסו את האושר שלי לתמיד. היום שבו פאקינג חייתי. את רוב החיים שלי הייתי רוצה לשכוח

את התאונה שעברתי עם אבא שלי. הרגשתי את הסוף באותם רגעים, הייתי בטוחה שאני מאבדת אותו.. קשה לי לראות אנשים עכשיו בסיטואציה כמו שהיינו שניה לפני התאונה

שהאקס שלי ניצל אותי וגרם לי לשכב עם חבר שלו..

את העובדה שאני חי

היסודי. הייתי יותר מדי תמימה ושפוטה ועברתי בריונות מבלי שידעתי בכלל!

ראיתי פעם מישהי... שהלכה עם כפכפים וגרביים... הוו האימה. לפחות זה לא היה מישהו עם קרוקס וגרביים. הם הכי מפחידים: (

נישק וחיבק אותי ואז יום למחרת הלך למישהי אחרת ועשה אותו דבר

את האמת רובם פשוט זכרונות טובים שאני לא יודעת אם הייתי רוצה לשכוח אבל כל פעם שאני רק נזכרת בזה זה לא עושה לי טוב בגלל שזה רק זיכרון ולא משהו אמיתי

הייתי רוצה לשכוח שמישהו שחיבבתי אמר לי שיש לו חברה והכול והוא לא רוצה לנתק איתי קשר כי אני חברה הכי טובה שלו
יום למחרת
שם זין ופס עלי

בכל פעם שבכיתי\ הראתי חולשה בפני אנשים
זה מנקר לי במוח ואני כל פעם מחדש מצערת שאני פותחת את הפה (בקטעים כאלה)

הדברים שאנשים כותבים פה גורמים לי להסתכל על מה שאני מחשיבה כבעיות ולחשוב "הבעיות שלי זה כלום לעומתם. אני צריכה לשמוח." זה מעציב ומשמח אותי באותו הזמן. לכל האנשים שעברו דברים קשים פה- מגיע לכם חיבוק. אני מקווה שאם קשה לכם עדיין אתם תצליחו להתגבר ולשמוח. רק שתדעו שיש המון אנשים באתר שישמחו לעזור לכם:)

את היום שישבתי ליד אמא שלי בבית חולים והיא הייתה מורדמת בטיפול נמרץ ואז הרופא אמר שנשאר לה רק כמה שעות..
ואז אחרי כמה שעות הדופק והלחץ דם והנשימה היה 0 מהבהב יש לי חרדה מהמכשיר הזה ובכלל שאיבדתי אותה: (

אני רוצה לשכוח את החיים שלי:
ביסודי צחקו עלי.
שהייתי קטנה זקן אחד רמז שאני אמצוץ לו ואז שעמדתי לתור בסינימה (ראשלצ) מישהו התחיל להצמד אליי שהאיבר שלו עלי.
משיכה לבנות? תמיד הייתה לי. לא בי לא לסבית אבל היה.
אז הגיע גיל 14 שהייתי שוכבת "מרצון" ואז שאספתי אומץ להגיד דעי נמאס לי תפסיק הוא אנס אותי.
ואז אחרי שבוע הטריד אותי מינית בבית שלי ואם לא הייתי בורחת היה אונס.
בזמן הזה פשוט נגעלתי מהגוף שלי
היו לי אקסים שרק ניצלו אותי, ומה רציתי תמיכה הזדהות אבל לא הם העדיפו לנצל את המצוקה הנפשית שלי.
הייתי גם חותכת ולפעמים גם מדברת עם מבוגרים.
עד שעברתי מלא מלא הטרדות מיניות מהם.
ואז באה ילדה ופשוט משכה אותי לכיוון שלה וגיליתי צד חדש שלי.
שתי הארסיות שלי שיחקו בי.
הראשונה בגדה בי כל היום מול העיניים, היום אני חזקה.
וההורים? פרימיטיביים, לא מסכימים לי לדבר עם לסביות ואבא שלי חושב שאני אוהבת בנים.
בא אליי מול הפנים "את לא כזאת" "הן מושכות אותך" איך לסבית יכולה למשוך לסבית.
ויש עוד חלק בסיפור אבל אין לי כוח לרשום

משהו מצחיק לעודד פה את כולם- הייתי בטיול מהכיתה והלכנו ברגל כל הכיתה ומכונית צפצפה והסתובבתי ולא ראיתי ונתקעתי בעמוד:0 חחח חחח חחח

שאחרי ביתצפר הלכתי למכולת קניתי שטיח (גומי שעולה חצי שקל) ולקחתי שתיים ותפסו אותי והתקשרו לאבא שלי והייתי עם חבר וילדים שהסתכלו עלי

כשיצאתי מהארון ההורים שלי אסרו עלי להיפגש עם בנות (מצחיק כי אני בי אז ) ולצאת מהבית (גם לבית ספר זה היה נחמד חח) אז זאת הייתה תקופה קשה כזאת הייתי בורחת בזמן שהם בעבודה לחברה שלי וזה אבל נראה לי שהם השלימו עם זה עכשיו