23 תשובות
וואי צודקת! יש פה כל כך הרבה סיפורים מה זה עצובים! אני בשוק מהתנהגות של ההורים האלה
נמאס לי כבר לביות שפוטה
וואי צודקת! כל כך נמאס לי מאמא שלי, ומאבא, אמן אמן משפחה אחרת רק םא יכלותי ללכת למשטרה לבקש אימוץ אצל משפחה אחרת, אבל לא ירשו כנראה כי יגידו שזה לא כזה חמור אבל עדיין: (
לפעמים אני מרגישה שלאמא שלי לא אכפת ממני, אמא שלי ואבא שלי גרושים, התגרשו כשהייתי בת 3 ואבא שלי שתה בכמויות וזו הסיבה להתגרשות. אני מאוד אוהבת את אבא שלי, אפילו יותר מאמא שלי!
למרות שאמא שלי קונה לי ה ר ב ה יותר מאבא שלי. לפני כמה חודשים הלכתי לישון אצל אבא שלי בפעם הראשונה. בואו נגיד שהיה לי ממש משעמם. עד שפתאום התחלתי לדבר עם אבא שלי על אחיות שלי, על חבר של אמא שלי, על העיניינים המשפחתיים. וכול..
ואבא שלי סיפר לי מלא דברים שלא ידעתי על אמא שלי. ואני ואבא שלי בכינו מלא. ואז פשוט הבנתי שסיפרנו אחד לשני מלא דברים ששנינו לא ידענו. ופשוט היה לי נורא כיף לפרוק כול כך מלא דברים שאני בחיים לא יכולה לפרוק עם אמא שלי. כי היא כול הזמן עסוקה בחבר שלה והיא לא מבינה שהגיע הזמן שהיא לא תתעסק בדבריים אינטמיים עם חבר שלה.. אלא סוףכולסוף תיהיה עסורה בבנות שלה ולהנות איתן!
פשוט היה לי כול כך כיף עם אבא שלי שפשוט הבנתי שאמא שלי שיקרה לי כול כך הרבה לגבי אבא שלי ושהיא לא סיפרה לי מלא דברים שהיא עשתה לאבא שלי.. פשוט נורא.
למרות שאמא שלי קונה לי ה ר ב ה יותר מאבא שלי. לפני כמה חודשים הלכתי לישון אצל אבא שלי בפעם הראשונה. בואו נגיד שהיה לי ממש משעמם. עד שפתאום התחלתי לדבר עם אבא שלי על אחיות שלי, על חבר של אמא שלי, על העיניינים המשפחתיים. וכול..
ואבא שלי סיפר לי מלא דברים שלא ידעתי על אמא שלי. ואני ואבא שלי בכינו מלא. ואז פשוט הבנתי שסיפרנו אחד לשני מלא דברים ששנינו לא ידענו. ופשוט היה לי נורא כיף לפרוק כול כך מלא דברים שאני בחיים לא יכולה לפרוק עם אמא שלי. כי היא כול הזמן עסוקה בחבר שלה והיא לא מבינה שהגיע הזמן שהיא לא תתעסק בדבריים אינטמיים עם חבר שלה.. אלא סוףכולסוף תיהיה עסורה בבנות שלה ולהנות איתן!
פשוט היה לי כול כך כיף עם אבא שלי שפשוט הבנתי שאמא שלי שיקרה לי כול כך הרבה לגבי אבא שלי ושהיא לא סיפרה לי מלא דברים שהיא עשתה לאבא שלי.. פשוט נורא.
אני בת 15. מגיל 7 בערך ההורים שלי מכים אותי <_>
אנונימית
אמ ההורים שלי התגרשו לפני שנה וחצי
השנה בערך הכי גרועה שהייתה לי
זאת הייתה התגרשות ממש קשה
היה קשה פתאום לא לגור עם אימא שלי
עם כל מה שהיא עשתה וכל הרע שהיא עשתה
עדיין היה געגוע קטן
זה ממש הוריד לי את הביטחון ובדיוק עליתי לכיתה ז'
אז היה קשה להתחבר עם ילדים.. הייתי לבד.. אף אחד לא התייחס אליי..
שונאת כל כך את השנה הזאת
שונאת את הריבים עם אבא שלי לפעמים
לפעמים בא לי פשוט משפחה נורמלית
לא בא לי הורים גרושים
באלי אימא אחרת
ובאלי שאבא שלי פחות יהיה עצבני
אבל אי אפשר להחליף משפחה:/
הייתי רוצה לשנות כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשנות
שונאת ילדים שאומרים שהם שונאים את אימא שלהם על איזה דבר קטן
שהם לא יודעים מה קרה לילדים אחרים
שכן המצב שלי איתה היה ממש גרוע אבל אני דיי בטוחה שיש מצבים יותר גרועים.. הרבה יותר גרועים
אז תעריכו את מה שיש לכם
השנה בערך הכי גרועה שהייתה לי
זאת הייתה התגרשות ממש קשה
היה קשה פתאום לא לגור עם אימא שלי
עם כל מה שהיא עשתה וכל הרע שהיא עשתה
עדיין היה געגוע קטן
זה ממש הוריד לי את הביטחון ובדיוק עליתי לכיתה ז'
אז היה קשה להתחבר עם ילדים.. הייתי לבד.. אף אחד לא התייחס אליי..
שונאת כל כך את השנה הזאת
שונאת את הריבים עם אבא שלי לפעמים
לפעמים בא לי פשוט משפחה נורמלית
לא בא לי הורים גרושים
באלי אימא אחרת
ובאלי שאבא שלי פחות יהיה עצבני
אבל אי אפשר להחליף משפחה:/
הייתי רוצה לשנות כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשנות
שונאת ילדים שאומרים שהם שונאים את אימא שלהם על איזה דבר קטן
שהם לא יודעים מה קרה לילדים אחרים
שכן המצב שלי איתה היה ממש גרוע אבל אני דיי בטוחה שיש מצבים יותר גרועים.. הרבה יותר גרועים
אז תעריכו את מה שיש לכם
אנונימית
שונאת את ההורים שלי.
אנונימית
ההורים שלי משוגעים, הלוואי שהיה אפשר להחליף הורים ולהכיר חדשים - כמו חברים. האחים שלי לא יותר טובים, יורדים עלי בכל פינה מתי שמתחשק להם, אין טוב לב ונחמדות במשפחה הזאת רק ריכילויות וצביעות.
