בבקשה תענו לי פה למטה אני מרגישה חסרת אונים. זה די ארוך אז למי שיש זמן וסבלנות שיקרא..

שואל השאלה:
אין לי חברים. תמיד כשאני הולכת לבית ספר אני לא יודעת לאן ללכת. אם להגיד להם שלום או לא. למה במילא הם צבועים. כל הבנות האלה שאומרות לי היי ומחבקות. אני בגרה בעיר של אנשים עם הרבה הרבה כסף. ולכולם יש בגדים יפים כאלה. אז אם אין לך כאלה. אתה לא ''מתקבל'' ואין לך ממש הרבה חברים. שופטים סתם. לפי יופי. חיצוניות. ולא כמו שצריך באמת. לפי אופי. ממש נמאס לי. הם ילדות צבועות. אני לפעמים בהפסקות רואה ילדים מדברים על סקס ועל קונדומים. כאילו זה הדור. פאקינג נמאס לי שאף אחד ל מבין כלום. אני מרגישה כאלו אני ילדה אחת לבד בעולם אני מקנאת בבנות האלה שיש להם תחבורה שלהם והם החברות הכי טובות שיש בעולם ושום ריב לא יפריד ביניהם. יש לי רק חברה אחת שבמילא נראלי תחפש תירוץ לריב ואז לא תדבר איתי. כמו שכולם עשו. חשבתי שהשנה יהיה יותר טוב בבית ספר וזה ממש לא ככה. בהפסקות כולם כזה ביחד ואני כזה לא יודעת אם להיות גם שם למה במילא אני אהיה לא קשורה וסתם אדחף וכולם יתעלמו ממני. אני לא מבינה מה לא בסדר בי. יש לי סוג של ביטחון ממש ירוד. ממש קשה לי להפתח אל אנשים. לתת בהם אמון. אני גרה בסוג של עיר של טחונים. שלכם יש בית פרטי ובריכה ליד. ויש להם בגדים יפים. נעליים של מותגים. אדידס, ואנס, טימברלנד וכו. אני גרה בעיר של טחונים. אבל אני - ממש לא טחונה. יש לי 3 אחים בבית ואי שלי מובטלת ואבא שלי סוג של נכה. הוא מקבל קיצבת נכות בגודל של 3000 שקל בחודש. ככה שאין לנו כל כך ממה להתפרנס. אחותי עובדת ומנסה לעזור לנו. אח שלי מדרדר בלימודים. אני חושבת שגם לי זה יקרה עם המצב החברתי הזה ימשיך. הבית שלנו ממש לא דומה לכל אלה שבעיר שלנו. אין לנו כמעט רהיטים. כל הדלתות שלנו עוד שנייה מתפרקות. בחורף ממש קר לנו כי המזגן שלנו לא עובד אז אנחנו מתכסים בהמון שמיכות. הגעתי לארץ בגיל שנתיים ותמיד המצב שלנו לא היה מי יודע מה. ההורים שלי גרושים אבל זה לא ממש מפתיע אותי. וגם לא מכאיב לי באיזה שהיא צורה. כשהייתי קטנה הם כל הזמן רבו. ומלא פעמים ראיתי אותם רבים באלימות (מכות) ואני והאחיות שלי בוכות ומנסות להפריד ביניהם. אפש להגיד שכשאבא שלי אמר לי שהוא ואמא שלי מתגרשים אמרתי לעצמי בלב ''סוף סוף אלוהים כמה זמן''. חוץ מהמשפחה הקטנה הזאת כל השאר בחול (הם גרים בארץ שעליתי ממנה) דוד שלי נרצח שם. ומאז אמא שלי לא ממש בסדר. יש לה קצת בעיות. הפרצי בכי. ושגעונות. יכול להיות שירשת את זה ממנה..

בקיצור אני מקווה שהכל יסתדר מתישהו
מתפללת לה' שבבקשה היו לי חברים אני זוכרת את עצמי לפני כמ שנים שכל שנה ושנה ביקשת ביומולדת שיהיו לי חברים.
כל שנה.
אבל מתישהו איבדתי תקווה.
למה שיהיה לי חברים
אני סם ילדה חרא.
ומי שהגיע עד לפה אני מצדיעה לו.

