מה המצב הכי מתסכל שהייתם בו או שאתם עדיין נמצאים בו?

פרידה ראשונה מחבר

שעברה שנה מאז שאני והוא דיברנו והוא עדיין מתייחס אליי מגעיל ולא השתנה למרות שחשבתי שכן השתנה משהו.. זה ממש מתסכל אותי

מצב שאת מתחילה להתאהב בידיד הכי טוב שלך אבל הוא לגמרי לא חושב עליכם בעניין כזה

שידידה שלי רצתה להתאבד

אני שמנה אבל ל יכולה להרזות ואולי רק בעוד חודשיים אני אוכל אבל אפילו לא בטוח (וכן אני יודעת שזה מפגר ורדוד)

שאני מאוהבת בכל בן שני שמצחיק אותי..:\

אני אוהבת אותו ואנחנו ביחד כמעט שנה והוא מתייחס לכל העולם חוץ ממני

קרוב משפחה שלי התאבד חייל לפני כמה ימים בא לי לבכות לא מצליחה

חברה שלי נפדרה מחבר שלי בשמי למרות שלא רציתי, אבל זה היה האקס שלה..

הוא אהב אותי ולא ייחסתי לזה חשיבות, המשכנו לדבר ואז הגלגל התהפך כי אני התאהבתי בו ואיבדתי את ההזדמנות כי עכשיו יש לו חברה וכנראה שהוא המשיך הלאה.

מחשבות טורדניות שהביאו למחשבות אובדניות

כל החיים שלי זה תיסכול אחד גדול
ארבע שנים של סבל, שרק דברים רעים קורים לי ואין לי שקט נפשי, אני לא מאושרת, בא לי להיות וזה מתסכל אותי שקורים לי רק דברים רעים

עדיין מעכלת את זה שאולי הסבל שעברתי בבית ספר נגמר. מנסה להבין מה הזהות שלי, לאן אני שייכת, מה הוא מקומי בעולם ומה לעזאזל לעשות עם החיים שלי אחרי שסיימתי בית ספר... אני מפוחדת, מבולבלת ובעיקר.. מפוחדת

הא יש עוד חוץ ממקרה הזה, שלא יכולה להתנגד לילדות מכיתה שלי מותך פחד שהיו נגדי כולם, אני חדשה וזה מקום גדול וזה מפחיד אותי הבדידות, פנמייה הכול וזה כול זה מפחיד אותי וזה הורג אותי אני שונאת את עצמי שאני לא מצליחה להתנגד...

מאוהבת במורה שהיה לי.
זה כזה מבאסס למה דווקא בו?
זה ממש מבאס כי אני חצי מהגיל שלו ולא יהיה לי איתו סיכוי בחיים

כל מי שלא עבר את זה, לא יכול להבין את זה.. אני פשוט הייתי בדיכאון שלעיתים בא ולעיתים הלך, הביטחון העצמי שלי היה ברצפה וכל מילה לא במקום הייתה פוגעת. התחלתי לחשוב שבאמת כבר אין לי מקום בעולם הזה, שאולי אם אני אתאבד יהיה לי קצת שקט, לא ניסית להתאבד אבל חתכתי.. טוב התקופה הזאת עברה והייתה בה חלשה היום אני חזקה:) זאת הייתה תקופה ממש קשה, אני לא אפרט יותר מדי.

שאתה בחוסר וודעות או שלא מאמינים לך אותה יודע שאתה צודק או שומרים עליך דברים לא נכונים זה כדור שלג מתסכל

שהוא לא מבין

שקורה עכשיו זה דיכאון שלא עובר

שקרו זה שמישהו בגד בי, מתסכל ביותר,
שההורים לא מבינים אותי
שקשה בלימודים חח
אבל ממש לא קשה לי עכשיו בלימודים זה מה שהיה פעם

מאיפה להתחיל? xd

הוא לא אוהב אותי...



נשמע פשוט? אני ארחיב...
אני רק בוהה בו ואני מאושרת, הוא מסיט מבט
אני כותבת עליו מאות של שירים, הוא לא קורא אף אחד...
הייתי נותנת את החיים בשבילו אם רק הייתה הזדמנות
בבקשה שמישהו יסביר לי איפה עשיתי טעות...
(כן, את הדבר הזה המצאתי הרגע, זה אחלה התחלה לשיר הבא שלי)

הנקודה היא שהוא הכול בשבילי! ואני כלום בשבילו...
השיחות ביננו (כמה הבודדות שעוד היו) היו הרגעים הכי יפים שלי
בשבילו זה לא היה יותר משיחה מסכנה אם ידידה (שבקושי ידידה)
רושמת את תאריך היומולדת שלו בלבבות ביומן, הוא בטח לא זוכר מתי נולדתי אפילו שזה יום אחריו... אני רק רוצה אותו קרוב אליי, זה הדבר שגורם לי הכי הרבה אושר בתקופה המגעילה הזאת של גיל ההתבגרות (או כמו שאני קוראת לזה, גיל ההתפגרות) והוא בטח סובל כשהוא ליידי... אז רק בשביל שיהיה מאושר ניסיתי לשמור מרחק... וזה לא עבד, אני לא יכולה לחיות שנייה בלעדיו, ואני לא חושבת על שום דבר אחר...

שאין לי חברים ואין לי כול כך מה לעשות עם זה.
שאני חי עם אמא שלי ואח שלי הקטן והאוטיסט שמעיר אותי לפחות 7-10 פעמיים בלילה.
שאין לי פרטיות.
שאני עדיין צריך להיראות נורמלי ולהצליח בלימודים למרות מצבי.
זה שאני צריך לשתוק על זה.
זה שאני לא יכול להסביר מי אני.
זה שכול הזמן עוברות לי מחשבות כמו: " מה אם אמא לא תמצא עבודה בקרוב?", " האם המצב של אח שלי אי פעם ישתפר?", "האם אהיה לי סיכוי לחיים נורמלים כמבוגר?".

כיף.
ואל תשלחו לי הודעות בעקבות זה.

שחכתי, שאני עם אח שלי הקטן והאוטיסט ואמא באותו חדר בבית של סבתא וסבא שלי.

קשה לי להתאהב:/ ( אני אף פעם לא התאהבתי. היו לי חברים אבל לא התאהבות)

שאני עובדת בשביל לפרנס תבית

שאני לא סומכת על אנשים

יום אחרי שניסיתי להתאבד ובאמת ניסיתי ולא מתתי