אמא שלי מעליבה אותי על משקל והמראה שלי, כאילו לא מספיק אני מסתלכת במראה ובוכה. לאבא שלי לא אכפת ממני והוא דווקא מעודד את אמא שלי. רציתי לברוח ובאו שוטרים הביתה (הם לא אלה שהזמינו וזה סיפור ארוך) ודיברו איתי והתחילתי לבכות וההורים שלי מאז מתייחסים אלי רע יותר. יש לי חברה אחת טובה והיא גרה רחוק.
אני בהפסקות לבד או עם הפלאפון שלי אבל הוא ממש גרוע, אין אינטרנט, אין אפליקציות והסוללה נגמרת מהר אז אני מתחילה לבהות בקירות. מספיק שכל יום הוא יום רע בשבילי, אני צריכה להתמודד עם המשפחה. אין לי תחביבים, אין לי חוגים, אני לא מתנדבת כי אין לי איך. קיצר אין לי שום טעם בחיים וגם ככה אסיים את חיי כמסכנה. זהו
אמא שלי מעליבה אותי על משקל והמראה שלי, כאילו לא מספיק אני מסתלכת במראה ובוכה. לאבא שלי לא אכפת ממני והוא דווקא מעודד את אמא שלי. רציתי לברוח ובאו שוטרים הביתה (הם לא אלה שהזמינו וזה סיפור ארוך) ודיברו איתי והתחילתי לבכות וההורים שלי מאז מתייחסים אלי רע יותר. יש לי חברה אחת טובה והיא גרה רחוק.
אני בהפסקות לבד או עם הפלאפון שלי אבל הוא ממש גרוע, אין אינטרנט, אין אפליקציות והסוללה נגמרת מהר אז אני מתחילה לבהות בקירות. מספיק שכל יום הוא יום רע בשבילי, אני צריכה להתמודד עם המשפחה. אין לי תחביבים, אין לי חוגים, אני לא מתנדבת כי אין לי איך. קיצר אין לי שום טעם בחיים וגם ככה אסיים את חיי כמסכנה. זהו
~~~
אוקיי זה לא משהו מעיק שאני בוכה עליו אבל זה עדיין מעצבן קצת ואני מרגישה אשמה לספר אזה לאנשים. בת דודה שלי בת 13 והיא היפר אקויבית ויש לה חוסר אינטילגנציה חברתית וטאקט. כל פעם שהיא מגיעה אלינו היא שואלת מלא שאלות ולא מכבדת מרחב אישי וכל הזמן נוגעת כי היא חושבת שזה בסדר, עכשיו לי יש בעיה שאני חייבת את הספייס שלי ומאוד אוהבת להיות לבד ושונאת שנוגעים בי זה מרגיש חדירה לפרטיות שלי אז כל פעם שהיא באה אני מנסה להמנע מלהיות איתה כי היא גם שואלת מיליון שאלות לא לשובות.. ואמא שלי כועסת עלי שאני ככה ולא מבינה שבאמת קשה לי עם זה ובעוונה לא מודיעה לי כשהיא בטה ושמה אותה לישון איתי ומרחמץ עליה ואני יודעת שזה נשמע מגעיל אבל באמת קשה לי להיות איתה
אנונימית
החיים שלי לא ממש רעים אבל מה שמעצבן אותי הוא שיש לי מידה 36 במכנסיים והמשקל של והגובה תקינים והכול אבל אמא שלי בכל זאת מעירה לי על זה עץכול יום ואומרת שיש לי תחת ענק ושהיא היתה במידה 36 לפני שנתיים והכול (אני עוד מעט אשיג אותה בגובה) וכול הזמן אומרת שאת תשמיני אם תוכלי בערב והכול וכול פעם שאני רוצה תוספת היא מסתכלת עלי המבט כזה ואומרת שעוד מעט אני אהיה שמנה. וגם היא כול הזמן קוראת לי פרה והאחים שלי גם צוחקים עלי וקוראים לי ככה.
והיו גם כמה פעמים שקצת שהתעצבנתי ורבתי איתה והיא נתנה לי כמה סתירות חזקות והזהירה אותי שהיא תוציא אותי מהבית. אבל למען האמת אני לא כול כך חושבת שרע לי כי המצב שלי דיי טוב יחסית למשפחות אחרות.
פשוט רציתי לפרוק.
והיו גם כמה פעמים שקצת שהתעצבנתי ורבתי איתה והיא נתנה לי כמה סתירות חזקות והזהירה אותי שהיא תוציא אותי מהבית. אבל למען האמת אני לא כול כך חושבת שרע לי כי המצב שלי דיי טוב יחסית למשפחות אחרות.
פשוט רציתי לפרוק.
אנונימית
הכוונה לתוציא מהבית היא שללילה הזה.
פשוט פעם אחת ראתי ג'וק על הקיר מולי וזה היה יום ארוך אז נבהלתי ולא הסכמתי ללכת לישון אז ההורים שלי התעצבנו עלי ואבאב שלי נתן לי מכה חזקה בגב ודפקתי צרחה של החיים ואז אמא שלי תפסה אותי ונתנה לי סתירות ומשכה לי בשער...
אבל עכשיו היא כבר לא הרביצה לי מלא זמן...
פשוט פעם אחת ראתי ג'וק על הקיר מולי וזה היה יום ארוך אז נבהלתי ולא הסכמתי ללכת לישון אז ההורים שלי התעצבנו עלי ואבאב שלי נתן לי מכה חזקה בגב ודפקתי צרחה של החיים ואז אמא שלי תפסה אותי ונתנה לי סתירות ומשכה לי בשער...
אבל עכשיו היא כבר לא הרביצה לי מלא זמן...
אנונימית
וואי זה ממש עצוב אני מצטערת בשבילכם זה נתן לי רעיון לקחת ילד לאומנה ולאמץ שאהיה בגיל המתאים ולתת להם מה שההורים שלהם לא נתנו!
החיים שלי סבבה לגמריי כשאני מסתכלת על זה ככה עכשיו שקראתי את הסיפורים שכמה לפניי כתבו הבנתי את זה..
ההורים שלי ממש לא מכים אותי חוץ מאוליי סתירה קטנה ולא ממש כואבת כשאני מתחצפת אבל כבר מלא זמן לא אני גם לא כל כך פריירית
ואמא שלי היא זו שמנסה להכניס לי למוח שאני יפה אני חושבת שלא..
