43 תשובות
חס ושלום חס וחלילה טפו טפו טפו
הוא האבא הכי טוב בעולם (:
הוא האבא הכי טוב בעולם (:
את כנראה עצבנית עליו, אחרכ תתחרטי על זה
ולא, אני מתה עליו <3
ולא, אני מתה עליו <3
למה את רוצה שהוא ימות
אנונימית
לא חס וחלילה..
לא.
שואל השאלה:
אני לא אתחרט
אני לא אתחרט
אנונימית
אני לא רוצה שאבא שלי ימות בכלל לא ואם את רוצה באמת שאת מפגרת
לא ואני בטוחה שגם את לא, זה רק רגע של עצבים וזה יעבור ותתחרטי על זה
אני לא מכירה את אבא שלי..
אנונימית
הלוואי שהיה לי אבא. או שלפחות הייתי יודעת מי הוא.
לא כפרה עליו קונה לי כל מה שאני רוצה ואוהב אותי למרות שאני לפעמים צועקת עליו:/
אנונימית
שואל השאלה:
חיהאתהחיים ובובי בוטן, אתן לא מכירות אותי או את אבא שלי בשביל לשפוט
חיהאתהחיים ובובי בוטן, אתן לא מכירות אותי או את אבא שלי בשביל לשפוט
אנונימית
חס וחלילה
לא משנה כמה הוא יעצבן אותי אני בחיים לא אגיד דבר כזה
לא משנה כמה הוא יעצבן אותי אני בחיים לא אגיד דבר כזה
שאני ארצה להרוג את הבנאדם שהביא אותי לעולם הזה ומשקיע בי כל מה שיש לו?
בחיים לא
ומציע לך לשנות את הדעה שלך
בחיים לא
ומציע לך לשנות את הדעה שלך
אנונימי
באלך לספר לי בפרטי? יש לי משהו להגיד על זה ואת תביני מבטיחה לך
היום אני ואבא שלי השלמנו אחרי חודשיים שלא דיברנו בגלל שהוא ביטל לי תכרטיסים למאמא מיה
לא.
מבינה אותך, לכולם יש תקופות כאלה...
מבינה אותך, לכולם יש תקופות כאלה...
שואל השאלה:
יש אנשים שרק יודעים לעמוד בצד ולשפוט.
שעושים את זה כל הזמן בנוגע לכל דבר. רק רואים מישהי/ו מסתכלים אם היא רזה מידי שמנה מידי מכוערת מידי יפה מידי.
וגם ממשפט אחד שבנאדם זר אומר, אתם מרגישים שיש לכם סמכות לקבוע אם הוא רע/טוב/חכם/מטומטם אבל האמת שאין לכם מושג על מה אתם מדברים כי אתם לא יודעים עם מי אתם מדברים בכלל או מה הסיבות ללמה הוא אומר את מה שהוא אומר, במיוחד כשהוא לא מבקש את חוות הדעת שלכם אני חושבת שזה דבר יותר טיפשי לעשות מאשר להגיד כל משפט 'מטומטם' אחר בסגנון
יש אנשים שרק יודעים לעמוד בצד ולשפוט.
שעושים את זה כל הזמן בנוגע לכל דבר. רק רואים מישהי/ו מסתכלים אם היא רזה מידי שמנה מידי מכוערת מידי יפה מידי.
וגם ממשפט אחד שבנאדם זר אומר, אתם מרגישים שיש לכם סמכות לקבוע אם הוא רע/טוב/חכם/מטומטם אבל האמת שאין לכם מושג על מה אתם מדברים כי אתם לא יודעים עם מי אתם מדברים בכלל או מה הסיבות ללמה הוא אומר את מה שהוא אומר, במיוחד כשהוא לא מבקש את חוות הדעת שלכם אני חושבת שזה דבר יותר טיפשי לעשות מאשר להגיד כל משפט 'מטומטם' אחר בסגנון
אנונימית
הלוואי שהיה לי אבא. או שלפחות הייתי יודעת מי הוא.
