איפה אפשר למצוא אתרים שאפשר לפרוק שם באופן אנונמי?

שואל השאלה:
טוב, אני אסתכן ואפרוק כאן.
אז אני סתם מישהי בת 13, כבר משעמם הא?
אפשר להגיד על החיים שלי שהם.. מסובכים..?
אלימות במשפחה זה דבר נורא, למזלי זה לא קורה אצלי לעיתים תכופות.
לכולם במשפחה שלי יש בעיות, ואני אודה, אפילו לי יש לא מעט.
המשפחה שלי סוג של טיפה התפרקה, ועכשיו מישהו לא מוכן לדבר עם מישהו אחר, היה הריון לא מכוון, יש תינוק שצריך לטפל בו, למישהו יש בעיות בראש והוא סוג של פסיכופט, ההוא גילה שיש לו אוטיזם, יש חובות לשלם, אנחנו חייבים הרבה להרבה אנשים.
כל החיים שלי שמרתי לעצמי הכל, ומדי פעם אני הולכת לטיפול מיוחד שהרבה אנשים לא יודעים עליו, גיליתי שבגלל כל הדברים שאני שומרת לעצמי ומונעת מעצמי לספר למישהו ולו וציוץ קטן, מידיעה שעובדים סוציאליים ייקחו את התינוקת ואותי, אם אמשיך ככה, יהיה לי סרטן.
אתם לא חייבים להאמין, אבל אל תופתעו שאנשים ששומרים הכל לעצמם לא ייגמרו עם מחלה ארורה, הדברים האלה הורסים לך את החיים.
מפני שגם ככה עם כל הדברים שיש למשפחה שלי, לא ממש אכפת לי מעצמי, היו לי, ועדיין יש לי מחשבות אובדניות, אפילו כתבתי כבר פתק לא מוצלח כל כך..
שרטתי את עצמי, כי אני פחדנית מכדי לחתוך (אני שונאת דברים חדים). אני נראת כמו בנאדם נורמלי, מנומסת, ביישנית ושקטה. אין לי שום דבר פיזי שלדעתי אנשים יחשיבו אותי כפריקית.
בפעמים הנדירות שאני מספרת משפט או מילה שהיא אמת נקייה, אני רועדת מעט.
כן אכפת לי מאיך שאנשים יגיבו, כי לפי התגובה שלהם אני יכולה לראות אם הם יילכו ויספרו למישהו ובסוף יבואו עובדים סוציאליים. אני רועדת מעט כשאני כותבת את זה.
אני לא כתבתי, אמרתי או רמזתי אי פעם על מה שאני באמת חושבת, במחשבה על כמה צרות זה יכול להביא לי.
יש לי דיכאון לעיתים קרובות, קרובות מדי. רק לעיתים רחוקות יש לי את ההארה הזאת של 'יש לי למה לקוות, אני אוכל לעשות את זה!', אבל בסוף זה גווע ועף הצידה.
למזלי אני טובה בלהעמיד פנים, אני מחייכת, אני צוחקת, לפעמים זה אמיתי, לפעמים זה גורם לי לשכוח לשנייה איך החיים שלי באמת.
אני אוהבת לישון, זאת הדרך היחידה בערך שבה אני שוכחת מהצרות שלי.
לפעמים אני עד כדי כך חסרת תקווה, שאני כל הזמן מקווה שתפגע בי מכונית או אני איחנק ממשהו.
אף אחד לא יודע, ואף אחד לא צריך לדעת. אם מישהו יידע, זה יביא בעיות ענקיות.
אני לא רוצה.
יש בי שני צדדים, האחד שרוצה למות כבר, להיפטר מהכל ולעבור הלאה. והשני שלא רוצה להיזכר כ"הילדה הזאת שהתאבדה משום סיבה ברורה", שרוצה להוכיח לאנשים שאני חזקה.
אל תגיבו אם אתם רוצים לייעץ לי ללכת לפסיכולוג או ללכת לדבר עם מישהו, כי זה לא ייקרה.
אני לא מספרת לאף אחד, זאת הפעם האחת והיחידה שאני באמת כותבת את מה שאני מרגישה ולא מוחקת את זה.
פירקתי רק לצורך הרגשת הקלה (אפילו אם זה קצת), ולא בשביל לפרסם את הסיפור שלי או משהו כזה.
אני אספר עוד אם מישהו ירצה לדבר איתי. אני אשמח אם מישהו ירצה לשמוע את ההמשך..

חדקרןבתחפושת