אבל אני ואמא שלי כמו חתול ועכבר כשאמא שלי התחילה לצאת עם מישהו היא התחילה ממש להתנהג אליי מגעיל למרות שזה נגמר מהר יש רגעים שאני ממש שונאת אותה אבל בשורה התחתונה ההורים שלי ממש יקרים לי הם גרושים וזה ממש קשה לפעמים אבל בסהכ לעומת סיפורים אחרים פה שהזדעזתי לשמוע אני דיי בסדר עם ההורים שלי גם אם יש מלא ריבים ואין 24 שעות בלי איזה ריב עם אמא לומדים להסתדר כנראה חחח
ההורים שלי ממש לא מכים אותי חוץ מאוליי סתירה קטנה ולא ממש כואבת כשאני מתחצפת אבל כבר מלא זמן לא אני גם לא כל כך פריירית
ואמא שלי היא זו שמנסה להכניס לי למוח שאני יפה אני חושבת שלא..
אבל אני ואמא שלי כמו חתול ועכבר כשאמא שלי התחילה לצאת עם מישהו היא התחילה ממש להתנהג אליי מגעיל למרות שזה נגמר מהר יש רגעים שאני ממש שונאת אותה אבל בשורה התחתונה ההורים שלי ממש יקרים לי הם גרושים וזה ממש קשה לפעמים אבל בסהכ לעומת סיפורים אחרים פה שהזדעזתי לשמוע אני דיי בסדר עם ההורים שלי גם אם יש מלא ריבים ואין 24 שעות בלי איזה ריב עם אמא לומדים להסתדר כנראה חחח
אממ הבעיה היא לא בהורים אלא במשפחה עצמה ואז ההורים גם משתתפים
כן שמתי לב כבר מזמן שלא אוהבים אותי ורק את האחים שלי כן למה? כי הם מצליחים, כי הם חכמים, כי יש להם מיליון חברים והם נחמדים
אני לא טובה בלימודים אני מצליחה רק בספורט וההורים שלי לא יודעים להעריך את זה אני לא חכמה אני נחמדה אבל זה רק כי אני משחקת אותה
לאנשים שאני אוהבת באמת אני נחמדה אני תמיד מאמי למשפחה שלי אני קרה כמו קרח למה? כי יחס גורר יחס מה לעשות הם לא מבינים מה זה אומר קושי בלימודים הם לא מבינים את התסכול המפגר הזה שאתה חושב לעצמך שוואלה אתה מפגר ורק בגלל זה החיים שלך לא היו טובים אבל מה עוד זו בחירה שלך אני לא אשמה שנולדתי עם לקויות למידה מסויימות אני לא יכולה לזכור דברים בשנייה אפילו אירועיים שקרו לי לפני שנה אני בקושי זוכרת. ספורט זה היה משהו אחר כי סוף סוף הרגשתי שאני טובה במשו ואני כן יכולה להוכיח את עצמי אבל לא מאמינים בזה במשפחה שלי הם רוצים רק הצלחה מתמטיקה וכסף שלושת הדברים שלא בטוח שייהו לי בעתיד...
זה לא שאני לא מאמינה בעצמי זה שאני יודעת את הגבולות שלי... והקטע הוא שבספורט בגלל שאהבתי את זה התחלתי לקרוע את עצמי ולעבוד קשה לפעם אחת כן יש לי גוף אבל אין לי חוכמה לימודית וזה מה שצריך לעתיד המפגר הזה במקום שאני יתעסק במה שאני אוהבת המדינה אומרת לי תלמדי ככה וככה או שתנשרי מהתיכון תהיי עם ילדים שאין להם עתיד תהיי לבד את יודעת למה כי לא הצלחת זה למה המשפחה שלי תיהיה לצידי בכמה רגעים אבל ברגעים האלו לא כי מה לעשות אף אחד לא יכול להבין את זה לא כולם נולדו ככה לא כולם חשבו ככה
אני לא יכולה להעסוק במה שאני אוהבת למה? כי אני טיפשה. ואין מקום לטיפשים בארץ הזאת חוץ מתוכניות טלויזיה עלובות
המקצועות הכי חשובים אני שוב ושוב נתקעת בהם ולא מצליחה להעלות מהמצב הזה ואין מי שיעזור לי היה לי מורה ממש טוב ואהבתי אותו הוא היה בן 80 כן הוא רעד וכן הוא גדול ממני בהמון שנים אבל יש לו ניסיון חיים והוא היחיד שהצליח ללמד אותי כמו שצריך אבל הוא הפך כבר ל ז"ל אז אין לי ממש אפשרות אני יודעת שאם אני ירצה אני אצליח אבל זה קשה פתאום מהרגע הזה שאת לא למדת כלום במהלך השנים שלך ואת רק ציירת בשיעורים ועכשיו את זאת שצריכה להתעסק באיך לבנות תעתיד שלך להגיע מהמקום של אפס למצויינות זה בין הדברים הכי קשים אבל ההורים שלי לא יודעים שזה קשה לי וזה עצוב.
מצטערת על החפירה באמת הייתי צריכה לספר למישהו אחרי כל הזמן הזה של הלחץ
כן שמתי לב כבר מזמן שלא אוהבים אותי ורק את האחים שלי כן למה? כי הם מצליחים, כי הם חכמים, כי יש להם מיליון חברים והם נחמדים
אני לא טובה בלימודים אני מצליחה רק בספורט וההורים שלי לא יודעים להעריך את זה אני לא חכמה אני נחמדה אבל זה רק כי אני משחקת אותה
לאנשים שאני אוהבת באמת אני נחמדה אני תמיד מאמי למשפחה שלי אני קרה כמו קרח למה? כי יחס גורר יחס מה לעשות הם לא מבינים מה זה אומר קושי בלימודים הם לא מבינים את התסכול המפגר הזה שאתה חושב לעצמך שוואלה אתה מפגר ורק בגלל זה החיים שלך לא היו טובים אבל מה עוד זו בחירה שלך אני לא אשמה שנולדתי עם לקויות למידה מסויימות אני לא יכולה לזכור דברים בשנייה אפילו אירועיים שקרו לי לפני שנה אני בקושי זוכרת. ספורט זה היה משהו אחר כי סוף סוף הרגשתי שאני טובה במשו ואני כן יכולה להוכיח את עצמי אבל לא מאמינים בזה במשפחה שלי הם רוצים רק הצלחה מתמטיקה וכסף שלושת הדברים שלא בטוח שייהו לי בעתיד...