בנוגע למה שכתבת, באמת אי אפשר לשפוט אותך, אם הגעת למצב שאת אומרת את זה כנראה שיש לך סיבה ואני תמיד פה אם את רוצה עזרה:) אבל רוב גדול של האנשים לא יגידו שהן רוצים שאבא שלהם ימות וגם באמת לא רוצים כי ברוב המקרים האבא הוא דמות חשובה בחיים שמגדלת ותומכת ושהביאה אותך לעולם... וגם במצבים יותר קיציוניים אז שימות זה מוגזם... אבל אם את הגעת למצב כזה, זה לא שאת מטומטמת, זה שהמצב אצלך קיצוני לגמרי.
כמו שאמרתי אני פה אם את צריכה:)
כמו שאמרתי אני פה אם את צריכה:)
לא אני לא רוצה שאבא שלי ימות אני אוהבת אותו:)
קצת, כן
אבא שלי כבר נפטר והייתי עושה הכל כדי להחזיר אותו לחיים.. אז תעריכי את מה שיש לך, זה שיש תקופה קשה לא אומר שישר צריך ללכת לקיצון ולחשוב על דברים כאלה, אפשר לפתור כל דבר בנועם ורוגע
אנונימית
לא, הוא נותן לי כל מה שיש לו ואפילו שאין לו הרבה כסף ואפילו שהוא עם מינוס בבנק הוא קונה לי הכל ולא מחסיר מאיתנו (אני ואחים שלי) כלום!
חוץ מזה שאם הוא ימות לי אני אהיה יתומה: (
חוץ מזה שאם הוא ימות לי אני אהיה יתומה: (
אבא שלי התחפף כשהייתי בן חודשיים.
אבל ה"אבא" הנוכחי שלי ממש מדהים, אני מת עליו
אבל ה"אבא" הנוכחי שלי ממש מדהים, אני מת עליו
חס וחסה
למרות ההתנהגות המבזה, המשפילה, התינוקית והאכזרית שלו.. לא..
הוא נוראי לעיתים קרובות. אבל לא..
הוא נוראי לעיתים קרובות. אבל לא..
לא אכפת לי ממנו בכלל
אומנם אני לא סובלת אותו אבל אני לא רוצה שהוא ימות
חס וחלילה. אבא שלי הוא כל מה שיש לי המשפחה שלי.
אמא שלי עזבה את העולם. הקשר עם הצד שלה נותק, אבא שלי הסתכסך עם המשפחה שלו שאז לא רצתה לקבל את אמא שלי. ויש לי אחות קטנה.
אבא שלי עובד מאוד קשה ודואג מאד ועושה הכל בשבילי ובשביל אחותי הקטנה. אין לי אפילו לו דרך להודות לו ולהראות לו כמה אני מעריכה אותו!
בחיים לא ארצה שהוא ימות, הוא עוזר לי בהכל ותמיד מחזיר אותי לדרך היישר. מעודד בזמנים קשים, מפנק ואוהב. אפילו כשקשה לו.
אמא שלי עזבה את העולם. הקשר עם הצד שלה נותק, אבא שלי הסתכסך עם המשפחה שלו שאז לא רצתה לקבל את אמא שלי. ויש לי אחות קטנה.
אבא שלי עובד מאוד קשה ודואג מאד ועושה הכל בשבילי ובשביל אחותי הקטנה. אין לי אפילו לו דרך להודות לו ולהראות לו כמה אני מעריכה אותו!
בחיים לא ארצה שהוא ימות, הוא עוזר לי בהכל ותמיד מחזיר אותי לדרך היישר. מעודד בזמנים קשים, מפנק ואוהב. אפילו כשקשה לו.
איזה שאלה מטומטמת. אין לך אולי את האבא הכי טוב שיש או שיש לך חרא או אבא או שסתם רבתם ואת עצבנית ואת תתחרטי על זה אחרי זה אני לא יודעת אבל די עם השטויות האלה סבבה את עצבנית או כועסת או שונאת מה יעזור לך שתשאלי שאלה כל כך מטומטמת
את שונאת את אבא שלך לא אומר שכל האבות כמו שלך אז די.
בטח סתם עוד ילדה בת 10
את שונאת את אבא שלך לא אומר שכל האבות כמו שלך אז די.
בטח סתם עוד ילדה בת 10
שואל השאלה:
מה זה יעזור לי? שמעת על פריקה?
