אני לא מבינה מה הטעם להשקיע בחיים, אם בסוף גם ככה מתים ונשכח הכל... באמת שאני ממש מתבאסת מהמוות.. ולא מבינה למה צריך לחיות אם מתים בסוף.. מה הפואנטה?

אני כל כך כמוך! אמרתי אתזה גם לאמא שלי ואז שלחו אותי לפסיכולוג: (

גם אני ממש מתבאס מזה. אין פואנטה. יש רק את ההנאה הרגעית בזמן שאנו חיים. זה מה שמבאס, וזה גם מה שמנחם אותי קצת, שלפחות יש את זה, וזה הרבה, אמנם ממש לא מספיק, אבל זה הרבה יותר מכלום. גם המחשבה שאולי עד שאני אמות כבר ימצאו דרך להאריך את החיים, וככה כל פעם יאריכו יותר ויותר, עד שנחיה ממש הרבה, ואולי אפילו לא נמות די מנחמת אותי.

יש טעם לחיים, והטעם הוא פשוט לחיות טוב יותר, פשוט אל תחשבי על זה יותר ותחיי את החיים שלך, זה סתם ידכא אותך

יש חיים אחרי המוות וזה משהו שאנשים לא מבינים, מה הקטע בחיים אם אין מטרה? אין טעם.
ולכן יש עולם הבא, וזאת המטרה שלנו, להיות אנשים טובים, לעשות מצוות, וכו'..
אבל מה לעשות, יש אנשים שלא מאמינים בזה, תחשבי על זה שניה, בשביל מה אנחנו פה? מה המטרה שלנו בעולם הזה?

שואל השאלה:
אין חיים אחרי המוות.
אחרי המוות, יש גלגול חוזר, וזה נכון וחוקרים בדקו את זה.

ענית לעצמך.
מתים בסוף נכון? אז למה לא להוציא את זה מהמיטב ולחיות כמה שיותר טוב?

שואל השאלה:
ומה זה יעזור לחיות? אם בסוף נשכח הכול?

חוקרים בדקו את זה?
חוקרים יכולים לטעות, יש אנשים שעברו מוות קליני, בטח שיש חיים אחרי המוות.
אחרת אין מטרה בעולם הזה, לחיות לעבוד לפרנס? ללמוד? להיות מנהל בעסק מצליח? ואז מה? אתה מת, ואז מה המטרה? בשביל מה עשית את כול זה? בשביל מה חיית 80 שנה?!

מה שלי גורם להרגיש שהחיים שלי הם לא סתם ובסוף כל ישכח בשבילי זה לעזור לאנשים כלומר שיזכרו אותך לחולל שינוי וכו' מה שגורם לי להרגיש שאני תמיד אחיה ויזכרו אותי גם אחרי שאני אמות אבל טכנית אני לא פוחד מהמוות זה טבעי אבל לא צריך לחשוש זה שגיליתי שהחיים קצרים יותר ממה שאני חשבתי נתן לי מוטיבציה לעשות יותר כיף בחיים שלי ושחיים רק פעם אחת, לא צריך להיות עצובים כי אם להיות עצוב או לא להיות עדיף לא להיות אלה אם אחרי זה תהיה שמח

אני אוהב לחיות, משקיע בשביל שאני אחייה הכי טוב שיש, לא בשביל שאני יחייה בסבל כל חיי

יש אנשים שאומרים שאם תחשבי שמח והיה לך שמח תדאגי לעצמך שיהיה לך רק טוב את בגן עדן! הגן עדן שעל האדמה! ת תפנקי מהחיים תהני מכל רגע בחיים לפני שהכל נעלם!!!!!

לחיים יש טעם ויש טעם לחיות אם חיים אותם נכון באיזון

את לא חיה בשביל הרגע האחרון בחיים שלך, את חה בשביל להעביר את החיים בטוב ובכיף ומשקיעה כדי שהשנים יעברו לך בטוב ותזכי לחוות הרבה שמחות וריגושים..