אם את רוצה בואי לפרטי אני אשמח לדבר איתך:)

את רוסיה?
אני יודע שזה לא קשור.
תקשיבי, אם כולם שם תחונים, והבית שלכם מתפרק, למה שלא תעברו למקום פחות יוקרתי?
את תרגישי יותר חלק מהאווירה, יהיה יותר זול את תוכלו להשתמש במזגן ולתקן תקלות, ולקנות בגדים וכאלה.
אני יודע איך זה מרגיש, אני גר במקום שלחצי מהאנשים יש בריכה בחצר והם עשירים כאלה וטסים לחול כמה פעמים בשנה ויש לכולם סמארטפונים, ולי אין. אני גר בבית עם אחיי הוריי וסבי. ובמקום בריכה בחצר, יש לנו לול וחממות של פרחים.

ואו אני הכי מבינה אותך!
מתישהו המצב החברתי שלך ישתנה,
והכל יסתדר.
גם אני הרגשתי כמוך כשהייתי בגיל שלך בעיקר בגלל שעברתי לבית ספר חדש ואנשים חדשים..
תמיד הרגשתי לבד.
אבל זה השתנה:)
ואני מאמינה שגם את תצליחי לשנות.
יהיה בסדר
ואני אשמח לנסות לעזור בפרטי.

אני ממש מבינה אותך.
כדי שתדברי עם היועצת בית ספר בקשר לחברות, ועם אמא שלך הקשר להרגשה שלך, תבקשי ממנה שתעברו, שהיא תעביר אותך בית ספר כדי לא טוב לך שם.
אין לך חברים, וגם אם יש אז הם צבועים כלפייך.

המצב החברתי שלך לא הכי מוצלח, ואני באמת ממליצה לך לדבר ואולי לנסות להתחבר אל בנות שהן שקטות. או לא כמו שתיארת לנו.

ובקשר לתחונים, עזבי אותם, וגם בקשר למצב הכלכלי שלכם, תנסי לעזור להורים שלך, תגידי לאבא שלך שאולי יתחיל לעבוד, ואת תעזרי לו, שיהיה לו קל.
בקשר לאמא שלך, תהיי איתה, תגידי ל מספיק, מספיק לבכות. שתעשה משהו, היא חייבת להמשיך הלך. אי אפשר להתקע באותו מקום הרבה פעמים! זה לא טוב! זה לא בריא לגוף ולנשמה!
אשמח לעזור לך בפרטי, יום טוב, ובהצלחה!;)

אני הייתי עושה את כל המאמצים לעבור דירה ולהתחיל הכל במקום חדש. אולי גם לקחת עבודות כייביסיטר (ואם באמת תצליחו לעבור דירה מה שנראה לי טוב לא רק לך, אלא לכל המשפחה שלך) אני ממליצה לך אישית לגור בקרני שומרון, בונים שם עכשיו שכונה חדשה. זה יישוב קטן ונחמד, אין שם כמעט אנשים סנובים, הרבה דתיים (אם זה מפריע לך), וכולם שם כל כך אוהבים לעזור! אני מציגה את זה כיישוב מושלם, זה לא מושלם, אבל בשבילי זה הדבר הכי קרוב לזה.. פה בשבילך אם את רוצה לדבר בפרטי!

אני מזה מבינה אותך גם אני כרגע לומדות מקצוע דרך הצבא, ואני מרגישה תמיד לבד רק לפעמים מדברת עם בנות חמודות, אבל חוץ מזה מהבנות בקבוצה לא מתחברת אליהם כ"כ, ואני באמת לא יודעת למה, אני בד"כ מתחברת לכל הבנות, אני סה"כ סבבה איתן אבל בתחילת הלימודים היה לי ממש קשה איתן. לדוג' בהפסקה הן יוצאות ואף אחת לא קוראת לי ואני נשארת לבד אף פעם לא הייתי בסיטאוציה שאני ככה לבד, אולי הן מקנאות בי לא יודעת. אז אם את רוצה לדבר בפרטי אשמח לדבר איתך:)

גם אני גר במקום של תחונים לובש מותגים וכאלה והייתה לי ידידה שהייתב במצב שלך והינו ידידים טובים היא החליטה לספר לי מה קרה וזה ממש לא הפריע לי אני זה שעזרתי לה שתמכתי והבאתי לה רעיונות שיעברו לעיר אחרת נכון שאני ירגיש שהיא חסרה אבל אם זה מה שטוב לה אז גם לי:-) ההורים שלה גרושים והם עדיין גרים ביחד ושהם היו רבים הצעתי ךה לבןא אלי והראתי לה שבלהיות תחון זה רק תחפושת וכמה שחסר לי. למרות.
אז אולי תעברי בית ספר תגבירי תביטחון. שלך. תמצאי חברה אחת טובה שתעשכ לך מה שעשיתי איתה זה עזר לה היא כבר עברה עיר היא יותר בסדר אבא שלה. עובד טוב הוא עם אבאב שלי (אבא שלי סידר לו כי ביקשתי) ואז הכול ישתנה מבטיח לך..