ואיפה אמרתי שכל האבות הם כמו שלי? רק שאלתי אם יש
ואולי את צודקת אני סתם ילדה בת 10 עצבנית רק כי אבא שלה לא נתן לה הבוקר 100 שקל בתור דמיי כיס
הרי מי יידע שאני כזאת אם לא את
מה זה יעזור לי? שמעת על פריקה?
ואיפה אמרתי שכל האבות הם כמו שלי? רק שאלתי אם יש
ואולי את צודקת אני סתם ילדה בת 10 עצבנית רק כי אבא שלה לא נתן לה הבוקר 100 שקל בתור דמיי כיס
הרי מי יידע שאני כזאת אם לא את
אנונימית
את שואלת את זה כאילו כל האבות ככה
תגידי תודה שיש לך אבא כוסעמק לא טוב לך לכי לפנימיה או משהו די לכל הילדים הבכיינים האלה לא טוב לכם תפתרו את זה במקום לבכות די יאללה סתמו כבר
תגידי תודה שיש לך אבא כוסעמק לא טוב לך לכי לפנימיה או משהו די לכל הילדים הבכיינים האלה לא טוב לכם תפתרו את זה במקום לבכות די יאללה סתמו כבר
הוא עשה לך משהו? בגלל זה את רוצה שהוא ימות?.
ולא לא הייתי רוצה שאבא שלי ימות.. את בריב עם אבא שלך? הוא מכה אותך או משהו כזה? ( סליחה ששיערתי את זה פשוט אני לא מבינה למה את שונאת אותו כל כך )
ולא לא הייתי רוצה שאבא שלי ימות.. את בריב עם אבא שלך? הוא מכה אותך או משהו כזה? ( סליחה ששיערתי את זה פשוט אני לא מבינה למה את שונאת אותו כל כך )
אנונימית עם חולצה
אבא שלי הוא הכול בשבילי אז בחיים לא
אני אספר לכם קצת על אבא שלי
(כן, אני יודעת שזה לא מעניין אף אחד)
לאבא שלי יש צורת חשיבה של דיקטטור, יש לו תפיסה מעוותת על העולם, כולם נגדו לדעתו... הוא רואה הכול לא נכון! במשך השנים אני זוכרת הכול... את כל הכאב והצלקות... אי אפשר לשכוח... מאז שאני זוכרת את עצמי הוא הרביץ לי, פגע בי פיזית בעיקר, בי ובאמא שלי... הוא נתן לי את ההרגשה של החוסר אונים מדי יום, ולא היה יום שלא נחנקתי בדמעות ובדם של עצמי אבל המכות לא כאבו כמו העובדה שאני רק שק אגרוף בשבילו. משם התחיל החוסר ביטחון שלי בעצם, אחרי שעלינו לארץ מרוסיה זה המשיך שוב ושוב, רק שזה נהיה יותר קשה כי במקביל הציקו לי בבצפר... פגעו בי פיזית ונפשית, הרביצו לי ככה שכל הקירות היו בדם שלי, ירדו עלי, נתפלו אליי, צחקו עלי, הציקו לי והפיצו עלי שמועות ואפילו פתחו נגדי קבוצה בפייסבוק וכל בית הספר השתתף בה (אין לי פייסבוק אז ראיתי את זה כי ילדה אחת רצתה לראות איך אני אגיב) היו שם סרטונים של איך שהרביצו לי וצחקו עלי... שמעתי את המילים ברקע... המילים כאבו לי יותר והן נחרטו לי בראש לנצח, כשאבא שלי גילה את זה הוא פשוט תקף אותי והרביץ לי, במשך שעתיים בלתי פוסקות שבסוף הייתי כולי בסימנים כחולים ודם מהפה... הוא פגע בי כי לא החזרתי להם, אבל לא רציתי לפגוע בהם! בחיים לא הייתי מאחלת להם תחושה כזאת של חוסר אונים וכאב! למרות שגם ככה לא הייתי יכולה לגרום לזה... מאז לא נתתי לאבא שלי לדעת שמציקים לי, אמרתי שאני בסדר ובכיתי בכרית, אבל זה היה חסר משמעות כי אבא שלי תמיד מצא סיבה לפגוע בי... ואז