זה לא שאני לא מאמינה בעצמי זה שאני יודעת את הגבולות שלי... והקטע הוא שבספורט בגלל שאהבתי את זה התחלתי לקרוע את עצמי ולעבוד קשה לפעם אחת כן יש לי גוף אבל אין לי חוכמה לימודית וזה מה שצריך לעתיד המפגר הזה במקום שאני יתעסק במה שאני אוהבת המדינה אומרת לי תלמדי ככה וככה או שתנשרי מהתיכון תהיי עם ילדים שאין להם עתיד תהיי לבד את יודעת למה כי לא הצלחת זה למה המשפחה שלי תיהיה לצידי בכמה רגעים אבל ברגעים האלו לא כי מה לעשות אף אחד לא יכול להבין את זה לא כולם נולדו ככה לא כולם חשבו ככה
אני לא יכולה להעסוק במה שאני אוהבת למה? כי אני טיפשה. ואין מקום לטיפשים בארץ הזאת חוץ מתוכניות טלויזיה עלובות
המקצועות הכי חשובים אני שוב ושוב נתקעת בהם ולא מצליחה להעלות מהמצב הזה ואין מי שיעזור לי היה לי מורה ממש טוב ואהבתי אותו הוא היה בן 80 כן הוא רעד וכן הוא גדול ממני בהמון שנים אבל יש לו ניסיון חיים והוא היחיד שהצליח ללמד אותי כמו שצריך אבל הוא הפך כבר ל ז"ל אז אין לי ממש אפשרות אני יודעת שאם אני ירצה אני אצליח אבל זה קשה פתאום מהרגע הזה שאת לא למדת כלום במהלך השנים שלך ואת רק ציירת בשיעורים ועכשיו את זאת שצריכה להתעסק באיך לבנות תעתיד שלך להגיע מהמקום של אפס למצויינות זה בין הדברים הכי קשים אבל ההורים שלי לא יודעים שזה קשה לי וזה עצוב.
מצטערת על החפירה באמת הייתי צריכה לספר למישהו אחרי כל הזמן הזה של הלחץ
אנונימית
וואלה לא מאמינה שאני אשכרה משתתפת בזה.. אבל אני אזרום כי באמת נמאס ליי
ההורים שלי כאלה הזוים! נמאס לי מהם לפעמיים..
האבא אחד שלא מוצא את עצמו כל הזמן.. כל פעם שאבא שלי שומע ממישהו שמספר על הורים שנפרדו.. הוא מתחיל להגיד"בסופו של דבר רק הילדים סובלים בגלל זה..."
ופעם הוא אמר "שווה להישאר רק בשביל הילדים תאמין לי..." יענו מה הבעיות שלך?! אתה רוצה להיפרד? תיפרדד... לא אכפת לי כברר, כל פעם לשמוע אותך צועק וצועק ועצבניי! נמאס לי לשמוע ריבים שלכם כברר אתה כל הזמן עצבניי! רק עם אמא תעשה משהו אתה מתחיל לכעוס עליה... לכו ליעוץ זוגי! למה אנחנו צריכים לשמוע אותכם כועסים כל הזמן?! באמת שלא אכפת לי אם תיפרדו... זה לא מזיז לי בחיי! זה רק יתן שקט.
ורק ככה כנראה תדעו איך לחיות. בניפרד!
אתם גם הורים גרועים! לא יודעים כלום... האבא עובד פעם ב... האמא גם עובדת אבל אחרי העבודה שחוזרת גג עד 1 בצהרים.. לוקחת תמחשב ומתחילה לשקוע בסרטים והסדרות שלה.. נוו חאלס להעמיד פנים שאתם אוהבים להישאר במשפחה..! אתם סתם סוג הורים שהיו צריכים ללכת ללמוד איך להיות הורים! אתם פשוט מעצבנים!
כל פעם אבא חוזר עם פרצוף תשע באב... ועוד אחכ מצפה למה אנחנו "לא נותנים לו חיבוק ונשיקה" ובינינו?! מי כבר נותן חיבוק ונשיקה להורים מתי שהם חוזרים מהעבודה?! בחיי שזה רק במשפחות בודדות... לדעתי? אנחנו לא משפחה בכלל. כל אחד שקוע בחרא שלו ולא אכפת לו מהשני... אין קשר, אין דיבור... רק דברים "בסיסיים" שמדברים.. בחיים אני לא אבוא להורים שלי ואספר להם מה עובר עלי... כי פשוט אין להם את זה! והלוואי והייתי יכולה שיהיה לי את אהבה הזאת שהייתי רוצה. אני לא אוהבת שהם בחבקים אותי בכלל.. להגיד תאמת? אני די נגעלת מהם..
# אין במשפחה אלימות או משהו שלא תחשבו..
בכל מקרה הנה. אמרתי את זה. איך חיי המשפחה שלי? אחלה נכון? חח
ההורים שלי כאלה הזוים! נמאס לי מהם לפעמיים..
האבא אחד שלא מוצא את עצמו כל הזמן.. כל פעם שאבא שלי שומע ממישהו שמספר על הורים שנפרדו.. הוא מתחיל להגיד"בסופו של דבר רק הילדים סובלים בגלל זה..."
ופעם הוא אמר "שווה להישאר רק בשביל הילדים תאמין לי..." יענו מה הבעיות שלך?! אתה רוצה להיפרד? תיפרדד... לא אכפת לי כברר, כל פעם לשמוע אותך צועק וצועק ועצבניי! נמאס לי לשמוע ריבים שלכם כברר אתה כל הזמן עצבניי! רק עם אמא תעשה משהו אתה מתחיל לכעוס עליה... לכו ליעוץ זוגי! למה אנחנו צריכים לשמוע אותכם כועסים כל הזמן?! באמת שלא אכפת לי אם תיפרדו... זה לא מזיז לי בחיי! זה רק יתן שקט.
ורק ככה כנראה תדעו איך לחיות. בניפרד!
אתם גם הורים גרועים! לא יודעים כלום... האבא עובד פעם ב... האמא גם עובדת אבל אחרי העבודה שחוזרת גג עד 1 בצהרים.. לוקחת תמחשב ומתחילה לשקוע בסרטים והסדרות שלה.. נוו חאלס להעמיד פנים שאתם אוהבים להישאר במשפחה..! אתם סתם סוג הורים שהיו צריכים ללכת ללמוד איך להיות הורים! אתם פשוט מעצבנים!
כל פעם אבא חוזר עם פרצוף תשע באב... ועוד אחכ מצפה למה אנחנו "לא נותנים לו חיבוק ונשיקה" ובינינו?! מי כבר נותן חיבוק ונשיקה להורים מתי שהם חוזרים מהעבודה?! בחיי שזה רק במשפחות בודדות... לדעתי? אנחנו לא משפחה בכלל. כל אחד שקוע בחרא שלו ולא אכפת לו מהשני... אין קשר, אין דיבור... רק דברים "בסיסיים" שמדברים.. בחיים אני לא אבוא להורים שלי ואספר להם מה עובר עלי... כי פשוט אין להם את זה! והלוואי והייתי יכולה שיהיה לי את אהבה הזאת שהייתי רוצה. אני לא אוהבת שהם בחבקים אותי בכלל.. להגיד תאמת? אני די נגעלת מהם..