וואו קראתי וירדו לי דמעות. את לא מבינה איך בא לי לתת לך חיבוק גדול עכשיו. הלואי שהיתי החברה הכי הכי טובה שלך.
את מדהימה אימלה. יואו מה היתי עושה כדי שנהיה חברות.

וואו זה נשמע קשה,
בסופו של דבר הכל יעבור!
החיים שלך דומים לחיים שלי (אני בן 17 כיתה יב )
ואני מבטיח לך שהכל יעבור בסוף!

ואו, אני כ"כ מצטערת בשבילך.
תהיי בטוחה שאת לא היחידה שעוברת ועברה משברים, כמעט כולנו יכולים להזדהות איתך בחלק מהדברים. אני מבטיחה לך שזו רק תקופה זמנית וזה יעבור, באמת! ושתדעי שיש כאן מלא אנשים שיכולים לעודד אותך ולהיות כאן בשבילך, גם אני (:

אני בדיוק כמוך, אין לי אפילו חברה אחת
הלוואי שהיית בבית ספר שלי והיינו יכולות להיות חברות

תקשיבי אני גם כזאת! אמא שלי היא המפרנסת העיקרית בבית 7500 בחודש. אנחנו 3 אחים. גם ני עברתי לשכ7ונה של טחונים למרות שאני לא!. כל הילדים פהצבועים! ויש לי מלא חבורת משכונה הקודמצ שעד עכשיו אנחנו נפגשות וזאת היתה שכונה די ענייה הקניון והבירכה נמצאים רק בשכונה שלי וכל המרכזים המסחריים. ולכן כולם ביאם לפה למרות שאני לא מתחברת מהכתה לאפחד. גם אני מחפשת עזרה אבל רציתי להגיד לך. אשת לא לבד. מצדיעה לך! ותנסי להתחבר לילידם לא מהשכונה שלך כמו שאני עושה עד עכשיו.!

את לא מבינה כמה שאני אשמח לעזור לךך זה פשוט לא יאמן ירדו לי דמעות הייתי במצב שלך ואני יכולה לומר לך שמצבי השתפר היו ירידות ועליות את לא צריכה רק לראות מה יש להם את לא יודעת מה הם עברו על תתני לזה להשפיע עליך בלימודים תעלי את הבטחון שלך תאמיני בעצמך וביכולות שלך תחשבי שיש אנשים לבד בלי משפחה בכלל בלי בית בקושי אוכל ואנשים שמסתובבים ולועגים... תחשבי שלפחות את ברמה כלשהי את יכולה להציע את עזרתך להורים עם אח\ות שלך (אם הוא\היא קטנים ממך) בת כמה את? אולי בייביסיטר או לעזור לשכנים להוציא את הכלבים שלהם לעשות להם קניות תשכיעי תתפחי ומבטיחה לך שהכל יסתדר כל דבר שתרצי לשאול או משהו אני כאן אין לך סיבה להסתגר אל תשבי ותחכי שיעבור זה לא עובד ככה וזהו..

פאקק ולחשוב שאת רק בת 13.. אם את רוצה לדבר אני פה

אני יודע בדיוק מה בעייתך בואי לפרטי ואגלה לך את הסוד

היי תגובה מעליי גם אני רוצה לדעת את הסווד פלייזז

אני אשמח לדבר

היי אני מרגיש אותו דבר כמוך חרא שלי פה כל כך אין חברים מי שהיה חבר שלי הוא סתם צבוע רק בגלל שנדרסתי או בכיתי ניגשו אליי אני מרגיש שרק אם אני אמות ישימו לב אליי אבל אני לא יעשה את זה אני גר בכפר יונה גם שם יש טחונים וכל זה שנה הבאה אני מתפלל לאלוהים לחזור לרחובות חרא לי כל כך שם אם תרצי לדבר אני פה

אני אשמח לדבר איתך, את מוזמנת לשלוח לי הודעה!

