אבא שלי נפטר לפני6 שנים ואני עצוב ולא מפסיק להתגעגע אליו ולא מצליח להתגבר על זה ולהמשיך הלאה, איבדתי את השמחת חיים שהייתה לי והפכתי להיות צל של עצמי, מה לעשות?

אין כול כך
תנסה לדבר עם פסיכולוג או מישהו שאתה יכול להרגיש איתו בנוח ולספר מה עובר עליך בזמן הזה.

יש כאלה שאין להם הורים בכלל, אבל לפחות אבא שלך נמצא עכשיו בגן עדן

אני כל כך מבבינה אותך ויודעת מה זה לחיות בלי אבא, תנסה לשתף מישהו שאתה סומך עליו ויכול לשתף אותו במה
שעובר עליך.
כמה שזה קשה תזכור שאבא שלך גאה בך והיה רוצה שתהיה מאושר.

וואי אני ממש מצטערת בשבלך
אולי תנסה לשתף אנשים שקרובים לך אולי זה יגרום לך להרגיש יותר טוב
אני בטוחה שזה מה שאבא שלך הכי היה רוצה, שתתגבר
על זה ושיהיה לך טוב
מקווה שעזרתי

מבינה אותך, איבדתי אמא לפני שנה וחצי, פסיכולוג יכול לעזור, אם אתה צריך לדבר עם מישהו אני פה:)

איבדתי אבא לפני שנה וחצי אני רק עכשיו מתחילה לדבר עם פסיכולוג. תנסה לדבר עם מישהו אני חושבת שזה יוכל לעזור לך

לנסות להתגבר על זה אפילו שקשה! כי רק אז תוכל לחיות כמו שצריך ולהיות שמח:) מקווה שעזרתי

היי לך.
יש קשיים בחיים שלנו שלא תמיד אנחנו מבינים למה הם קורים.
אני בתור נערה שמאמינה באלוקים, חושבת שיש סיבה לכל דבר. שהוא מתכנן את הכל שם מלמעלה ודואג לכך שהכל יהיה לטובה.
זה כל כך קשה לדבוק בגישה הזאת, אבל היא הנכונה מבחינתי.

אולי תעשה משהו לזכר אבא שלך. פינה כלשהי בקיר של החדר כדי שלא תשכח, אבל גם שתחיה עם זה יותר בשלווה. כך שתדע שלא תשכח אותו, אבל גם שאתה ממשיך בחיים הרגילים והפשוטים.

אתה צריך למצוא חברה וחברים טובים לבלות איתם ולא לחשוב על אבא שלך תעשה כיף כי רק זה עוזר

אני מבינה מה עובר עליך, אמא שלי נפטרה לפני 5 שנים, מאז אני ביישנית ברמות וחסרת ביטחון, משהו שמצחיק אחרים מעציב אותי.. אם אתה רוצה לדבר אני פה..

קודם כל תאמין שהוא נמצא איתך, שהוא איפה שהוא ולא שהוא הפסיק להתקיים. תאמין שהוא עדיין נמצא.
ובחלומות אתה יכול לפגוש אותו, לדמיין אותו. כי גם שם הוא נמצא:)
אותי אישית זה היה מעודד

תנסה להתייעץ עם אדם מוסמך, הם מוצאים דרכים טובות לעזור להתגבר.
תיהיה עם חברים טובים, עם אנשים שעושים לך טוב. תיהיה לצד שאר המשפחה.. תתמודד יחד איתם, תתמכו אחד בשני.
יום יבוא ותקים משפחה משלך. תמשיך את אבא שלך, תזכור שהוא תמיד תמיד רואה אותך מלמעלה ושומר עליך. וזכור, החיים ממשיכים. אם אתה צריך משהו אני כאן:)

אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כמעט, זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם- לאבד ככה מישהו קרוב...
לכל אחד לוקח פרק זמן שונה להתגבר על זה וזה בסדר גמור. הייתי אצל 8 פסיכולוגים ואני שונאת את זה *~* אבל אם זה יעזור לך אז בשמחה.
לי אישית ממש עזר לכתוב בלוג ופרסמתי בו שירים וגם דברים מהחיים שלי:) אנשים הגיבו לי ושיתפו אותי וזה עזר לי יותר מכל דבר אחר, בעיקר כי לא הכרתי שם אף אחד במציאות ויכולתי לשפוך בלי לפחד שהם יפיצו את זה או להיות מובכת מהם.
התיאור של "הצל של עצמי" נשמע הכי דומה לאיך שזה מרגיש *-* כאילו סתם נשארה קליפה ריקה וכבר אין טעם בכלום בעולם.
אבל תמצא תמיד משהו שאתה אוהב שיעמוד לך מול העיניים, שיהיה שווה להמשיך למענו ולהיות בן אדם טוב למענו וללמוד טוב בבית הספר...
הכל יסתדר בסוף:)

תקשיב.. אני מה זה מבינה אותך שאתה לא מבין..
אומנם ההורים שלי חיים אבל.. לפניי שנתיים בערך חברה שלי טובה טובה ניפתרה.. מול העינים שלי.. בבית ספר..
ו.. זה קשה.. קשה מאוד.. אני יודעת שזה לא כמו אבא להבדיל כן? אבל ההרגשה... זה תחושה של אובדן של משהו יקר.. אני בטוחה שהיו רגעים ולילות שהיחנקת דמעות אל תוך הכרית ושלפעמים היתכחשת לזה והאמנת שהנה.. עוד מעט הוא יחזור מהעבודה ושהוא בעצם חי ו..
תאמין לי.. שאני יודעת בידיוק מה ההרגשה..
מה שאני מציעה לך לעשות זה: לדבר, להוציא. אל תישמור ביפנים..! (הלב הוא מחסן.) זה לא סתם מישפט.. אתה יכול לספר לחבר טוב, לאח גדול (אם יש), לחברה/ ידידה שלך, או למישהו שאתה סומך עליו ואפשר גם ללכת לשיחות. תישפוך.. תספר.. מבטיחה שזה יעזור! מניסיון..
אם תירצה עוד עזרה כמובן שאתה יכול לפנות אליי תמיד בכול מצב! אשמח לייעץ ולעזור לך תמיד!
תאמין בעצמך ילד.. שאתה יכול להיתגבר! אתה יכול!