פעם הוא אמר שהוא רוצה אלכוהול (כן הוא שותה אבל הוא אלים יותר כשהוא לא שיכור) היו לנו בעיות כלכליות אז הוא אמר "אני אמצא דרך להשיג" והלך... נעלם לחודש ואז חזר כאילו לא הלך... למרות שלי ולאמא שלי היה כל כך קשה להסתדר לבד עם המצב, אחרי ארבע שנים מכאיבות ביותר (ארבע שנים רק מאז שאני לומדת בבצפר) אמא שלי נאנסה... אבא שלי היה נעול שהיא בגדה בו (כי לא פעם ראשונה) והוא גילה את זה... השתכר עד למצב שהוא לא יכול ללכת ישר וכשאמא שלי חזרה הוא הלך לחברים שלו ואמר לה "כשאחזור אני אסרס אותך"... אני הייתי אמורה לישון בזמן הזה אבל... לא יכולתי, אני זוכרת כל רגע מהלילה הזה... לאמא שלי לא נשאר ברירה ובזמן שהוא לא היה בבית היא התקשרה למשטרה וכשאבא שלי חזר חיכו לו שתי שוטרים, יצאתי מהחדר כשהם תפסו אותו בידיים והוציאו מהבית וככה סחבו אותו עד לניידת... אני ואמא שלי עמדנו משותקות... אחרי כמה שנים, כשסיימתי כיתה ו' אבא שלי יצא מהכלא וחזרנו להיות בקשר, הוא אמר שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי... שהוא לא ירים עלי יד בחיים, וכמו טיפשה סמכתי עליו, אני והתמימות שלי נסענו לגור אצלו באילת לתקופת ניסיון של שנה... כל השנה הזאת כלום לא השתנה... בעצם, כן השתנה, היה לו שוט... הייתי כולי סימנים ועכשיו אמא שלי לא הייתה שם כדי לעצור אותו לפחות קצת... שום דבר לא הפריע לו להוציא עצבים עלי, וככה היה כל הזמן! אני זוכרת שפעם הוא סידר לעצמו את התספורת ונתן לי את המכשיר הזה שגוזר את השיער ואמר לי ליישר מאחורה... ניסיתי, מהפחד רעדתי... יצא עקום אז הוא לקח את המכונה ועשה לי חתך ביד... כאלה מקרים קרו כל הזמן ונשארו לי מלא טראומות וצלקות, חזרתי לאמא שלי וכבר שנתיים אני לא בקשר איתו וכשעברתי לגור אצלו עמוק בלב ידעתי שזה יקרה, אבל הייתה לי תקווה שהוא השתנה! אני האמנתי שאוכל לעזור לו גם אם לו, כי אני כל מה שנשאר לו! רציתי לעזור... לקחת אותו לפסיכולוגים משפחתיים, הוא צריך עזרה! ואני צריכה אותו בתור אבא ולא בתור מאלף כלבים! רציתי לעזור אבל בסוף שימשתי כמטרה... חזרתי לאמא שלי שנה שעברה עכשיו זו שנה שנייה שאני לא בקשר איתו אבל יודעים מה? הייתי מוכנה לחזור אליו בכל רגע ולנסות לעזור שוב! אני מאמינה בו! הוא עבר כאב... הוא לא יודע איך להתנהג עם אנשים כי אליו לא התנהגו אחרת, לא מגיע לו עונש על זה, הוא צריך עזרה! ואני עוד אחזור לעזור לו... כי ככה הוא ישאר לבד, ויותר גרוע! לא כולם כמוני וכמו אמא שלי, אם העצבים שלו יופנו לכיוון הלא נכון הוא יכנס שוב לכלא, וזה הדבר האחרון שאני רוצה! ובטח שאני לא רוצה שהוא ימות חס וחלילה! אני רוצה שהוא יחיה... יותר מזה, אני רוצה שהוא יחיה חיים מאושרים... כי לכל אחד מגיע! (חוץ ממני)