החיים שלי גם בערך כאלו.. מאחלת לך בהצלחה ושתתמודדי, בתכלס 99 מהעולם צבוע ועד שאתה מוצא בן אדם לא צבוע קשה לך להאמין לזה באמת ואז אתה לא סומך על אפחד, מניסיון.

אני אשמח אם תוכלי לדבר איתי בפרטי
אין לי ממש עצה אבל הייתי רוצה לדבר איתך, אולי נוכל להיעזר אחת בשנייה.

אני רוצה להיות חבר שלך

הלוואי שמה שאני כותבת עכשיו ישפיע עליך לפחות טיפה
את לא חייבת לראות הכל ככה, אנשים מאושרים כמו שהם בוחרים להיות, אם תמשיכי לבכות על מה שאין לך, לא תראי מה שיש לך, ויש לך הרבה, חיים, בריאות, משפחה, כסף זה לא הכל. אף אחד לא ישנא אותך בגלל שאת לא טחונה, זה הכל באופי שלך, אם תהיי חמודה וחייכנית אנשים ירצו להתחבר אליך, אל תוותרי ותברחי ותתחבאי, להפך! תראי נוכחות בהפסקות בכיתה ומי שלא טוב לו שיתמודד, אם תלמדי טוב ואני מאמינה בך שתצליחי עוד כמה שנים תעבדי בעבודה טובה עם משכורת ותצאי מהמצב הזה ותעזרי למשפחה שלך, הכל עניין זמני, תמיד תנסי למצוא את הטוב בכל דבר, הכל יהיה בסדר אני מבטיחה, אני אשמח לתמוך בך ולדבר איתך מתי שתירצי.

ואו תקשיבי גרתי ביישוב כל כך עשיר כל כך ושקט נורא! והאנשים שם היו נורא סנובים, יוצאים ולא אומרים שלום, מסתגרים בבתים היפים שלהם.. גם לי היה שם בית גדול לא כמו שלהם אבל.. גדול. אבל היינו במלא חובות, המצב היה גרוע.. וגם מאז בחופש הגדול עברנו יישוב, אני מרגישה בהרבהה יותר טוב! הרבה יותר הוקל לי.. כי כשגרתי שם תמיד הרגשתי שאני צריכה לשמור על השקט לשמור שלא יעשו לי בושות, גם בזמן שהייתי שם למדתי להיות מנומסת, שקטה, נחמדה, זה הקשה עלי וגם זה הוריד לי את הבטחון ברמות של יותר מדי.. אבל עברתי יישוב בחופש הגדול:) יישוב הרבה יותר נחמד, כולם אומרים שלום, נחמדים ופשוט מקסימים! זה יכול ממש להקל לך על הלב.. ומאז זה כאילו התחלה חדשה לגמרי והרבה הרבה יותר טובה! אני מקווה שלא חפרתי אבל, יש לי חברה טובה שלומדת איתי בכיתה וסוג של היא גרה בפחון (אין להם דלת בשירותים) (ולא במקלחת).. אבל היא הצליחה להתגבר על זה בגלל שהיא גרה ביישוב שלא הכל חייב להיות מושלם... אני מאמינה בך כי כמו שאני מכירה ילדות וגם אני הייתי במצב קשה (משהו אחר שלא סיפרתי עליו שקשור.. לא מבחינה חברתית) את יכולה להתגבר על זה לאסוף כוחות ולהתחיל הכל מההתחלה. דף חדש