# אין במשפחה אלימות או משהו שלא תחשבו..
בכל מקרה הנה. אמרתי את זה. איך חיי המשפחה שלי? אחלה נכון? חח
אנונימית
אני גרה רק עם אמא שלי
וקשה לנו
היא ניסתה להתאבד
וכמעט נשארתי לבד
אני מרגישה שלא אכפת לה ממני, היא ניסתה לעזוב אותי ואפילו לא חשבה עלי
אבא שלי לא רוצה להיות בקשר איתי בגלל שאמא שלי לא רוצה אותו כי הוא שתיין ומכה
אין לי חברים
אני נמצאת במצוקה נפשית קשה ואין לי עם מי לשתף את זה
אני לא יודעת אם זה כזה נורא מה שאני עוברת אבל הייתי חייבת לפרוק
וקשה לנו
היא ניסתה להתאבד
וכמעט נשארתי לבד
אני מרגישה שלא אכפת לה ממני, היא ניסתה לעזוב אותי ואפילו לא חשבה עלי
אבא שלי לא רוצה להיות בקשר איתי בגלל שאמא שלי לא רוצה אותו כי הוא שתיין ומכה
אין לי חברים
אני נמצאת במצוקה נפשית קשה ואין לי עם מי לשתף את זה
אני לא יודעת אם זה כזה נורא מה שאני עוברת אבל הייתי חייבת לפרוק
אנונימית
מה שאת עוברת בהחלט לא בסדר. את מוזמנת לפרוק אצלי הכול אבל אני לא ממש יודעת איך לעזור לך.
יעזור לדעת את הגיל שלך ואם את קטינה יש כול מיני עמותות שיעזרו
יעזור לדעת את הגיל שלך ואם את קטינה יש כול מיני עמותות שיעזרו
וואו מה קורה אתר הזה הוא נהיה מפחיד ברמות אחרות כל שאלה שניה פה מלחיצה מוות ההוא בגד ההיא הרביצה וצילמה ההוא מקלל אותי וזה עכשעו אמאלה אני פורשת
אנשים שואלים פה פשוט שאלות רציניות.
זה הכול, ולא שום דבר מפחיד
זה הכול, ולא שום דבר מפחיד
לא אפכת לי שאני לא מאנונימית אפילו אני סתם יזרום אןליי יהיו פה בנות או בנים שיזדהו איתי וזה יקל עליהם...
אני בת 14 וחצי כמעט, אבא שלי וויתר עלי בגיל 8, הסיבה היחדית שאמא שלי הולידה אותי בגיל 16 ונכנסה להריון כבר ב15! היא כדי שאבא שלי יפסיק להשתמש בקוקואין, אחרי שאחותי נולדה שנתיים אחריי הוא התחיל להרביץ אפילו כשהיא הייתה עם אחותי בהריון, אני זוכרת שמספר פעמים הוא הרביץ גםלי, פעם אחת שאני זוכרת ממש בדיוק כשהייתי בת שלוש או ארבע הוא נתן לי אגרוף כי הוא סתם היה עצבני לעין, הלכתי חודש עם פנס ענקי מסביב לעין ואמא שלי לא עשתה כלום כי פחדה שהוא יעזוב אותה, אמא שלי נהייתה נרקומנית בגיל 20 ככה, לסמים קשים ותמיד ברחה מהבית והיה פעמים שהיא הכתה אותי ואת אחותי, במיוחד אותי, רק עכשיו היא נגמלה אבל היא ממש מתאכזרת אליי מכה מקללת מגבילה ומשפילה אותי, אחותי כל הזמן קוראת לי זונה ושאף אחד לא אוהב אותי ומלשינה על כל דבר שהיא מגלה, אני שותה, מעשנת, וגם מעשנת נייס גאי וקצת חום וירוק אבל בעיקר נייס מתחילת הלימודים ככה ומבריזה כל הזמן, מאז שאני בת 11 מטרידים אותי ברחוב ועכשיו אני בת 14 וחצי כמעט וזה מגיע למצב שאנשים לא עוזביןבאמת, י לפעמים עוקבים אחריי כי אני נראית בת 16-19 ככה, וממש מפותחת, אני בולימית ויש לי הפרעות אכילה ודיכאון קשה כבר שנה אם לא יותר, פגעתי ואני פוגעת בעצמי ומחכה למוות שיבוא מהר, היו לי נסיונות התאבדות בעבר וברחתי מהבית פעמיים שנה שעברה פעם ראשונה למישהי שעזרה לי פה ליומיים ופעם שנייה כל היום הסתובבתי ברחוב ועברתי כמעט 4 עירים ביןם שלם מעשר בבוקר עד עשר בלילה שהמשטרה מתאה אותי ויש לי עובדת סוציאלית לנערות בסיכון, לפני פחות משבוע שוב עישנתי נייס ובאותו יום לא הייתי בבית משבע בבוקר עד אחת עשרה בלילה וחבר שלי גילה שעישנתי ולא דיבר איתי יום של כמעט עד שדיברנו והוא סלח לי אבל הוא לא סומך עלי ואין לו אמון בי, כשאני הולכת ברחוב כמעט אונסים אותי וכבר קרה מקרה שכמעט אנסו אותי באמת, ויש עוד מלא שאני לא אכתוב כבר אבל היה טוב לפרוק חח..