ואיך חוקרים בדיוק יכולים לחקור את זה?
יש הרבה סיפורים על גלגולי נשמות, ויש על מוות קליני והעולם הבא
אומרים שמי שהיה צריך לעשות משהו ומת לפני שעשה חוזר לעוד גלגול כדי שהנשמה שלהם תוכל לעשות תיקון חוזר ולעלות לעולם הבא
אל תכתבי עם נקודות. ואל תקבעי דברים לבד. כי בתכלס אף אחד לא באמת יכול לדעת מה קורה בעולם הבא. לא את. ולא מדענים.
דעתי:).

נכון שמתים בסוף.
אבל לא הבנתי ממה את מתבאסת בדיוק, מוות הולך יד ביד עם החיים.
תתארי לעצמך שהיינו חיי נצח, ומה? מה ההבדל אם מתים או חיים?
אני בראש של לבנות חלומות, להשיג אותם ולחיות את הרגע שנקרא כל החיים שלנו בצורה הכי מקסימלית שאפשר.
ובעיקר להנות ולעשות מה שעושה לי הכי טוב.
לחלום. לנגן. להופיע. לצייר. מוזיקה. לראות את העולם. וכן, גם למצוא אהבה.
נשמע כמו חיים ממש כיפיים לי באופן אישי:p

את לא צריכה להסגר עכשיו על מה בא לך כל החיים שלך, אלה פשוט לעשות מה שעושה לך טוב.
זאת הפואנטה אצלי- להשאיר צלקת בעולם, להנות ולאהוב.
הייתי ממליצה לך לחלום יותר:)
נכון אני אולי ילדותית אבל הייתי במצב כמוך תקופה ארוכה ביותר, וכשהתחלתי באמת להשקיע במשהו שאני אוהבת ולהתקדם בו -התחלתי להרגיש משמעות.

לא עניתי על השאלה, כי פשוט אין פואנטה..
הפואנטה שלי זה לחיות את החיים איך שאנחנו רוצים.
בסוף אחריי זה נשכח את הכל, עד שנשכח שנהנה..

אם לא יהיה מוות וכולם יכלו לחיות, והיינו מתרבים וממשיכים להתרבות אז היה צפיפות על כדור הארץ. זה הכל עניין של מחזוריות. מה לעשות זה החיים אפילו שזה מבאס.
ודרך אגב לא שוכחים אחרי המוות,
אבל בדברים רעים שקרו, שהנשמה צריכה להשלים מעגל.
וגם קראתי סיפור על ילד אחד (זה סיפור אמיתי) שהוא כל הזמן דיבר על מישהי ותיאר אותה ואמא שלו חשבה שזה חברה דמיונית שהוא יצר אבל הוא דיבר עליה הרבה זמן עד שאמא שלו החליטה לשמועה את כל הסיפור ואז הוא תיאר אותה עוד פעם והוא (יותר נכון היא) סיפר שהיא נהרגה בשריפה בשיקגו בשנה כזו.
ואמא שלו חיפשה את המקרה באינטרנט, ומסתבר שזה נכון הייתה אותה אישה שהילד תיאר.
ואז ראיינו אותו והוא סיפר שוב את הסיפור. ואז אחרי כמה זמן הוא הפסיק.
כי היא הייתה צריכה להשלים מעגל, היא הייתה חייבת לספר למישהו.

כי לכל התחלה יש גם סוף.
את חיה כדי לשנות משהו. כדי לעשות משהו בעולם הזה.
אז תעשי אותו הכי טוב שאת יכולה.
את חיה בשביל הזדמנות לעשות משהו עם החיים שלך.

זה נשמע קצת מפגר אבל זה לא העולם האמיתי. כל אחד ואחת נולדו מסיבה מסוימת.
זה נקרא עולם שקרי, כביכול ש"נגמרים" החיים בעולם הזה הנשמה שלנו ממשיכה לחיים אחרים למעלה. אנחנו בעולם הזה כי חטאנו ואנחנו פה לתקן את החטאים ברגע שנתקן אותם נחזור לא נחיה יותר בעולם השקרי.

אוו אם את לא מוצאת טעם לחיים אז זאת באמת שאלה?
הרי למה באנו לעולם? לטייל? לאכול<? לישון? ואז? מה זה נתן? הרבה אנשים שאלו את השאלה הזאת והגיעו למסקנה...




