שאלה לאלה שסיימו בית ספר - רק את האמת, אתם מתגעגעים? הייתם רוצים לחזור ללמוד?

מאוד אפילו. אתם רואים את זה כ"תקופה בלתי נסבלת" אבל הזמן שאחרי זה, אתה קולט שאלו היו השנים הטובות בחייך.

הייתי מוכנה לשלם כסף כדי לחזור לתיכון לכיתה יא יב כזה..

אני סובל בבית ספר אז סביר להניח לשנייה אני לא אתגעגע! כיתה י"א

ממש לא שמחה שנפטרתי מהסיוט הזה!

בתור אחד שמתעב בית ספר, אני חייב להגיד שיש בי חלק קטן שרוצה לחזור. שנה שעברה הייתה סיוט, אבל עברתי אותה, אני אופטימי. התכניות שלי לא הלכו כל כך, אבל לפחות אירגנתי את המחשבות שלי

כן...

בהתחלה רציתי לחזור לבית ספר. אבל כרגע אני שמחה איפה שאני עכשיו וזה ממש כיף להיות אחראי על עצמך, לעבוד ולהרוויח לבד, ובעיקר זה מספק לנצל את היכולות שלך בעבודה ולעשות דברים שעוד לא יצא לך לעשות בעצמך ולהתקדם.
ממש כמו ילד קטן שסוף סוף מתחיל ללכת ברשות עצמו, ולא צריך עוד את המבוגרים שידאגו לו - ככה אני מרגישה..

האמת אני ארצה. תאמינו לי העולם של המבוגרים הוא פי 100 יותר לחוץ ומסובך מהעולם של בית הספר. כולם בסוף רוצים לחזור לכיף ולחוויות שהיו להם בבית הספר.

אני לא סיימתי. אבל אני יודעת שיהיה לי קשה כשאני יסיים..

אני סיימתי י"ב ביוני והאמת שמצד אחד אני כן רוצה לחזור לשגרה הזאת של בצפר, חברים.. כאילו היום נגיד היה לי מוזר לקום בבוקר וכזה מסתכלת על התאריך "1.9".. כאילו מרגיש לי מוזר לא ללכת לבצפר. אבל מצד שני אין לי כוח ללמוד ולחרוש לכל הבגרויות, להתעייף מאוד והכל.. למרות שבתכלס מה שהיה זה כלום לעומת מה שמצפה לי באוניברסיטה אבל שיהיה

אני אישית מתגעגע לקלות שיש בבית ספר.. לא מרגישים טוב אז אמא בשיחת פלאפון למחנך יוכלה לתת לי כמה ימים בבית שארצה.. אפשר "להבריז" לא להגיע... לא עושים כלום בבית ספר חוץ מללמוד. פתאום מגיעים לצבא וחוטפים כאפה רצינית לפנים.. אני כבר שנתים ו.. בצבא אבל הייתי לי את הכאפה הזאת ואני עד היום מתגעגע לקלות של בית ספר

יותר ממתגעגעת, פתאום אחרי התיכון הכל נופל על הכתפיים שלך, עבודה, אונברסיטה, צבא.

אני מרגיש ממש חרטה שבזמן שהייתי יכול ללמוד ולסיים בגרות מלאה בזמן שאף אחד בבית ספר לא היה מתקרב לזה כי זה בית ספר מקצועי כזה אבל לי הייתה האפשרות להצליח ואפילו להוציא דיפלומה בגיל צעיר
פאק כל כך בזבזתי וזלזלתי בדבר הזה אני יצאתי באמת חמור שאני ככה זלזלתי ב3 שנים שהייתי יכול לצאת גאון מכל החורים אני פשוט לא יכול לתאר מה הפסדתי עכשיו אני נאלץ לבזבז זמן מהחיים שלי בשביל להשלים את הבגרויות ואז אני אגש לתואר וכל זה ואת כל זה הייתי יכול לעשות בגיל צעיר יותר..

תלוי - יש דברים שאני מתגעגע אליהם ויש דברים שלא.

סיימתי בית ספר ואני ממש לא מתגעגעת. בבית ספר התייחסו אליי כמו סוג ב', התייחסו אליי מגעיל, ירדו עלי, השפילו אותי, גרמו לי לרצות להתאבד ולהתבייש בעצמי... לא אני ממש לא רוצה לחזור לתקופה האפלה הזאת. ופתאום בשירות לאומי, כשאני באה מקבלים אותי יפה, כולם פתאום נחמדים, עוזרים לי, אומרים בוקר טוב, מדברים איתי, מחייכים. לא משפילים אותי, לא מעליבים, לא צוחקים עלי. אנשים סוףסוף מכבדים אותי, מקבלים אותי כפי שאני. מעריכים את המעלות שלי ומקבלים את החסרונות. לא, אני לא אחזור בשום הון שבעולם. כי הבית ספר הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי, אותה אני מכנה אינקויזציה... (אני רק מקווה שהם ימישוכ להיות ככה ושזה לא היום הראשון). פעם ראשונה הרגשתי שטוב לי במקום כלשהוא!

