4 תשובות
לכתוב כתבים
כל כמה זמן מכתב ארוך
לספור את הימים
שירים עצובים
ולצאת מזה
לצאת עם חברים אחרי כמה זמן ולהמשיך עם המכתבים
"מותר גם לבכות זה מחזק"
היי אנונימי,

אני חושבת שלכל אחד יש דרך משלו להתמודד... כתבו לך מעליי כמה אפשרויות ואני מקווה שמשהו מזה מדבר אליך.
בגלל שהעלית לפה את השאלה הזאת, אני מבינה שאולי יתאים לך לדבר עם אנשים לגבי ההרגשה שלך.. אולי יבוא לך לחלוק את הכאב הזה עם עוד מישהו, בשיחה?

צירפתי לך לינק לפורומים של אובדן. בלינק אפשר לבחור את התחום שמעניין אותך.. ולדבר עם עוד אנשים שעוברים דברים דומים. נראה לי שזה יתן לך מקום להתפרק בלי להרגיש מחויבות לשום דבר... ולקבל תמיכה עד שהכוחות יחזרו אליך.
הלינק השני שצירפתי הוא לצ'ט שלנו. אנחנו שם כל ערב בין תשע לחצות, ופשוט משתדלים להיות אוזן קשבת... משתדלים להיות מישהו שאפשר להישען עליו כשצריך. אני מזמינה אותך לבוא לדבר גם איתנו, והכל אנונימי.
נחכה לך,

מתנדבת סה"ר
בס"ד

תנחומיי.

תורת עם ישראל היא תורת חיים, פרוש, שהתורה (וחלק מחכמת חז"ל בתורה) מורה לאדם בכל מצב בחיים כיצד לנהוג על מנת לחיות טוב יותר גם בעולם הזה. ולעניינו, אבלות, 3 ימים האדם צריך לבכות, 7 ימים (בכלל ה-3) להספד (אבלות), יושבים שבעה ובאים מכירים לנחם את האבלים, לאחר מכן יש את החודש ואת השנה להורים.

הפעולות עד כאן עוזרות לאדם לקבל בשלבים נפשית את אבדן האדם הקרוב.

בנוסף לכך כיהודים המאמינים בהשארות הנפש כלומר שהנשמה חיה רק שהיא בעולם רוחני ומה שיכול לעזור לה כעת זה רק דברים רוחניים כגון מצוות, אפשר וכדאי לקבל על עצמנו לעשות מצווה למען הקרוב.

האמונה שהאדם שנפטר זה כמו חבר שהתפטר מהעבודה ועבר לגור רחוק, אנו לא רואים אותו אבל יודעים שהוא חי, מתגעגעים אבל לא בוכים, כך כאשר מאמינים שהאדם הקרוב חי וקיים רק נפטר מהעולם הזה לעולם אחר, רוחני.

ולכן כאשר אנו עושים למענו אנו מחזקים בנו את האמונה בקיומו וכן העובדה שאנו עוזרים לו עוזרת לנו להתמודד טוב יותר.

ועל מי שעושה כך אומרים חז"ל שלאחר שנה המת נשכח מהלב ולא הכוונה שלא זוכרים אותו כלל אלא שהכאב נשכח.

כל טוב רפאל
להתמסר למשהו שהמת האמין בו, או פרויקט הנצחה, או כל דבר שיוכל גם להעסיק אתכם ופחות לחפור בכאב, תוך נתינת משמעות למותו של הקרוב.

תנחומינו.
מערכת סטיפס