אני בת 14 וחצי כמעט, אבא שלי וויתר עלי בגיל 8, הסיבה היחדית שאמא שלי הולידה אותי בגיל 16 ונכנסה להריון כבר ב15! היא כדי שאבא שלי יפסיק להשתמש בקוקואין, אחרי שאחותי נולדה שנתיים אחריי הוא התחיל להרביץ אפילו כשהיא הייתה עם אחותי בהריון, אני זוכרת שמספר פעמים הוא הרביץ גםלי, פעם אחת שאני זוכרת ממש בדיוק כשהייתי בת שלוש או ארבע הוא נתן לי אגרוף כי הוא סתם היה עצבני לעין, הלכתי חודש עם פנס ענקי מסביב לעין ואמא שלי לא עשתה כלום כי פחדה שהוא יעזוב אותה, אמא שלי נהייתה נרקומנית בגיל 20 ככה, לסמים קשים ותמיד ברחה מהבית והיה פעמים שהיא הכתה אותי ואת אחותי, במיוחד אותי, רק עכשיו היא נגמלה אבל היא ממש מתאכזרת אליי מכה מקללת מגבילה ומשפילה אותי, אחותי כל הזמן קוראת לי זונה ושאף אחד לא אוהב אותי ומלשינה על כל דבר שהיא מגלה, אני שותה, מעשנת, וגם מעשנת נייס גאי וקצת חום וירוק אבל בעיקר נייס מתחילת הלימודים ככה ומבריזה כל הזמן, מאז שאני בת 11 מטרידים אותי ברחוב ועכשיו אני בת 14 וחצי כמעט וזה מגיע למצב שאנשים לא עוזביןבאמת, י לפעמים עוקבים אחריי כי אני נראית בת 16-19 ככה, וממש מפותחת, אני בולימית ויש לי הפרעות אכילה ודיכאון קשה כבר שנה אם לא יותר, פגעתי ואני פוגעת בעצמי ומחכה למוות שיבוא מהר, היו לי נסיונות התאבדות בעבר וברחתי מהבית פעמיים שנה שעברה פעם ראשונה למישהי שעזרה לי פה ליומיים ופעם שנייה כל היום הסתובבתי ברחוב ועברתי כמעט 4 עירים ביןם שלם מעשר בבוקר עד עשר בלילה שהמשטרה מתאה אותי ויש לי עובדת סוציאלית לנערות בסיכון, לפני פחות משבוע שוב עישנתי נייס ובאותו יום לא הייתי בבית משבע בבוקר עד אחת עשרה בלילה וחבר שלי גילה שעישנתי ולא דיבר איתי יום של כמעט עד שדיברנו והוא סלח לי אבל הוא לא סומך עלי ואין לו אמון בי, כשאני הולכת ברחוב כמעט אונסים אותי וכבר קרה מקרה שכמעט אנסו אותי באמת, ויש עוד מלא שאני לא אכתוב כבר אבל היה טוב לפרוק חח..
לזאת שמעלי, אם את רוצה לפרוק עוד הרבה בואי לפרטי
טוב אז... ממה להתחיל?
אבא שלי מכה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, וגם את אמא שלי...
עוד מאז שגרנו ברוסיה, אבא שלי היה מכה אותי, הדבר היחיד שמרגיע אותו זה אלכוהול... וכשהוא שיכור הוא שמח, מצחיק, מאושר ופשוט נחמד (אני יודעת שזה הפוך בד"כ), לחיות איתו זה סיכון ממש גדול... הייתי אז ממש קטנה, לא הבנתי כלום מהחיים, כל פעם שהוא היה עצבני ניסיתי לעודד אותו לשתות שלא יפגע בי ובאמא שלי... אמא שלי בגדה בו מלא פעמים כי היא ניסתה למצוא מישהו שאכפת לו ממנה, אבל הם כולם ניצלו אותה, תוך כדי שהתבגרתי יותר והבנתי שאני חייה במשפחה שאותו המצב חוזר על עצמו בלופ... אבא שלי מרביץ לאמא שלי והיא בורחת לגבר אחר שמנצל אותה וחוזרת ואבא שלי מרביץ לה שוב על זה שהיא בגדה בו... כאב לי לראות את זה והיו לי הרבה צלקות מהפעמים שהגנתי על אמא שלי, אבא שלי אחרי זה סלח לאמא שלי אחרי שהוא שתה מלא מלא מלא! הם ניסו לשמור על המשפחה... אבל המשפחה הזאת מזמן הייתה הרוסה, רק שכולנו ניסינו להכחיש את זה. ואז אבא שלי החליט לעבור לישראל (למהה?!?!) הגענו לארץ, לי לא לקח הרבה זמן להבין שזאת הייתה ההחלטה הכי גרועה בחייו של אבא שלי מיד אחרי ההחלטה להביא ילדה לעולם... עברתי בריונות מזעזעת, ביום הראשון הייתי תמימה וסיפרתי לאבא שלי מה עבר עלי בבצפר, והוא פשוט... הרביץ לי כל כך חזק עד שדיממתי ואמר לי שאם אני לא אהיה הטורפת אני אהיה הטרף, והוא לא רוצה שהבת שלו תהיה כזאת! אמר לי שמחר אני צריכה לבוא ולהרביץ לילדים שהרביצו לי.. אני? אני בחיים לא אאחל משהו רע למישהו... לא משנה מה! אני לא מסוגלת לפגוע באנשים! ברור שאמרתי לאבא שלי שהחזרתי והכול בסדר אבל ת'אמת? החבאתי את הצלקות שהילדים עשו לי מתחת לבגדים ארוכים ואיך שחזרתי בכיתי בכרית... ככה כל יום מחדש... וסוג של התרגלתי לזה, עד שעשיתי טעות... סיפרתי לאמא שלי, היא בכתה איתי ואז פשוט הלכה מאחורי הגב שלי ואמרה את זה לאבא שלי ואמרה לו "רק אל תכעס עליה" כמו לזרוק בנאדם מהגג ולצעוק לו "אל תיפצע!"... הוא בא אליי לחדר כשאני עוד לא ממש הבנתי מה קורה, הוא נכנס בעצבים ואמא שלי עמדה מאחוריו ועשתה לי תנועות עם הפה "אני מצטערת"... אבא שלי התעלל בי קרוב לרבע שעה והלך תוך כדי זה אמא שלי ניסתה רק לעצור אותו וגם חטפה, מאז אני הבנתי שאסור לאף אחד לדעת, בגללי אמא שלי נפגעה... מאז הסדר יום שלי היה מאוד ברור...
ללכת לבית הספר
לסבול
לשתוף את הדם, להסתיר את הפצעים
לחזור הביתה
לבכות בכרית
למחוק את הדמעות
לשקר שאני בסדר ולזייף חיוך
והכול מהתחלה...