בורא עולם! שהינה היהדות היא המטרה.. הרי באנו לעולם בשביל לעבוד את אבא שבשמיים.. הרי למה אנחנו חיים? סתם? כדי לאכול, לישון, לטייל ואז למות?
אז אחריי המוות מה יש?
אחריי ה120 מה קורה? מה למה אז אנחנו בעולם? אחרי שמתים מה נותן לנו כל התענוגות הגשמים של העולם..

אחריי 120 שנה מגיעים לעולם האמת.. כאן זהו עולם השקר.. אדם רודף אחריי כסף כסף אוכל טיולים ריקודים ואז...

כשהו מת.. אפילו עם גרביים הבנאדם לא ניקבר!.!.! הוא ניקבר ערום כיום היוולדו!
למה? למה דווקא ערום? למה לא עם הכסף שהוא חסך כל החיים שלו? למה?

תשובה: כדי להראות לנו שכמה שנירדוף אחריי התאוות שלנו אפילו כשמתים לא יוצא מזה כלום.. אפילו עם גרביים הוא לא נקבר..
אז מה הוא כן לוקח?
תשובה: הוא לוקח איתו את המעשים הטובים שהוא עשה כל החיים שלו, את המצוות, את הצדקה שהוא עשה כל החיים שלו, את הלימוד התורה שהוא למד, את השבת שהוא שמר..
כל אלו באים איתו לעולם הבא ושם מראים לאדם אחריי 120 שנה את כל החיים שלו מאז שהוא נולד.. את כל המעשים הטובים שלו או להפך חלילה את הריקודים המעורבים שהוא היה בהם.. את הזילזול למורים ולמורות, את החוסר צניעות...

אז באמת למה באנו לחיים? מהו הטעם?
תעשי חושבים עם עצמך ותדעי שיש לך אבא שבשמיים אבא שהביא לך את הנשמה לעולם אבא מחכה כל יום כל דקה ודקה שנחזור אליו..





*במיקרה אתמול בדיוק כתבתי למישהי את התשובה הזאת לשאלה כמו שלך

השאלה הזאת מדאכת ולא מתאימה לסטיפס אני מדווחת עליך לסטיפס + ומוחקת את שאלתך

ואי צודקת

אלוהים הביא לך חיים תגידי תודה ותסתמי

וזה נוגע לכל התשובות המפגרות שראיתי פה

הפואנטה היא ליהנות מהדרך, להשיג את מה שאתה רוצה, לשנות דברים, להיות חלק.
נכון בסופו של דבר כולנו נמות אבל יש לנו דרך ארוכה ליהנות ממנה, גם מהדברים הרעים וגם הטובים שאנחנו עוברים בה.
אם את צריכה לדבר, כל דבר, אשמח אם תשלחי הודעה.

אני מבינה שאת לא מאמינה באלוקים ולכן את לא יודעת מהי משמעות החיים.
אני למדתי את זה שנה שעברה בכיתה יא וזה לא שיש תשובות לכל השאלות, אבל מבינים יותר טוב מה אנחנו עושים פה.
למדתי את זה במקצוע מחשבת ישראל.
קוראים לחוברת אמונה וגאולה ויש שם כל מיני פרקים.. משמעות האדם בעולמו, החיים והמוות..
את חילוניה? אני מניחה שכן למרות שאני לא בטוחה. אז אצלכם באמת לא מתעסקים בנושאים האלה, והרבה אנשים חיים את כל החיים שלהם בלי לדעת.
זה חבל, לחיות עוד שנה ועוד שנה בלי להבין בעצם מה עושים בעולם. זה באמת הופך את הכל לחסר משמעות.
אבל רק שתדעי אחרי המוות שום דבר לא נפסק.
מקווה שתמצאי משמעות, כי קשה לחיות בצורה הזאת שאת חיה בה.

אני יכול לענות, אבל משום שהציפו פה אני מעדיף לכתוב בפרטי.
אם את רוצה לשמוע את דעתי בואי לפרטי ותצייני שאת "מהשאלה על המוות".

אין ממש פואנטה
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנצל את הזמן שאנחנו מעבירים על כדור הארץ לטובה עד שנעלם מפה.
אולי יש משהו אחרי המוות ואולי אין, אבל אין טעם להשקיע בזה מחשבה
תעשי את מה שמשמח אותך כדי שתדעי שניצלת את החיים שלך כמו שהיית רוצה לנצל אותם.

