מה היה היום הכי נורא החיים שלכם?

שסבא שלי נפטר.

כשהכלב שלי מת.

היום שעליתי לכיתה ז, הרגשתי בודדה בשבוע הראשון ; אחרי זה כבר זה הסתדר

היום שבו התלבשה עלי מדוזה ולא הסכימה לשחרר ותלשו לי את הבגד ים והייתי בלי חזייה בחוף וכולם ראו, ובנוסף לזה עשו עלי פיפי. הכאב הכי מזעזע שהיה לי בחיים, שתבינו שאז כל זה לא הזיז לי כבר העדפתי שיחתכו לי תגרון.
אחר כך הייתי בבית חולים וחטפתי אלרגיה ובמשך שבועיים צרחתי כל לילה מכאבים, ושמו לי משחה שנראת כמו נפט ואמרו לי תתמודדי. הייתי בת 12

שאבא שלי נפטר

ששברתי את רוב החלקים שלי בגו והייתי באשפוז חודש ואחרי זה גם שיקום...

קשה לי להחליט, אז אציין שניים:
יום הולדת 15, לפני שנה וחצי. לא אפרט.
יום אחד, לפני חצי שנה בערך, ששתיתי יותר מידי - הייתה לי הרעלת אלכוהול ולא הפסקתי להקיא דם.

היום שבו עובדות סוציאליות החליטו שהן צריכות לעזור לי (להרוס לי את החיים)

היום שבו אושפזתי על הפרעות אכילה.

היו לי כמה ועד כה מה שאני זוכרת זה היום שהקאתי בכיתה._.

היוםשבו גיליתי שאני חולת צליאק. זה אומר שאסור לי לאכול בצקים ואת כל מה שאני אוהבת, מותר רק עם קמח מגעיל אחר אבל הכל מגעיל.

אתמול בערב, בגלל אנשים מגעילים בסטיפס.
עדיין מנסה לשכוח.

כשגיליתי שהיא בגדה בי

שדי הזנחו אותי בילדותי שהייתיי תנוקת וקיבלתי כיוויה קשה בזרועה, זה היה על אש שעתיים, וזה כאב רצח, זה אחד מהם יש עוד

ב26.4, שהייתי צריכה להפסיק להתאמן, וב16.8, שאמרו לי שאני לא אוכל להתאמן עוד 3 חודשים וכנראה לא אוכל לחזור למה שהכי אהבתי יותר.

כשהבנתי שאין דבר כזה חברות.

מכיתה א' עד כיתה ו' וקצת עכשיו היו לי רק ימים גרועים... עברתי בריונות, הציקו לי מלא, הרביצו, קיללו, צחקו והפיצו עלי שמועות... כל יום היה היום הכי גרוע

היום שאבא שלי לימד אותי לרכב על אופניים (לצערי היו כמה ימים כאלה) היה לי אבא מכה... וכל פעם שלא רציתי לעלות על האופניים חטפתי סטירה... זה היה או להתרסק על האופניים או לחטוף מכות מאבא שלי... זה עשה לי טראומה מאופניים לכל החיים

יום הולדת 13, כמובן... כשרבתי עם חברה הכי טובה שלי והיא הייתה החברה היחידה שלי... היה מאוחר מדי לא להזמין אותה ליומולדת כי כבר היינו שם, היא אמללה את חיי כל המסיבה וגם חוץ ממנה כולם היו מבוגרים שם (חברים של אבא שלי שזו רק עוד סיבה לשתות בשבילם) ואחד מהם היה שיכור והתחיל להרים אותי (כמו שעושים בימי הולדת רק בלי הכיסא) וזה כאב לי והוא לא הפסיק עד ה- 13... אה וברור, גם אחד לשנה הבאה -_- צעקתי עליו ואמרו לי שאני צועקת וכועסת ואני הורסת את המסיבה של עצמי... מאז אני מאמינה ש- 13 זה מספר נאחס

היום שבו הילד שאני הכי אוהבת בעולם אמר שהוא לא אוהב אותי... חושבת שזה היה הקש ששבר את גב הגמל והתחלתי להיות אובדנית ודכאונית וזה היה עוד כמה ימים גרועים, בדרך כלשהי לא ברורה יצאתי מזה בסוף... אבל אני על הקצה

שאחותי נפטרה

שאמא שלי נפטרה: (

יום אחרי שסבא שלי נפטר, ההלוויה, לא הפסקתי לבכות כל היום פשוט לשנייה אפילו... אני זוכרת הכל מהיום הזה

היום שבו התאהבתי לראשונה.

היום שנולדתי ומשם זה רק ממשיך להתדרדר._.

היום ש*רמזתי* על נטיות אובדניות באינטרנט והגיעה משטרה לבית שלי.
מאז אני מסוממת מכדורים -___-

היו כמה:
היום בו קיבלתי את הסכרת.
היום שבו סבא שלי ז"ל נפטר.
(עוד משהו שאולי יראה לכם פשוט לעומת השאר אבל לי זה כאב),
שהחתול שלי (פושוק) ברח מהבית, נדרס טיפלנו בו חודש והוא נפטר לבסוף: (

כשגיליתי שאני גיי... אני מאוד נמשך לבנים אבל אני רוצה בחורה ולהקים משפחה
אני רוצה להיות סטרייט כמו כולם ולא להיות שונה...

הייתה לי חברה. חברה הכי טובה. וחברה הכי טובה זה כינוי ממש לא מתאים למה שהיא הייתה בשבילי.
היא הייתה אחותי, כל הלב שלי. התחברנו בתחילת כיתה ז' ומאז לא זזנו מילמטר אחת מהשנייה. עשינו הכל ביחד, אפילו הלכנו באותו קצב של הרגליים.
יום אחד אחרי שלוש וחצי שנים היא החליטה שזהו.
היא לא אמרה לי סיבה, פשוט השאירה אותי לבד והחליפה אותי בחבר החדש שלה (שאז הם היו ביחד רק חמישה חודשים).
זה שיעור לחיים אבל זה כואב בטירוף. מרוב שכל כך הרבה שבועות בכיתי, באמת הרגשתי פיזית את הלב שלי כואב.
בחיים לא הייתי עצובה ככה.

השנה של אמצע כיתה ז' כל כך בא לי לחזור בזמן ולשנות כל מה שקרה!

יש לי 2
היום שאמא שלי נסתה להתאבד
היום שהחבר הכי טוב שלי ניסה להתאבד
אלו הימים הכי גרןעים בחיי

שאמא שלי נפטרה

לא משנה מה קרה לי תמיד ניסיתי שלא לקחת קשה בגלל זה אני לא יכול להגיד איזה יום הכי גרוכ היה לי

היום שנקעתי את הרגל ולא יכולתי לצאת לטיול שנתי בגלל זה (ממש חיכיתי לטיול הזה חח)

היום בבוקר לכמה דקות נסתמה לי הקיבה וגם שסבא שלי מת

שעברתי לחטיבה אחרת במרץ. וכולם התחלו לרכל עלי שאני פרחה (מכירים אתי בגלל שבאתי מחטיבה של פרחות וערסים שכולם מכירים בעיר שלי, למרות שזה לא נכון) ו הגיע למצב שהדרדרתי בלימודים, חתכתי, ואני לבד בבית ספר ממש לבד ולאפחד לא מזיז..