ואז עברנו עיר... זה היה בשבילי כמו להחליף חיים, פחדתי מאוד... אני זכרתי טוב מאוד מה קרה כשהגענו לארץ ופחדתי שזה יחזור על עצמו, אבל קרה משהו אחר.. אמא שלי שוב בגדה באבא שלי, מה שונה הפעם? בלילה שאבא שלי גילה את זה הוא חיכה לה כשהיא הייתה אמורה לחזור... זה היה מאוד מאוחר, הייתי אמורה לישון, ידעתי טוב מאוד מה קורה בבית, לא נרדמתי... שמעתי צעקות ודברים שנופלים... רעשים ממש חזקים, התאפקתי לא לצאת משם, ואחרי כמה זמן כבר לא יכולתי... יצאתי מהחדר וראיתי שני שוטרים לוקחים את אבא שלי באזיקים... אמא שלי ישבה מלאה בסימנים וצלקות על הספה בוכה ואני? רצתי לחלון וליוויתי אותם במבט עד שהם נעלמו... השכנים אף פעם לא התייחסו אליי ולאמא שלי כמו לאנשים רגילים מאז, ועל היום הראשון אמא שלי הביאה את חבר שלה הביתה... והוא רק הסתכל עלי במבטים שונאים כל הזמן, אמא שלי ואני רבנו יותר ויותר! הלכתי לכיתה ד' וגם שם קרה אותו דבר... עד שחשבתי שזה נגמר, הרביצו לי שוב... קיללו אותי. צחקו עלי, התעללו בי והפיצו עלי שמועות... לאמא שלי לא היה אכפת היא הייתה עסוקה בחבר שלה... ככה עברו עוד שלוש שנים של החיים שלי, סיימתי בנס כיתה ו' אבל לא למדתי אף פעם, לא הכנתי שיעורי בית... המורים איבדו בי תקווה, לא ראו בי יותר מילדה שלא אכפת לה מהעתיד והיא רק מציירת בשיעורים... לא יכולתי להתרכז בלימודים! כל הזמן הציקו לי... המשימה שלי הייתה לשרוד את זה... וגם את זה בקושי עשיתי! זה היה בלי להגזים גיהינום עלי אדמות... ולא הייתי יכולה ללמוד ככה, אבא שלי השתחרר מהכלא ודיברתי איתו לאורך החופש דרך עובדים סוציאליים ואז גם בלי... הוא גר באילת ואמר לי "השתנתי, אני בחיים ל ארים עליך יותר יד! בואי לגור אצלי!" לאמא שלי לא היה כוח אליי במילא אז אני מניסה שאין מה להפסיד... נסעתי לאבא שלי, נלחמתי בהרבה עובדים סוציאליים קרציות כדי לשכנע אותם לתת לי לגור אצל אבא שלי לתקופת ניסיון של שנה, והצלחתי! בחודשים הראשונים הכול הלך חלק, ואז התחרטתי... אבא שלי הרביץ לי שוב, על כל דבר... לא יכולתי ללמוד כי הוא סחב אותי איתו להיות ה"מתרגם הפרטי" שלו כי הוא פשוט לא יודע עברית, הלכתי איתו לביטוח לאומי ולכל מיני עניינים שאני לא אמורה להתעסק בהם, במקביל הייתי צריכה ללמוד וגם להשלים חומר של שש שנות לימוד, בנס לא הציקו לי בבית הספר... הייתי ילדה שקופה והייתי מאושרת מזה, אבל אבא שלי... פעם אחת כשהוא עשה לעצמו תספורת, הוא נתן לי את המכשיר הזה ואמר לי ליישר קצת מאחורה... אני לא ספרית! אני ילדה בת 13! עשיתי די עקום אז הוא לקח את המכשיר וחתך אותי ביד... צעק עלי שאני טיפשה, שאני בושה למשפחה... מזל שהוא לא יודע מה עבר עלי בבית ספר בשנים הקודמות ): הוא גם הכריח אותי ללמוד לנסוע על אופניים (כלי תחבורה שהוא עשה לי טראומה ממנו בילדות) הוא הרביץ לי אם לא עליתי על האופניים, ממש פחדתי, אני התרסקתי וגם קיבלתי מכות ממנו.. והרבה מקרים דומים קרו, החלטתי לחזור לאמא שלי אחרי השנה הזאת הטראומתית במיוחד, אבא שלי צעק עלי ושנא אותי על זה, אמר שאני בוגדת... ואחרי זה התכחש אליי לגמרי ואמר שאין לו בת יותר ): בכיתי מלא בגלל זה... אני כבר לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי, ואז חזרתי לפה לאמא שלי, זה היה שנה שעברה, חברים? אין... אהבה? יש אבל זה לא הדדי... אמא? לפחות זה... אני מנסה להיות טובה אבל אין לי ביטחון עצמי אחרי כל זה...
אבא שלי מכה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, וגם את אמא שלי...
עוד מאז שגרנו ברוסיה, אבא שלי היה מכה אותי, הדבר היחיד שמרגיע אותו זה אלכוהול... וכשהוא שיכור הוא שמח, מצחיק, מאושר ופשוט נחמד (אני יודעת שזה הפוך בד"כ), לחיות איתו זה סיכון ממש גדול... הייתי אז ממש קטנה, לא הבנתי כלום מהחיים, כל פעם שהוא היה עצבני ניסיתי לעודד אותו לשתות שלא יפגע בי ובאמא שלי... אמא שלי בגדה בו מלא פעמים כי היא ניסתה למצוא מישהו שאכפת לו ממנה, אבל הם כולם ניצלו אותה, תוך כדי שהתבגרתי יותר והבנתי שאני חייה במשפחה שאותו המצב חוזר על עצמו בלופ... אבא שלי מרביץ לאמא שלי והיא בורחת לגבר אחר שמנצל אותה וחוזרת ואבא שלי מרביץ לה שוב על זה שהיא בגדה בו... כאב לי לראות את זה והיו לי הרבה צלקות מהפעמים שהגנתי על אמא שלי, אבא שלי אחרי זה סלח לאמא שלי אחרי שהוא שתה מלא מלא מלא! הם ניסו לשמור על המשפחה... אבל המשפחה הזאת מזמן הייתה הרוסה, רק שכולנו ניסינו להכחיש את זה. ואז אבא שלי החליט לעבור לישראל (למהה?!?!) הגענו לארץ, לי לא לקח הרבה זמן להבין שזאת הייתה ההחלטה הכי גרועה בחייו של אבא שלי מיד אחרי ההחלטה להביא ילדה לעולם... עברתי בריונות מזעזעת, ביום הראשון הייתי תמימה וסיפרתי לאבא שלי מה עבר עלי בבצפר, והוא פשוט... הרביץ לי כל כך חזק עד שדיממתי ואמר לי שאם אני לא אהיה הטורפת אני אהיה הטרף, והוא לא רוצה שהבת שלו תהיה כזאת! אמר לי שמחר אני צריכה לבוא ולהרביץ לילדים שהרביצו לי.. אני? אני בחיים לא אאחל משהו רע למישהו... לא משנה מה! אני לא מסוגלת לפגוע באנשים! ברור שאמרתי לאבא שלי שהחזרתי והכול בסדר אבל ת'אמת? החבאתי את הצלקות שהילדים עשו לי מתחת לבגדים ארוכים ואיך שחזרתי בכיתי בכרית... ככה כל יום מחדש... וסוג של התרגלתי לזה, עד שעשיתי טעות... סיפרתי לאמא שלי, היא בכתה איתי ואז פשוט הלכה מאחורי הגב שלי ואמרה את זה לאבא שלי ואמרה לו "רק אל תכעס עליה" כמו לזרוק בנאדם מהגג ולצעוק לו "אל תיפצע!"... הוא בא אליי לחדר כשאני עוד לא ממש הבנתי מה קורה, הוא נכנס בעצבים ואמא שלי עמדה מאחוריו ועשתה לי תנועות עם הפה "אני מצטערת"... אבא שלי התעלל בי קרוב לרבע שעה והלך תוך כדי זה אמא שלי ניסתה רק לעצור אותו וגם חטפה, מאז אני הבנתי שאסור לאף אחד לדעת, בגללי אמא שלי נפגעה... מאז הסדר יום שלי היה מאוד ברור...
