באלי לעוף מהבית הזה כבר כולם נגדי פה נמאס לי מה עושים?

מה קרה? מה עשו לך בבית? פגעו בך?

שואל השאלה:
לא לא פגעו בי פיזית
אבל נמאס לי אין לי פה כלום אני רק רוצה לעוף מפה חוץ מלהרוס לי תקווה להגשים את החלומות שלי הם גם הורסים לי כל טיפת שמחה שנשארה לי

יום אחד, במקום ללכת לבית הספר- נסעתי מירושלים לבאר שבע (אין לי משג למה.. חיפשתי מקום שלא יכירו אותי) הגעתי לשם וניסיתי לחפש מישהי שתרצה לקחת אותי לגור אצלה תמורת עזרה בעבודות בית ושמירה על ילדים.
פתאום ראיתי איזה אישה דתייה עם כל החמולה שלה (היו לה שישה ילדים קטנים וחמודים) והסתכלתי עליהם והם היו נראים לי המשפחה הכי מדהימה שיש והרגשתי שאני חייבת להיות איתם.
ניגשתי לאמא והצעתי לה לעזור לה בקניות או בטיול עם הילדים, היא חששה בהתחלה, נתתי לה מספר של חברה- ואמרתי שהיא כאילו אמא שלי (חברה שלי ידעה שאני בורחת באותו יום אז היא זרמה ) החברה מיד ראתה את המספר שלי והבינה, והיא התחזתה לאמא שלי ואמרה שהיא שלחה אותי לימים של עזרה לאחרים... והאישה הסכימה, הלכנו לפארק, לקניות.. וכל הזמן קינאתי בילדים איזה כיף להם.. ואיזה משפחה מדהימה.. ממש קינאתי. אכלנו פיצה. וחזרנו לבית. (אמרתי לה שאני רוצה לעזור בארוחת ערב ומקלחות) ונכנסנו לבית וחטפתי שוק! הכל אובש, יתושים, בלגן, חוסר ניקיון מה לא!... אבל אמרתי שזה שווה לי.. בסוף נשארתי לישון (באישור אמא- חברה שלי) וככה הייתי שם שלושה ימים, עד שהרגשתי שכבר אני ממש מתגעגעת לבית והבנתי מייד ש-
אין כמו בבית!

אז אחרי כל החפירות, אני מבקווה שתביני את המסר-
גם אם נראה לך שממש קשה לך, ושהמשפחה שלך היא הכי קשה, אמא עצבנית, לא מרשה כלום, אבא כעסן.. מה שלא יהיה- תמיד, אבל תמיד בסוף תגיעי למסקנה שאין כמו בבית! ואין כמו אמא ואבא!

אם לא פגעו בך פיזית, אז מה הבעיה אצלם?

שואל השאלה:
אני לא רוצה לגור פה אולי כבר שנה אני בטוחה שאין סיכוי שאני יזמין את ההורים שלי אפילו לחתונה ועם כמה שאני סולחת זה בלתי אפשרי לסבול כבר ואין לי משפחה בארץ וגם לא קשר עם המשפחה המורחבת ונמאס לי כבר אני רק רוצה לעוף רחוק ולהחליף שם ולפתוח דף חדש וזהו.

את יכולה לפרט בבקשה שאני אבין מה מקור הבעיה? הם לא פגעו בך פיזית ונמאס לך להיות שם בגלל משהו אחר? חלומות? או דברים כאלה? זה קשור להורים שלך? הם עשו לך משהו?

שואל השאלה:
ככה תמיד אני הפראיירית של המשפחה תמיד אני צריכה לעשות הכל כיאילו אני עובדת אצלם ותמיד אחים שלי נוגעים לי במה שאני מזמינה מהסופר ואני לא אוכלת הרבה ומה שאני מזמינה זה מה שיש לי והם פשוט נותנים להם וזה קורה לי מאז שאני קטנה ונמאס לי כבר וכן זה גם חלומות כל דבר שאני טובה בו מפקפקים בי ואפילו כשאני נכשלת במשהו אבא שלי מאוכזב אני אבל כשאני מקבלת פתאום ציון טוב הוא אומר רק יפה ונמאס לי כבר בא לי לעוף רחוק מהם לא עבדתי בקיץ כי אני הפראיירית שצריכה לעשות בייביסיטר לאח הקטן ואז חופרים לי שעד שאני לא יעבוד אני לא יבין מה זה עבודה וכסף בטח שאני לא ידע כי לא נותנים לי

אולי תנסי לדבר אתם או לעבור לפנימייה?

שואל השאלה:
דברתי איתם מליון פעם והם לא רוצים לשלוח אותי לפנימייה