תקשיבי לפעמים כקשה לי גם אני חושבת ככה אסל זה לא נכון. כמה שזה נדוש, את עכשיו חיה, תשקיעי עכשיו, עוד כמה שנים יהיה לך טוב. תהני עכשיו עם החברים והחברות שלך, אחר כך בעבודה שלך ועם המשפחה שלך, בצבא או בשירות הלאומי מה שתחליטי. המטרה שלי בחיים זה לעשות משהו שאחרי מותי אנשים יזכרו. אנחנו נשכח הכל אבל הילדים שלנו והמכרים שלנו לא. את יצחק רבין את זוכרת, את מה שהוא עשה. את בגין, את לאונרדו דה וינצי, ואן גוך וכולי את זוכרת למרות שהם מתו לפני דיי הרבה זמן. תנסי להסתכל על חצי הכוס המלאה ואם קשה לך את יכולה ללכת לאיש מקצוע כמו פסיכולוג או יועץ.:)

אין ממש פואנטה
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנצל את הזמן שאנחנו מעבירים על כדור הארץ לטובה עד שנעלם מפה.
אולי יש משהו אחרי המוות ואולי אין, אבל אין טעם להשקיע בזה מחשבה
תעשי את מה שמשמח אותך כדי שתדעי שניצלת את החיים שלך כמו שהיית רוצה לנצל אותם.
תתעלמו מזה העדכון החדש תקע לי את הטלפון:/

אנחנו באנו לנצל את העולם הזה לא בדברים גשמיים, כמו להנות ללכת לנסוע לכייף, צריך גם לעשות דברים כאלה, אבל באנו לעולם הזה לתקן, לעשות מצוות ומעשים טובים, אולי בנשמה שלנו יש גלגול שצריכה לתקן את המעשים שלה בזמן שהיא הייתה חיה, בגלל זה הגענו לעולם לנצל ולעשות מצוות ומעשים טובים לשמור את התורה.

אם את רוצה פואנטה בחיים תעשי משהו שישנה את העולם/חברה כמו מיליון אנשים מפורסמים ששינו את פני ההיסטוריה (הכוונה לא לשחקנים וזמרים-חוץ מהביטלס)

תנסי לחקור קצת את היהדות ותראי איזה דברים מתוקים יש בה
היא טעם החיים

תתרכזי בחיים, בהנאה שהחיים מציעים לך במקום לחשוב על המוות הרי אם כל הזמן תהי מדוכאת ותחשבי רק על מוות באמת מה הטעם בחיים שלך? דבר שני, אני מאמינה שיש גם את החיים שאחרי המוות וכל מה שאת משיגה בעולם הזה עובר איתך לעולם הבא.

צריך להנות מהחיים אף אחד לא באמת יודע מה ורה אחרי זה אפשר לשבת בבית ולהגיד ם ככה נמות ולהיות בדכאון ואפשר לחיות ולהנות להשקיע ליצור דברים ולהגשים חלומות אז מה אם לא נזכור אנחנו לא עושים דברים רק בשביל זכרון

תקשיבי את יכולה להנות מהחיים אבל העיקר שזה לא יעבור על איסורי היהדות
למשל: בא לך ים.- תלכי לים מופרד..

תקבלי על עצמך משהו בשביל שביום הכיפורים יחתמו אותנו לספר החיים
לכן אומרים: חתימה טובה
כי ביום זה חותמיםם אותנו מי לחיים ומי ח"ו למוות לא עלינו..

אם אנחנו נקבל על עצמנו משהו קטן שיקרב אותנו לה' אז ה' כבר כותב אותנו לשנה טובה ומוצלחת כי עשינו משהו התקרבנו לאלוקים!.! ע"י המעשה!

"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" ומה המשפט הזה אומר?