היי, אני מבינה אותך ומזדהה בהמון דברים שכתבת, אני יכולה לתאר כמה קשה לך..
הלוואי והייתי לידך כדי לתת לך חיבוק.. ומקווה שתקראי..
יש כיום סוג של "מנהג" לשפוט על פי מראה חיצוני. (כואב ועצוב לי שזה ככה) אני חושבת שזה נורא, העובדה שהם פועלים כך לא אומרת שום דבר עליך! אם היא אמורה להביע משהו על מישהו, אז זה כבר עליהם.. על החינוך וההתנהגות שלהם..
אני לומדת בכיתת מופת, שמעת על זה? מעבר לרמת לימודית גבוהה, הילדים בכיתה הם בעלי התנהגות שונה.. אף אחד לא מדבר על הנושאים כמו בכיתה שלך.. אנחנו 30 ילדים בכיתה. אז זו ההוכחה שלא כל הדור ככה, יש עוד אנשים שיבינו אותך וישמחו להתחבר אלייך. המציאה היא תהליך.. הדבר הכי חשוב הוא לא לוותר, אל תאבדי תקווה ועוד בגלל אנשים כאלה..:\ אני ממליצה לך לצאת מהכיתה ולהתחבר לבנות\בנים מכיתות אחרות בהן מכירים אותך פחות, תחשבי שנפתח בפנייך דף חדש..
ציינת שקשה לך לתת אמון באנשים, זה בסדר ואפילו טוב. תתחברי לאנשים, תהיי כידידה, אל תמהרי לספר הכל.. בכדי (חס וחלילה) לא להתאכזב. תבחני מקרוב, תבדקי.. (*תדעי שאם היא\הוא י\תספר לך סודות שלך אחרים גם שלך כנראה יסופרו כך).
כתבת שאת מקנאת, אני מבינה שקשה שלא.. אבל זה נובע מרצון שיהיה לך שאת מה שאת -רואה- שיש להן.. לא תמיד מה שרואים זה מה שיש, אני בטוחה שיש אנשים במצבך בבית ספר שלך, ייתכן והם פשוט יודעים להסתיר טוב.. אז אני חושבת שכדאי לך לחשוב אחרת, תציבי לעצמך מטרות משלך.. ותראי את היופי בעצמך. המראה החיצוני קובע, אבל אני חושבת הפנימיות חשובה הרבה יותר..
אני ממליצה לך מאוד להתנדב (אני חווה רגעים קטנים של אושר בהתנדבות שלי למרות שאני ההפך ממאושרת כרגע), או לעבוד.. יש בזה בעיקר יתרונות. את תוכלי להכיר אנשים חדשים (גם כאן תזכי בדף חדש), תוכלי להרוויח כסף לעצמך ולמשפחה..
בכתיבה עברת מסיפור על הבית ספר לסיפור על המשפחה.. כמשהו מטפורי אסביר לך שהתמונה שעלתה לי כשקראתי היא חדר חשוך מאוד, יש בו חלונות אבל הם סגורים כך גם התריסים.
יכול להיות שאצא לדעתך מאוד מוזרה חח.. אבל תחשבי מה הדרך "לפתוח את החלונות ואוורר את הבית" ומה הדרך "לפתור את התריסים ולהאיר אותו". אני יודעת שזה נשמע קשה אבל הכל יכול לקרות בהדרגה. בן כמה אח שלך? יש לך עוד אחים חוץ ממנו ואחותך שעובדת? אפשר להגיד שאתם באותו המצב, כולכם נמצאים כמעט תחת אותם קשיים. למה שלא תתאחדו ותיעזרו אחד בשני? אני מאמינה שזה יעזור לכל אחד מכם וגם לאווירה בבית..
סיימת את הכתיבה שכך שכתבת שאת "ילדה חרא". הזדעזעתי. את מדהימה, את התמודדת עד עכשיו. יש בך הרבה יותר כוחות ממה שאת מדמיינת.. אני מאמינה בך מאוד.. ואני ממליצה לך מאוד לפרוק את מה שאת מרגישה בעל פה ולא רק בכתיבה.. תחשבי אם יש מישהו שתוכלי לספר לו.. (אחותך? אחיך? יועצת בית ספר? שכנה?)
אני כאן בשבילך, אני באמת באמת כאן ואשמח למאוד לנסות לעזור לך וללוות אותך לעבר האושר. כן, אושר! תתקדמי, את עוד תצליחי.. תאספי את עצמך ותתמודדי עם זה הכי טוב שאת יכולה.
החיים מאוד דינמיים. דברים ישתנו אם תפעלי, אני בטוחה.
"שום דבר לא נמשך לנצח- אלה חדשות רעות אבל גם טובות".
אני שולחת לך חיבוק וירטואלי (; בהצלחה...

אם ה' החליט לא לתת לך חברים במקום שאת נמצאת בו, אז כנראה שהוא יודע שאם תהיה
חברה של הילדים האלה הם רק ידרדרו אותך ויהרסו אותך. כנראה הוא יודע שאת יותר מדי טובה
בשבילהם והוא רוצה לשמור עליך. כמו שאף אדם שפוי לא יזרוק יהלום לתוך בוץ עמוק ככה ה'
לא זורק אותך לאנשים שרק יפגעו בך ויהרסו לך את האופי הטוב והכן שלך...

לא