ללכת לבית הספר
לסבול
לשתוף את הדם, להסתיר את הפצעים
לחזור הביתה
לבכות בכרית
למחוק את הדמעות
לשקר שאני בסדר ולזייף חיוך
והכול מהתחלה...
ואז עברנו עיר... זה היה בשבילי כמו להחליף חיים, פחדתי מאוד... אני זכרתי טוב מאוד מה קרה כשהגענו לארץ ופחדתי שזה יחזור על עצמו, אבל קרה משהו אחר.. אמא שלי שוב בגדה באבא שלי, מה שונה הפעם? בלילה שאבא שלי גילה את זה הוא חיכה לה כשהיא הייתה אמורה לחזור... זה היה מאוד מאוחר, הייתי אמורה לישון, ידעתי טוב מאוד מה קורה בבית, לא נרדמתי... שמעתי צעקות ודברים שנופלים... רעשים ממש חזקים, התאפקתי לא לצאת משם, ואחרי כמה זמן כבר לא יכולתי... יצאתי מהחדר וראיתי שני שוטרים לוקחים את אבא שלי באזיקים... אמא שלי ישבה מלאה בסימנים וצלקות על הספה בוכה ואני? רצתי לחלון וליוויתי אותם במבט עד שהם נעלמו... השכנים אף פעם לא התייחסו אליי ולאמא שלי כמו לאנשים רגילים מאז, ועל היום הראשון אמא שלי הביאה את חבר שלה הביתה... והוא רק הסתכל עלי במבטים שונאים כל הזמן, אמא שלי ואני רבנו יותר ויותר! הלכתי לכיתה ד' וגם שם קרה אותו דבר... עד שחשבתי שזה נגמר, הרביצו לי שוב... קיללו אותי. צחקו עלי, התעללו בי והפיצו עלי שמועות... לאמא שלי לא היה אכפת היא הייתה עסוקה בחבר שלה... ככה עברו עוד שלוש שנים של החיים שלי, סיימתי בנס כיתה ו' אבל לא למדתי אף פעם, לא הכנתי שיעורי בית... המורים איבדו בי תקווה, לא ראו בי יותר מילדה שלא אכפת לה מהעתיד והיא רק מציירת בשיעורים... לא יכולתי להתרכז בלימודים! כל הזמן הציקו לי... המשימה שלי הייתה לשרוד את זה... וגם את זה בקושי עשיתי! זה היה בלי להגזים גיהינום עלי אדמות... ולא הייתי יכולה ללמוד ככה, אבא שלי השתחרר מהכלא ודיברתי איתו לאורך החופש דרך עובדים סוציאליים ואז גם בלי... הוא גר באילת ואמר לי "השתנתי, אני בחיים ל ארים עליך יותר יד! בואי לגור אצלי!" לאמא שלי לא היה כוח אליי במילא אז אני מניסה שאין מה להפסיד... נסעתי לאבא שלי, נלחמתי בהרבה עובדים סוציאליים קרציות כדי לשכנע אותם לתת לי לגור אצל אבא שלי לתקופת ניסיון של שנה, והצלחתי! בחודשים הראשונים הכול הלך חלק, ואז התחרטתי... אבא שלי הרביץ לי שוב, על כל דבר... לא יכולתי ללמוד כי הוא סחב אותי איתו להיות ה"מתרגם הפרטי" שלו כי הוא פשוט לא יודע עברית, הלכתי איתו לביטוח לאומי ולכל מיני עניינים שאני לא אמורה להתעסק בהם, במקביל הייתי צריכה ללמוד וגם להשלים חומר של שש שנות לימוד, בנס לא הציקו לי בבית הספר... הייתי ילדה שקופה והייתי מאושרת מזה, אבל אבא שלי... פעם אחת כשהוא עשה לעצמו תספורת, הוא נתן לי את המכשיר הזה ואמר לי ליישר קצת מאחורה... אני לא ספרית! אני ילדה בת 13! עשיתי די עקום אז הוא לקח את המכשיר וחתך אותי ביד... צעק עלי שאני טיפשה, שאני בושה למשפחה... מזל שהוא לא יודע מה עבר עלי בבית ספר בשנים הקודמות ): הוא גם הכריח אותי ללמוד לנסוע על אופניים (כלי תחבורה שהוא עשה לי טראומה ממנו בילדות) הוא הרביץ לי אם לא עליתי על האופניים, ממש פחדתי, אני התרסקתי וגם קיבלתי מכות ממנו.. והרבה מקרים דומים קרו, החלטתי לחזור לאמא שלי אחרי השנה הזאת הטראומתית במיוחד, אבא שלי צעק עלי ושנא אותי על זה, אמר שאני בוגדת... ואחרי זה התכחש אליי לגמרי ואמר שאין לו בת יותר ): בכיתי מלא בגלל זה... אני כבר לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי, ואז חזרתי לפה לאמא שלי, זה היה שנה שעברה, חברים? אין... אהבה? יש אבל זה לא הדדי... אמא? לפחות זה... אני מנסה להיות טובה אבל אין לי ביטחון עצמי אחרי כל זה...
אני מופתעת מאוד מהדברים שאני קוראת פה..
בחיים לא חשבתי שיש אנשים שחווים דברים כאלה.
ואני אומרת לעצמי עכשיו איך הייתי בוכה על החיים שלי כשיש סיפורים כאלה.
עצוב שכאלה החיים!
בחיים לא חשבתי שיש אנשים שחווים דברים כאלה.
ואני אומרת לעצמי עכשיו איך הייתי בוכה על החיים שלי כשיש סיפורים כאלה.
עצוב שכאלה החיים!