בקשר אלייך, אני מצטערת בשבילך, בטח קורה לך משהו בדומה למצבים שלי... אני מאמינה שקשה לך אין לי זכות לשפוט את בטוח לא שונאת אותו סתם, אני מבינה אז הכאב, הרבה מאוד פעמים אני חשבתי שאני שונאת את אבא שלי בעיקר ברגעים שהייתי על הרצפה אחרי שהוא הרביץ לי והייתי משותקת ועדיין לא יכולתי לקום מההלם... אבל אני לא כל כך מסוגלת לשנוא בנאדם, אני לא יודעת למה... כאילו, אין לי את הרגש הזה... בכל מקרה אם תרצי אני אשמח לדבר איתך ולעודד אותך בכל מצב
(כן, אני יודעת שזה לא מעניין אף אחד)
לאבא שלי יש צורת חשיבה של דיקטטור, יש לו תפיסה מעוותת על העולם, כולם נגדו לדעתו... הוא רואה הכול לא נכון! במשך השנים אני זוכרת הכול... את כל הכאב והצלקות... אי אפשר לשכוח... מאז שאני זוכרת את עצמי הוא הרביץ לי, פגע בי פיזית בעיקר, בי ובאמא שלי... הוא נתן לי את ההרגשה של החוסר אונים מדי יום, ולא היה יום שלא נחנקתי בדמעות ובדם של עצמי אבל המכות לא כאבו כמו העובדה שאני רק שק אגרוף בשבילו. משם התחיל החוסר ביטחון שלי בעצם, אחרי שעלינו לארץ מרוסיה זה המשיך שוב ושוב, רק שזה נהיה יותר קשה כי במקביל הציקו לי בבצפר... פגעו בי פיזית ונפשית, הרביצו לי ככה שכל הקירות היו בדם שלי, ירדו עלי, נתפלו אליי, צחקו עלי, הציקו לי והפיצו עלי שמועות ואפילו פתחו נגדי קבוצה בפייסבוק וכל בית הספר השתתף בה (אין לי פייסבוק אז ראיתי את זה כי ילדה אחת רצתה לראות איך אני אגיב) היו שם סרטונים של איך שהרביצו לי וצחקו עלי... שמעתי את המילים ברקע... המילים כאבו לי יותר והן נחרטו לי בראש לנצח, כשאבא שלי גילה את זה הוא פשוט תקף אותי והרביץ לי, במשך שעתיים בלתי פוסקות שבסוף הייתי כולי בסימנים כחולים ודם מהפה... הוא פגע בי כי לא החזרתי להם, אבל לא רציתי לפגוע בהם! בחיים לא הייתי מאחלת להם תחושה כזאת של חוסר אונים וכאב! למרות שגם ככה לא הייתי יכולה לגרום לזה... מאז לא נתתי לאבא שלי לדעת שמציקים לי, אמרתי שאני בסדר ובכיתי בכרית, אבל זה היה חסר משמעות כי אבא שלי תמיד מצא סיבה לפגוע בי... ואז פעם הוא אמר שהוא רוצה אלכוהול (כן הוא שותה אבל הוא אלים יותר כשהוא לא שיכור) היו לנו בעיות כלכליות אז הוא אמר "אני אמצא דרך להשיג" והלך... נעלם לחודש ואז חזר כאילו לא הלך... למרות שלי ולאמא שלי היה כל כך קשה להסתדר לבד עם המצב, אחרי ארבע שנים מכאיבות ביותר (ארבע שנים רק מאז שאני לומדת בבצפר) אמא שלי נאנסה... אבא שלי היה נעול שהיא בגדה בו (כי לא פעם ראשונה) והוא גילה את זה... השתכר עד למצב שהוא לא יכול ללכת ישר וכשאמא שלי חזרה הוא הלך לחברים שלו ואמר לה "כשאחזור אני אסרס אותך"... אני הייתי אמורה לישון בזמן הזה אבל... לא יכולתי, אני זוכרת כל רגע מהלילה הזה... לאמא שלי לא נשאר ברירה ובזמן שהוא לא היה בבית היא התקשרה למשטרה וכשאבא שלי חזר חיכו לו שתי שוטרים, יצאתי מהחדר כשהם תפסו אותו בידיים והוציאו מהבית וככה סחבו אותו עד לניידת... אני ואמא שלי עמדנו משותקות... אחרי כמה שנים, כשסיימתי כיתה