הקב"ה אומר לכל אחד ואחד מאיתנו. תעשו בשבילי צעד, אפילו הצעד הכי קטן בשבילי כחודו של מחט והק"בה יפתח לנו פתח של ררקק טובב

שנה טובעה ומתוקה - ביהדות יש דברים נפלאים.. אי אפשר ללמוד את כול התורה על רגל אחת אבל זה טיפה מין הטיפהה שנתתי
זהו טעם של החיים

עם ישראלל להתאחדד

תנסי לחשוב מה עשה לך את החיים כמו שהם, ואת החוויות שעברת בחיים...
הכל עשו בני אדם: הולידו אותך, מוזיקה, שמרו על העצים (בערך), גרמו לך לחייך, לבכות, להרגיש הרבה דברים, אוכל, ויש עוד... ותחשבי על זה שגם את יכולה לעשות את זה לאחרים, וגם ליצור חיים חדשים ואפילו להשתמש בכישרונך כדי לעשות לאנשים טוב, לקהילה כלשהי או משהו.
לכל אדם יש יעוד כלשהי והוא יכול לשנות משהו גדול כשהוא עושה דבר נורא קטן... אפקט הפרפר.
בקיצור תיחיי את החיים

אל תראי את עצמך כאחד, תיראי את עצמך כחלק מגוף גדול יותר שנקרא המין האנושי. והמין האנושי הזה הוא דבר מדהים שעושה דברים גדולים ומדהימים. אולי גם לו יש התחלה וסוף אבל לדעתי אי אפשר לוותר עליו ועל הקיום שלו כי התרומה שלו נצחית. אנחנו מין שזוכה לחיות על כדור הארץ, לראות אותו ולגלות בו דברים ולהכיר בו דברים שאולי אנחנו היחידים שזוכים להם. תחשבי שאם העולם היה הצגה ואנחנו הצופים בה, אז להצגה לא הייתה שום משמעות וחשיבות אם אנחנו בתור קהל פשוט לא היינו מגיעים. וכל עוד מישהו צפה בהצגה הזו היא כבר יכולה להיגמר, אבל היא עשתה את התפקיד שלה. לכן אני חושבת שאנחנו בתור בני האדם שנותנים את המשמעות העצומה הזו לעולם, צריכים לאהוב אותו ולתת לו מעצמנו ולפתח דברים וליצור ולגלות בו. עוד נקודת מבט- בגוף שלך המון תאים. כל יום מתים ונולדים חדשים ואת בכלל לא מרגישה... לפעמים הם נראים לך חסרי תועלת אבל מצד שני בלעדיהם לא היית יכולה להתקיים.

בקיצור, כל דבר הוא חלק ממשהו גדול יותר ומורכב מדברים קטנים יותר. עוד לא יודעים מה הכי גדול ומה הכי קטן, אבל בסופו של דבר זו מערכת ענקית שכל חלק וחלק בה חשוב מאוד, גם אם בתור קהל. זו האמונה שלי.

מה זה משנה אם "תשכחי הכל"? את עדיין עוברת את זה, ואת נהנית מהרגע, ומנצלת את החיים שניתנו לך, ויש לך מזל.

כל אחד חושב שיש רק משמעות אחת לחיים וזהו, אבל לא. כל אחד נותן משמעות שונה לחיים שלו.
זה לא משהו ש"צריך", זה משהו שאת בוחרת לעבור. כמובן שלא בחרת להיוולד, אבל את בוחרת לעצמך את היעדים שלך, המטרות, החוויות, שגם אם תשכחי, עדיין עברת אותם ונהנית, ואת תזכרי אותם בזמן שאת חיה.

אין מה להתבאס מהמוות, את עוד לא יודעת איך זה מרגיש (חס וחלילה) ומה זה יעשה, אז עכשיו כשעוד יש לך זמן, תחיי.

למה את אוכלת אם בכל זאת תהיי רעבה?
ההנאה הרגעית הזו, זה מה שחשוב.
אני מאמינה שלכל אדם בעולם יש משמעות,
ויש לכל אחד מטרה בעולם,
את לא יודעת מהי המטרה, אבל יש,
אנחנו נמצאים בעולם הזה
כדי לתקן ולהפוך את העולם לטוב יותר,
כמה שניתן, לעשות מעשים טובים,
לכל אחד יש ייעוד משל עצמו,
אנחנו חיים כדי לעשות טוב,
ולמצות את המשמעות שלנו בעולם,
ואנחנו מתים ברגע שה' מחליט,
שסיימנו את התפקיד שלנו,
בעולם ומקומנו לא כאן כעת.

באמת שיש טעם לחיות וטעם לחיים, אם חיים אותם באיזון של רוחניות וחומריות, דברים כמו עבודה ולימודים וכל זה. אם מנסים לראות את הטוב שבעולם ורואים את פלאי הטבע, עוזרים לאחרים, משנים את המזל או את החיים, מתנדבים, תורמים, משפרים את החיים ועוד הרבה דברים..