כן תקופה טובה מהרבה בחינות.

אני יודעת שאני לא אתגעגע, אבל ידיד שלי פרש מהלימודים בכיתה יא' (היה צריך לעזור למשפחה בכסף), והוא אומר שהוא היה עושה כמעט הכל כדי לחזור ללמוד (הוא לא סבל את זה, ועדיין הוא לא עשה בגרויות והתצער על זה)

לא.

היום בבוקר כן התגעגעתי.
הייתי קצת שמחה, קצת עצובה, קצת התרגשתי וכדומה.

אני מכירה שתי בנות שהינו חברות בהסעה. איחלתי להן בהצלחה ושתיהן כתבו שכיף לי שסיימתי בית ספר חח

נזכרתי באיך שבכיתה ח ספרתי שנים ואיך שבכיתה י לא האמנתי שזה יסתיים.


עכשיו יש לי בגרות די טובה ביד. נהיניתי ללמוד. אני נהינית מזה.


אבל איך אומרים - טוב שהיה וטוב שנגמר.

ההתקדמות שלי מחכה לי במסגרות ובמקומות אחרים.
את בן הזוג הטוב שאני מחפשת לא אמצא בין כותלי בית הספר הזה. מקצוע לא אלמד בבית הספר הזה. עולם לא אכיר אם אשאר באותה המסגרת לנצח.

עשיתי את הטוב ביותר מהמצב שהייתי בו. קיבלתי בגרות טובה שאני יכולה להיות גאה בה. ב-יב זכרתי להודות על כל מה שאני אוהבת בתקופה.


הסוד הוא כנראה לדעת להגיד תודה על מה שיש לך

לא. פרשתי מהלימודים בגלל מצב בריאותי והייתי אמורה להיות עכשיו יב אבל בגלל שהחסרתי שנה ואני ממשיכה בכל הטיפולים אז העדפתי לפרוש ולעשות שירות לאומי במקום.. והאמת... הוקל לי. השנתיים השאלה של כיתה י' ויא' היו השנים הכי זוועתיות בחיי.. גם לפני כן לא הכל היה וורוד אבל בשנתיים האלו זה היה סיוט שלא ניגמר... אני לא חושבת שאי פעם אתגעגע למקום הנוראי הזה... ואני לא מדברת על המצב הלימודי... עם זה עוד הייתי מתמודדת.. מה שיןתר הפריע זה המצב החברתי. הלחץ והעומס בלימודים זאת הבעיה השניה.. הבעיה העיקרית היא המצב נפשי שלי במקום הזה. ברוך שפטרנו.

חברים יש הבדל בין להתגעגע לבית הספר עצמו או להתגעגע למסגרת ואני מתגעגע למסגרת

יש כמה דברים שממש חסרים לי מביה"ס - בעיקר המסגרת והחברים (החברים זה גם הרבה בגלל המסגרת), וגם יש דברים שקצת חסרים לי מהגיל הזה, בלי קשר לביה"ס. אני גם די אהבתי ללמוד, וגם המצב החברתי שלי היה די בסדר, אז זה לא שזה היה כזה נורא מבחינתי לחזור ללמוד עכשיו, אבל יש הרבה יתרונות בלהיות סטודנט (למשל עצמאות ובחירה של מה ללמוד), ובכלל, קשה לרצות להיות פחות בוגר, כי זה מרגיש לי כאילו אני יותר חכם עכשיו ממה שהייתי ויותר מפותח מנטלית. עם זאת, יש הרבה דברים שקשה לי איתם: למשל האחריות שמוטלת עלי, המצב החברתי הגרוע שלי, הקושי בלימודים (נראה לי יותר מאשר בתיכון).
מקווה שזו תשובה מספקת.

כל כך.
. ל א.
פשוט לא אחד גדול.
לא לא לא ולא.

התרונות של ביה"ס:
חברים וצחוקים (הסתלבטויות על מורים וכו')
התרונות לאחר ביה"ס:
עצמאי- בוחר את החיים שיהיו לך ולא בית ספר מחליט מה לעשות ומה ללמוד.

לי פשוט לא היה חברים בכל מהלך התיכון אז לא מתגעגע בכלל =)