ו' אבא שלי יצא מהכלא וחזרנו להיות בקשר, הוא אמר שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי... שהוא לא ירים עלי יד בחיים, וכמו טיפשה סמכתי עליו, אני והתמימות שלי נסענו לגור אצלו באילת לתקופת ניסיון של שנה... כל השנה הזאת כלום לא השתנה... בעצם, כן השתנה, היה לו שוט... הייתי כולי סימנים ועכשיו אמא שלי לא הייתה שם כדי לעצור אותו לפחות קצת... שום דבר לא הפריע לו להוציא עצבים עלי, וככה היה כל הזמן! אני זוכרת שפעם הוא סידר לעצמו את התספורת ונתן לי את המכשיר הזה שגוזר את השיער ואמר לי ליישר מאחורה... ניסיתי, מהפחד רעדתי... יצא עקום אז הוא לקח את המכונה ועשה לי חתך ביד... כאלה מקרים קרו כל הזמן ונשארו לי מלא טראומות וצלקות, חזרתי לאמא שלי וכבר שנתיים אני לא בקשר איתו וכשעברתי לגור אצלו עמוק בלב ידעתי שזה יקרה, אבל הייתה לי תקווה שהוא השתנה! אני האמנתי שאוכל לעזור לו גם אם לו, כי אני כל מה שנשאר לו! רציתי לעזור... לקחת אותו לפסיכולוגים משפחתיים, הוא צריך עזרה! ואני צריכה אותו בתור אבא ולא בתור מאלף כלבים! רציתי לעזור אבל בסוף שימשתי כמטרה... חזרתי לאמא שלי שנה שעברה עכשיו זו שנה שנייה שאני לא בקשר איתו אבל יודעים מה? הייתי מוכנה לחזור אליו בכל רגע ולנסות לעזור שוב! אני מאמינה בו! הוא עבר כאב... הוא לא יודע איך להתנהג עם אנשים כי אליו לא התנהגו אחרת, לא מגיע לו עונש על זה, הוא צריך עזרה! ואני עוד אחזור לעזור לו... כי ככה הוא ישאר לבד, ויותר גרוע! לא כולם כמוני וכמו אמא שלי, אם העצבים שלו יופנו לכיוון הלא נכון הוא יכנס שוב לכלא, וזה הדבר האחרון שאני רוצה! ובטח שאני לא רוצה שהוא ימות חס וחלילה! אני רוצה שהוא יחיה... יותר מזה, אני רוצה שהוא יחיה חיים מאושרים... כי לכל אחד מגיע! (חוץ ממני)
בקשר אלייך, אני מצטערת בשבילך, בטח קורה לך משהו בדומה למצבים שלי... אני מאמינה שקשה לך אין לי זכות לשפוט את בטוח לא שונאת אותו סתם, אני מבינה אז הכאב, הרבה מאוד פעמים אני חשבתי שאני שונאת את אבא שלי בעיקר ברגעים שהייתי על הרצפה אחרי שהוא הרביץ לי והייתי משותקת ועדיין לא יכולתי לקום מההלם... אבל אני לא כל כך מסוגלת לשנוא בנאדם, אני לא יודעת למה... כאילו, אין לי את הרגש הזה... בכל מקרה אם תרצי אני אשמח לדבר איתך ולעודד אותך בכל מצב
חס וחלילה למה כזה דבר?
ממש לא חס וחלילה
לא
כן, שימות זבל
אנונימית
כן .... אבא שלי בוגד באמא שלי ואמא שלי יודעת על ה היא רוצה להתגרש והוא לא זה קרה כשהייתי סין 12 ואחשב אני בן 15 והם עדיין רבים והוא עדיין בוגד בה ..... התקשרתי פעם למשטרה אבל הוא נכנס לכלא רק ל10 ימים וכשהוא חזר הוא צעק עלי והתחיל להרביץ לי ואז התחלתי להרביץ לו מכות ואמר שלי לקחה אותי הצידה לרגע.... אני עדיין שונא אותו .....
למה את שואלת ? גם את שונאת את אבי שלך
למה את שואלת ? גם את שונאת את אבי שלך
באותו הנושא: