מה הסוד הכי גדול שלכם? אני פה כדי שתפרקו הכלל אפשר לכתוב מאנונימי...

אם אני אספר, זה כבר לא יהיה סוד.

לאקסית שלי יצא פלוס ורוד בבדיקת הריון

יש לי פטיש לגברים עם קעקועים

מאוהבת במישהו מהכיתה

אונס כשהייתי ילדה וסיכוי שהפכתי לעקרה בגלל כדור שאני לוקחת (מקווה מאוד שלא).

שיש לי חברה כבר שנה ולא סיפרתי אף אחד!

ובכן, יש לי הרבה בעיות בחיים,
ההורים שלי התגרשו,
ידיד טוב שלי נהפך לאויב שלי איכשהו,
החברה הכי טובה שלי שיקרה לי הרבה,
וקרו עוד דברים ופשוט פרקתי הכל על חתיכת ידיים,
כיוון שלא היה לי מישהו לדבר איתו, פחדתי לדבר
עם מישהו על מה שקורה לי.

ועכשיו אני נאבקת בזה, לא חתכתי הרבה זמן,
ואני מנסה לראות את הדבר הטוב בכל דבר רע,
ואני מנסה לתקן את עצמי (:

אני בן 11 ואני מאונן...

אף אחד לא יודע שאבא שלי עזב אותי כשהייתי תינוקת ואמא שלי חולה סכרת.. ; (

ניסיתי סמים (בן 13)

בחודשיים האלה שלא באתי לבית ספר זה לא בגלל שהייתי חולה.
פשוט העמדתי פנים כי לא רציתי לבןא

אני מאוהבת באדם מבוגר שלא ראיתי כבר שנתיים.
כל הכבוד לי חח

אני מדברת עם עצמי.-.

היה לי ריב עם אבא שלי ועם אח שלי היום ושרטתי את עצמי ואני לא יכולה לספר לחבר שלי כי זה די מפר משהו שהבטחתי לו וכי הוא ידאג יותר מידי

אני מתאהבת מהר בבנים.. זה מתחיל בקראש קטן וחמוד וממשיך לזה שאני חולמת עליהם בלילה אני פשוט זקוקה לחבר אני נואשת כל כך!

אף פעם לא היה לי חבר
אה ואני בוכה בלילה לכרית

אני מאוהבת במוסלמי שגדול ממני ב5 שנים והוא לא גר בארץ, הוא בתנועה שיוצאת נגד דעאש וכל זה..
הוא יודע שלא יקרה ביננו כלום אבל בכל זאת מאוהבת בו..
ואל תשפטו זה לא שאני רצה להתחתן איתו רק יש לי רגשות אליו.

אני מאוהבת במישהי מהכיתה שלי..

אנסו אותי פעם אחת וכמעט אנסו אותי פעמיים

אני מאוהבת בילד מהשכבה אבל יש לו חברה שהיא ממש מקובלת אז אני לא יכולה לספר לחברות ולהורים אני לא רוצה.. יש מין קול כזה שמדבר איתי בראש שאני ממש עייפה

שאלה טובה:|

אני לא מצליחה לשכוח אותו...

חח אל תשפטו, הרגעת אותי. אני עוד חשבתי שזה שאני מרגישה שאני אוהבת מישהו מבוגר שלא ראיתי כמה שנים זה בעייתי...

זאת אומרת, אין פה בעיה, להרגיש מאוהב זה טוב מאוד. מצד שני, אני מניחה שאתם מבינים למה זה קצת מפריע.