את אתאיסטית בחיים לא תביני. תמשיכי לחיות ככה
זה הסיבה למה אתאיסטים חסרי חיים

שואל השאלה:
אני לא אתאטסטית!
אני צמה ביום כיפור, ומאמינה באלוהים!

נו, מה יש? באמת שיש לחיים האלה משמעות וטעם בכל המובנים.. לא עדיף להתאבד, פשוט כל המחשבות האלו על החיים יכולים לדכא ולבאס אתכם, לכן עדיף שלא לחשוב על זה יותר, לחיים באמת יש טעם, בכל מובן שהוא רוחני או חומרי, אפשר להתנדב, לעזור לקשישים, לניצולי שואה, לחולי סרטן וכל זה, לשפר את החיים, לכדור הארץ או לחיות, לבלות קצת, ליהנות ממה שיש וכל זה.. פשוט תנצלו את החיים כל עוד אפשר ותפיקו מהם את המיטב אבל גם אפשר לאזן את זה לדברים חשובים לא פחות מהנאות ועבודות וזה..

מה נסגר? נו אבל באמת שיש להם טעם, לא במובן של טעם אוכל אלא מובן של טעם לחיות, אם נחשוב על זה יותר מדי, זה יהרוס לנו את החיים ונהיה יותר מדי בדיכיאון מזה, הכי חשוב כמו שאמרתי לנצל את זה למטרות טובות, רוחניות או חומריות, להתנדב במקומות, לתרום שיער לחולי סרטן, לעזור לקשישים וזה.. לנצל את זה למעשים טובים ולהיות בני אדם עם מוסר, לדעת שאתה עשית איזה משהו בשביל מישהו או אנשים כלשהם שלהם יהיה גם טוב בחיים, לחשוב על אחרים ולא רק על עצמך. ועוד דברים..

אשרייך צדיקה שאת מאמינה באלוקים ושאת צמה..
אולי תנסי לקבל על עצמך משהו קטן שיעמוד לך כסנגור בשמיים ושיהיה לך שנה טובה ומוצלחת?

למשל מעכשו תקראי בירכות השחר בבוקר שזה ממש קצר

כי אם אנחנו פותחים פתח קטן להיות קרובים יותר להק"בה אזיי הקב"ה פותח לנו פתח של אולם של שנה טובה ומוצלחת!
אלוקים הוא אבא שלנו הוא רוצה רק להעניק לנו אבל הוא רוצה שנהיה קרובים אליו בשביל שהוא יוכל לתת לנו כי הוא הרי אבא שלנו איזה אבא לא רוצה להעניק לנו חיים טובים ומוצלחים?

אז נקבל עלינו משהו קטן..
למשל אני קיבלתי על עצמי להעיף את האייפון.. ושמעי.. ישבתי בחדר עם פטיש ורצחתי אותו ובכיתי כי באותו רגע זאת שעת רצוןן ענקיתת!
אבל לא אמרתי שאת צריכה לישבור אותו.. את יכולה להתחיל במשהו קטנטן

surprise motherfuckerr- אוי כמה שאתה מטומטם.

סליחה שנכנסתי באמצע הדיון.

אני באמת מצטערת שאת חושבת ככה,
אבל
יש מטרה לחיים.
לא תמיד היא תיזכר או תוערך אחרי המוות בקנה מידה עולמי
אבל,
כשמגיעים למטרה,
עושים שינוי. משנים משהו בעולם.
אפילו אם רוב העולם לא יכיר בזה שמישהו עבד בשביל מה שהוא קיבל לפחות אפשר למות בידיעה שהמעשים שלך משפיעים על המשך החיים.
וכמובן,
יש אפשרות לשנות בקנה מידה עולמי ולא להישכח.
רק שאם השינוי באמת גדול,
ברוב המקרים
יותר קשה להגיע אליו.

אני לא אומרת שזה בסדר שאנשים נשכחים,
אבל,
לפעמים צריך להסתפק בידיעה שעשינו משהו.
נכון. זה לא הוגן.
אבל,
תחשבי,
מי גורם לזה לקרות?

אין פואנטה לחיות.