מה תחשבו על מישהי שתמיד מזמינים אותה לפעילות ודברים אבל היא אף פעם לא באה?

אולי פשוט היא לא רוצה

שזה לא ל"רמה" שלה, או שהיא לא זורמת וכאלה..
זאת הסתכלות ראשונית אבל תלוי, אסור לשפוט. אפילו ששפטתי אבל זו האמת..

קרה לי אותו מקרה, חברה שלי בכיתה, הזמינו אותה לכל מקום. והיא פשוט לא באה.. והתחלנו לחשוב שהיא לא זורמת, ושהיא מתנשאת, ושהיא ככה וככה.. ואז דיברנו איתה וגילנו שהיא לא באה מסיביות אישיות.. ושהיא פוחדת או משהו כזה. והבנו שזה בסדר ושלכל אחד יש את הבחירות שלו בתכלס..

אני אף פעם לא באה כשמזמינים אותי ויוצא שחושבים שאני סנובית ולא חברותית וזה ממש לא נכון, הסיבה היא שגם אם אני יבוא אני בטח יהיה בצד ולבד וכולם יהיו יחד

יו אין לי מה לחשוב.
אבל תני כיפ אחותי גם אני ככה d:

שיש סיבה לכך. ושאסור לשפוט

אם להודות באמת, הייתי חושבת שהיא יצאה סנובית או שהיא שונאת את הכיתה או הילדים
אבל אם הייתי מכירה אותה, או מדברת איתה אז לא הייתי שופטת את הסיבות

פאקינג כוסית

שהיא דומה לי.
אני נמנעת מפעילויות חברתיות בגלל חרדה חברתית, אז מן הסתם אחשוב שגם אצלה זה נובע מאותה הסיבה.

גם אני כזה... מוזמן לכל מקום ולא הולך אבל לי יש בעיה.. אפשר לומר הפרעה אפילו... תלוי מה מפריע לה לבוא זה יכול להיות הרבה דברים...

אני כזאת מהפחד שאני אהיה שם לבד וכי אני מתביישת וקשה לי להתחבר לאנשים אני לא אחת שבמרכז ובולטת ואני סתם ארגיש רע אם אהיה שם

סנובית

למה אתם שופטים? למה לא לברר אם יש משהו משמעותי יותר מ"סונוביות" שמונע ממנה? אולי היא בדיכאון? אולי יש לה בעיה כלכלית? אולי ההורים שלה סוגרים אותה בבית? אולי היא סובלת מחרדות חברתיות? אולי יש משהו שתוכלו לשנות ביחס שלכם כדי שהיא תרצה להיות איתכם (תרגיש רצויה)?
אני הייתי חושבת שחייבת להיות סיבה כלשהי. אני אדבר איתה וזה בטוח.. לא שופטת אותה. את כזאת? אני אשמח לעזור לך אם את צריכה, הייתי כזאת וגם ההפך מזה..:\

אני בזמן האחרון גם כך זה לא שאני לא נהנת פשוט קשה לי לקום להתארגן ולשחק את עצמה עכשיו כזה ולצחוק ובא לי את הלבד שלי אולי היא גם כך אולי זה זמני היא תמיד הייתה כזאת?