והכי משעשע זה שאני מאשימה אותו בזה שהתאהבתי בו... לדעתי הוא באמת תרם לזה, אבל אני חושבת שזה יהיה לא צודק להפיל עליו את האחריות על הרגשות שלי. כנראה

כולם חושבים שיש לי חיים מושלמים והמצב בבית מצויין אבל זה לא מה שבאמת קורה, אימא שלי מתה ואבא שלי חולה והוא לא יכול לעבוד בגלל תאונה שקרתה לו וכמעט כבר שנה שהוא לא עובד,
ניסיתי להתאבד כמה פעמים
אח שלי הטריד אותי מינית שהייתי קטנה
אני שונאת את עצמי ואיך שאני נראית ופעם הייתי בולמית ועכשיו יצאתי מזה אבל יש לי עדיין הפרעות אכילה ואני מרעיבה את עצמי כול יום ואני במצב שאני עומדת עוד שנייה לחזור לבולימיה
קשה לי לחיות אני כל יום מנסה להחזיק את עצמי אבל אני מרגישה שאני עומדת למות ולא יכולה יותר
אני מרגישה בודדה בעולם הזה ושאף אחד לא אוהב אותי ורע לי זהו הוצאתי הכול

אני יודעת שזה קצת טיפשי, אבל בקשת לפרוק אז... חתכתי ורידים רק כי ראיתי את מי שאני אוהבת הולך עם מישהו אחרת.

אני שמה פושאפ
כולם בבית ספר תמיד אומרים לי שיש לי חזה גדול והלוואי עליהם והכל אבל מה שהם לא יודעים זה שאני שמה חזיות שגדולות עלי בכמה מידות ואני מכחישה לעצמי שזה פושאפ וזאת גם סיבה שאני מתביישת להצטלם עם בגד ים..

אל תשפטו חח
אני לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה אבל בגלל שאני חרדתית וברגע שיש לי זמן פנוי ישר מתחילות לי מחשבות רעות, עד לא מזמן היו לי קולות בראש כאלה, כמו חברים דמיוניים אבל לא בדיוק, כדי לא לחשוב על דברים רעים חח

אני כבר כמה שנים בונה ומפתח עוד אישיות עוד בן אדם כמו פיצול אישיות והוא עוזר לי בחיים

אני יפה
זאת סתם מסיכה מה שיש לי על הפנים

להוא שכתב "אני בן 11 ואני מאונן" רואים שאת אנונימית... זה הסוד בעצם?xd
-
אני מפחדת מלהישאר לבד

אני חותכת שנה שלמה ולא מהתמכרות או משהו כזה
כל יום אצלי זה בעיה העולם שונא אותי
זה הכל התחיל שתפסתי את חבר שלי בוגד בי והתחלתי להרחיק מעצמי בנים שזאת אומרת שדחיתי את ידיד שלי וקיללתי אותו כדי שיתפוס מרחק כדי שאני והוא לא נפגע דחיתי אנשים והייתי מגעילה אליהם כל כך
בכיתה הייתי צריכה לשבת כל יום ליד הדביל שבגד בי אבל שבכל זאת אני אוהבת אותו היה לו אכפת ממני אני יודעת
הוא תמיד שאל מה החתכים על הידיים למרות שידע את התשובה אז לא עניתי בכל הפעמים
מאותו יום הזנחתי את עצמי לא הייתי מטפלת בעצמי והייתי יושבת מקופלת על הכיסא בכיתה דחוייה כזאת ומבולגנת בלי אף אחד שאלוהים יודע מה עבר עליה ואיך הפכה למוזנחת אני באה מבית שרק כמה אנשים עשו לי טוב בחיים שהם המשפחה של חבר שלי.. ההורים שלי היו מכים ומקללים ורבים אני ילדה עם 2 אחים תאומים שהיו האהובים בבית
יום אחד קמתי והלכתי עם הדברים לבית של חבר שלי (לפני שתפסתי אותו) שם סיפקו לי בית חם ואוהב שעד עכשיו אני נמצאת שם ולא יוצאת מדלת החדר מרוב בושה ועצבות
אני אוהבת אותו והוא אותי אבל אני לא מוכנה לשמוע את הדברים שיש לו להגיד...
אמת אני מתגעגעת והוא גם בתמונה שלי איתי בפרופיל..
חפרתי רצח.. סורי._.

אני לא בטוחה לגבי הנטיות המיניות שלי
לא אספר את זה לאף אחד בחיים... אפילו בפני עצמי קשה לי להודות בזה ורוב הזמן אני מדחיקה

אני מחבבת מישהו ובגלל שההורים שלי לא מסכימים אז אני לא יכולה לקחת צעד קדימה: (
(לא הסוד הכי גדול אבל הסוד הכי חדש חחח )

אח שלי מתעלל בי האח הגדול ואין לי מה לעשות עם זה

בשנה שלא היתי בבית ספר לא באמת עברתי דירה..
היתי באישפוז פסיכיאטרי ואף אחד לא יודע

-אני מאוהב בפסיכולוגית שלי
-יש לי ) וביה מזה שאני פחד שכריש ינשך אותי בבריכה
-אני לא מדבר אם אבא שלי כבר 11 שנים
-לפעמים אני מדבר לעצמי
-אני בעל מחלה נפשית והייתי באישפוז יום פעם אחת למשך כמה שנים
-אני הכי גדול בכיתה (סיימתי יב וכולם קטינים כי זה מעורב גילאים)
-עברתי התעללולוות פיזית מילדה בבית ספר שלי הייתי פוחד ללכת לבית ספר רק לא לחטוף מכות
- לפני כמה זמן פתחתו נגדי קבוצה סודית בווצפ ושלחו שם תמונות שלי וצחקקו עלי
-בגיל 14 הטרדתי אנשים מינית ונענשתי בעונש החמור בעולם
-פעם הרבצתי למורה עם בקבוק
-הייתי פעם חבר כנופייה
-פעם הייתי עד לחניקה של ילדה שחנקה מורה ומאז יש לי טראומה
-יש לי הפרעת אכילה לא בדיוק אבל תחפשו את זה יש לזה שם זה סוג של פוביה שאני נרתע ממאכלים
-אני והמשפחה שלי לא דומים בכלל וחשבתי שאני מאומץ הרבה שנים
-יש לי פוביה ממדרגות נעות ומרכבות
-עברתי מחלה קשה כשהייתי בבטן של אימא שלי ונפגעתי בשמיעה בראיה ובשיווי המשקל
-יש לי בעיה חברתית קשה
-יש לי פוביה מחושך ומגנבים
-אני חולה על להתקלח אני מתקלח 4 פעמים ביום
-פעם עישנתי פעם אחת והעלפתי
- אני חווה דברים של רוחות ואני לא אומר לאף אחד כי יחשהבו שאני עוד יותר חולה נפש
-יש לי בעיות אמון בבני אדם
-פעם אחת לא אכלתי כלום וכעט התאשפזתי
-אני עדיין מאוהב במישהו שעזב את בית ספר שלי לפני הרבה שנים

אני חושבת שאני לסבית ואני חולמת חלומות רומנטיים עם בנות
איזה כיף שיש משפחה גזענית:)

בכיתה י"א הייתה השנה הכי קשה לי בחיים כל החברים הטובים שלי בגדו בי ופחדתי שאשאר לבד, אימא שלי הייה לה דלקת חריפה באוזן והיא איבדה 70% מהשמיעה בה והייתה באשפוז שבועיים ואבא שלי היה גם כל הזמן בדיכאון ומתוסכל והוציא את כל העצבים שלו עלי ובכיתה כולם השפילו אותי אפילו המורים ובכיתי כל כך. הייתי מתחילה להבריז מבית הספר וללכת לפארק ולבכות, (התדרדרתי ממש בלימודים עד שהעיפו אותי ממגמת כימיה וביולוגיה שממש רציתי, אבל אף אחד לא באמת יודע את זה. אמרתי למורים ולהורים שזה בגלל שהיה לי קשה והאמת גם המורה הייתה אשמה בזה, אבל רק אני יודעת ממש את האמת) הייתי מתחבאת מתחת למיטה לארון ניסיתי לחתוך אבל ממש כאב לי אז הצקתי בכוונה לחתול שלי כדי שישרוט אותי וירד לי מלא דם ובכיתי וגם רציתי להתאבד ולא היה לי אומץ. רבתי עם החברה הכי טובה שלי ולא דיברנו חודשיים ואחותי בכלל גרה אצל סבתא שלי... הייתי כולי לבדי נגד כל העולם, הייתי ממש בדיכאון שמחקתי את התמונת פרופיל בפייסבוק, הרבצתי לעצמי ופשוט לא הבנתי מה עשיתי רע ולמה נולדתי... לא היו לי חברים בכלל כי כולם פשוט ניתקו איתי את הקשר ועוד בדרך ממש אכזרית מעולם לא הייתי אומללה ככה וכל השנים שבאים הציקו והשפילו אותי חזרו אליי והרגשתי ממש לוזרית.
אבל... עברתי איכשהוא את התקופה הזאת. מה שהחזיק אותי היה הספר שאני כותבת, הציורים שלי והדמויות שהמצאתי. הם תמיד עודדו אותי ועוזרות לי לשמור את החיוך על הפרצוף.
עדיין יש לי חרדות נטישה וכאלה וגם הדכאונות החריפים עדיין חוזרים מידי פעם אבל אני עדיין מתאוששת מהתקופה מלפני שנתיים, אני עדיין סובלת מדכאונות אבל אני לאט לאט נעזרת בחברים החדשים שלי, בחברה הכי טובה שלי ששוב אנחנו מדברות ואפילו במשפחה שפתאום התחילה להבין אותי אחרי שכל החיים שלי הם בכלל לא הבינו אותי.
אני מרפאת את עצמי מהדיכאון בדרך טבעית, בלי תרופות ובלי פסיכולוגים. והאמת זה מצליח לי, לאט-לאט, אבל אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב מהתקופה הארורה הזאת. אבל עדיין צריך לעבור מלא מלא זמן עד שאני בונה אמון בבן אדם.
איזו הקלה!

אלת שמעלי אני רוצה לחבק אותך

יש כמה ילדים שיודעים אבל לא אכפת לי, אני בי או יותר נכון, לסבית יותר.
וכן אם יש לכם בעיה אם זה תפנו לפרטי, ולא אכפת לימה אנשים חשובים עלי כי מזמן כבר לא שומעת מה אשנים אומרים ולא מתייחסת לאנשים שמדברים עלי שאני כזאת.
ולדוגמא השבת אמרו עלי הרבה דברים מעניינים, דברו עלי הרבה. כנראה אני ממש מעניינת חח:)
ולא אכפת לי מה אנשים חשובים עלי שאני לסבית אני גאה במי שאני ואני לא שונה מאף אחד מכם!:)
אז תכבדו אותי כמו שאני מכבדת אותכם..
לילה נפלא לכולם:) וזאת גם הסיבה שאני לא אנונימית כי אני לא מתביישת במי שאני:)

דרך אגב אני קצת היפראקטיבית ואני נוטלת תרופות שזה אף אחד לא יודע עלי
ואני בחורה שמחביאה כל כך הרבה דברים בבטן עד כדי כך שאני לא בטוחה איך לא שלחו אותי לבית משוגעים או להוסטל
אני שותה וודקה כי שוב החיים שונאים אותי וזה גורם לי לאושר וללשכוח את כל מה שקורה מסביב..
אז בגדול זאת מי שאני..

אנונימי עם הפיצול אישיות תן כיף

אני מחבבת / אוהבת מישהו מהכיתה שלי ואני לא בטוחה אם זה הדדי כי אני ממש ביישנית בדברים כאלה
אבל לפעמים הוא מסתכל עלי בשיעור אבל אני לא בטוחה..

שיואו מי שמעלי

אני מפחדת מאבא שלי.
ואני דיי בטוחה שהייתה תקופה שהוא בגד באמא שלי

נותן כיף

רע לי עם עצמי. אני נכנסת ללחץ איום מדברים קטנים ממש. אני מתוסבכת נורא עם עצמי. אין לי מושג לקראת מה אני הולכת בחיים. אין לי מושג מה העקרונות שלי או מה אני רוצה להיות. אני בשום צורה לא מוכנה לחיים. קשה לי. אני בוכה המון בלי שאף אחד יודע. אני בודדה. אין לי עצבים לכלום. לא רואה טעם והנאה בחיים שלי. נמאס עלי הכל. הנפש שלי ריקה.

יש לי הפרעות אכילה ואיבדתי את המחזור כבר שנה שלמה ; ( ( (

אה... אתה מאשר לנו להשתמש באנונימי? תודה לך מקרב לב.

אני בת 16 ואני לסבית.
אין לי למי לספר את זה בכלל וזה הורג אותי מבפנים..

שאני מתה לחדר פרטי משלי,
להחליף מיטה בחדר
שאני בתולה למרות שהרבה חושבים שאני לא
זא שקיימתי למרות שאני לא קיימתי

שאני אוהבת אותו...

כשהייתי קטנה הייתי מתנשקת עם שכנה שלי שהייתה קטנה מימני..
היינו משחקות מתחת לדברים..
אבל היום שאני גדולה יותר אני מבינה שבטח סתם הייתי קטנה וההורמים השפיען או משהו, ושאני בכלל לא נמשכת לבנות בכלל לא אני אוהב את חבר שלי
וסליחה שאני אומרת את זה לראות בנות מתנשקות זה מרתיע אותי.
ואני לא צבינה לא עשיתי את זה לפעמים היא רצתה את זה לפעמים התנגדתי כי הבנתי שהיא קטנה.
ויהרגו אותי אם ההורים יגלו.
אבל בכול מקרה אני לא נמשכת לבנות למרות שעשיתי דברים כשהייתי בת 9.

ושילד רצה לנשק אותי במסיבה וישבתי עליו אך בסוף לא הסכמתי שניתנשק והוא מקובל בבית הספר ועכשיו הוא לא שם עלי.

ששיקרתי שההורים שלי מרביצים לי וזה בכלל לא נכון!
רציתי תשומת לב

בקיצקיצור ילדות חרא

לא יודע עם זה סוד כי חלק יודעים אני מאומץ ומעטים יודעים. אה ואף אחד לא יודע את זה, אני פוחד לפגוש את ההורים הביולוגיים יש לי אפשרות לפגוש רת האמא אבל אני פוחד שהיא לא מה שציפיתי שתהיה שהיא תאכזב אותי שהיא בעצם לא אוהבת אותי וויתרה עלי כי לא אהבה אותי אני פשוט פוחד מהתגובה שלה

כשאני לומדת לבגרויות עד ממש מאוחר ונהיית ממש עייפה, מתחילות אצלי מין הזיות מוזרות כאלה.

זה לא הכי סוד אבל עדיין. אני די דלוקה על מישהו מהשכבה שלי עוד משנה שעברה אבל הוא אפילו לא יודע איך קוראים לי -_-

אני אוננתי עם אחותי הקטנה מאוד בזמן ששמתי אותה על ה *& שלי והיא הייתה חרמנית, גם לפני אבל כי פעם אחת טפסה אותי רואה את ניורק ועיר הגדולה והיה שם סקס וטפסה אותי מאוננת, ואז אוננה גם, אבל אני מרגישה אשמה מאוד שהיא, חרמנית, זה לא מתאים לילה בכיתה א', ותציץ לי שאני ערומה, וגם ושלא הפסקתי כביתי את הטלווזיה, ורק עצרתי את הסדרה,

אח שלי בכלא ואף אחד לא יודע.
אני חושבת שיש לי הפרעות אכילה.. אני פוחדת להגיד למישהו; (

אני ביסקסואלית דתייה ומאוהבת במישהי מהכיתה.:/

שנמאס ליי נמאס לי מזה שחושבים שאני טיפשה שאין בי שום דבר מעבר לגוף ומראה חיצוני שאם פתאום אני עונה על תשובה בכיתה מתפלאים שיש לי מוח בכלל שגברים חושבים שאם הם יגידו לי כמה אני יפה אז אני ירוץ אחריהם שחושבים שאני ייתן לכל אחד להתקרב אליי שפיתחתי אנטי לכל מי שטיפה מזכיר לי אותו שבגללו רבתי עם 2 חברות הכי טובות שלי שאני שונאת את עצמי שחושבים שאני מחפשת צומי
שלא יודעים שהחיוך שאני באה איתו כל בוקר זה מסיכה וה שאני אומרת שהגברתי עליו זה שקר

וזה שהוא ילד חרא את זה אף אחד לא יודע!

*סהר אני שונאת אותך*

גיליתי לפני כמה זמן שאבא שלי בגד באמאשלי עם החברה הכי טובה שלה ועם עוד מלא בנות ואין לי למי לספר ואני מרגישה ממש רע והדבר הכי גרוע זה שעד לפני שבוע הסוד הכי גדול שלי היה שאני מפחדת ומאמינה ברוחות רפאים... (ההורים שלי כבר גרושים יותר משנה וחצי בגלל זה ואמאשלי ידעה אתזה בערך שלוש ארבע שנים לפני שהם התגרשו שהוא בוגד בה אבל היא לא נפרדה ממנו אז כי היא אמרה לי שכדי שאנחנו לא נסבול היא הייתה צריכה לסבול ואני כל כך מצטערת עלזה שלא ידעתי אתזה אז ואמרתי לה שהיא לא צריכה לסבול בשבילנו)..

אני לא נהנת מהחיים, אני בוכה לחברה שלי לפעמים אבל היא חושבת שהכל סתם הצגה.
אף אחד לא יודע שאני רוצה להתאבד וחיה בסיוט מתמשך, בלילות אני בוכה עד שאני נרדמת ובבוקר אני צריכה הרבה כוח רצון ומאמץ כדי לקום.
אני לא רוצה להתבגר כי אני מפחדת מהחיים, מפחדת להיות עצמאית ולא תלויה במישהו.

נאנסתי ועדיין יש לי סיוטים מזה למרות שאני מראה להורים ולחברים שכבר שכחתי והכל בסדר:\

בלילה אני חולמת שאני בחדר ניתוח ( עברתי באמת ניתוח קשה) ומרגישה שחותכים אותי ואני מתעוררת בוכה...

הוטרדתי מינית, ובכלל ה"חברה הכי טובה" כולם ידעו
שדדו אותי והצמידו לי סכין לצוואר, וכל החברות/ידידים שהיו לי פשוט נטשו אותי שם לבד.
הסוד כאן זה שמאז שתי הדברים האלה אני ממש נרתעת מבנים בצורה מלחיצה אני בת 16 ואני לא ממש יודעת לתקשר עם בנים אפילו בתור ידידים.
ואני כבר לא סומכת על אף אחד, שזה ממש מעיק כי אפילו לספר מה אני מרגישה אני לא מצליחה: (

- אני בוכה לפעמים סתם כי זה כל כך משחרר.
- אין לי חברות אמיתיות חוץ מ2 בנות.
- אני מפחדת מרושם ראשוני עלי ותמיד מנסה להיות מישהי אחרת.. שזאת בעצם לא אני.
- אני דו מינית.
- אין לי ביטחון.
- אני חושבת כל לילה על מישהו שאני אוהבת וככה אני נרדמת.
- אני רגישה בקטע מפחיד.
ויש עוד מלא שלא עולים לי לראש עכשיו

אתם אנשים מוזרים באמת..
הסוד הכי גדול שלי זה שאני משעומם אז נכנס לאתר..
אה ושזאוס לא באמת אבא שלי

הבן של זאוס, זה קצת מגעיל..

אני יוצאת עם מישהו בן 25 (אני בת 18) ואמא שלי לא יודעת. אני לא יכולה לספר לה גם כי הוא שחום והיא גזענית ממש